הרכב לפניכם הינו SJ410k נדיר שזה עתה יצא משיפוץ יסודי שנמשך 4 שנים. מטרת השיפוץ הייתה הצמדות קרובה ככל שניתן לצורה המקורית בה יצא הרכב מפס הייצור אי שם ביפן בשנת 84'. השיפוץ כלל שחזור פחים רקובים, שיפוץ המכלולים המכאניים וחידוש מלא של תא הנוסעים. תמונות ופרטים נוספים על השיפוץ ניתן למצוא כאן, אבל כמובן שגם שיבצנו את רוב התמונות פה לאורך הכתבה, כדי שתוכלו להתרשם.
היסטוריה
בארץ דבק בדגם הכינוי 'סמוראי טנדר', אך למעשה זו טעות. הטעות נבעה מהדמיון החיצוני שבין ה-SJ410k לבין מחליפו הסמוראי, אך למעשה הם שונים בכל שאר הנתונים.
גרסת טנדר השטח של סוזוקי הוצגה לראשונה בשנת 1979 בשם LJ81. פירוש האותיות LJ הינו Light Jeep, והוא שימש את סוזוקי לדגמי השטח הראשונים שיוצרו על בסיס רכבי HopeStar, חברה שנקנתה ע"י סוזוקי בסוף שנות ה-60. ה-LJ81 מצויד במנוע 800 סמ"ק בעל נתון מרשים של 41 כ"ס ובסיס גלגלים של 2200 מ"מ (ארוך ב 270 מ"מ מהגרסה הקצרה LJ80). הגרסה המשודרגת הוצגה לראשונה בשנת 1982 וזכתה לכינוי SJ410k, פירוש האותיות SJ הוא Suzuki Jeep, ה-10 מציין את נפח המנוע החדש 1.0 ליטר המפיק 45 סוסים, והאות K מציינת שמדובר על מרכב טנדר חד קבינה .
3 שנים לאחר מכן, בשנת 1985, הציגה סוזוקי את ה SJ413K, בעל מנוע 1,300 סמ"ק עם 64 סוסים. לקראת סוף שנות ה-80 יצא דגם הסמוראי שכולנו מכירים. הסמוראי קיבל מערכת בלמים משודרגת (בוסטר ברקס) וסרנים רחבים אך מעולם לא יצא בייצור סדרתי בגרסת הטנדר (ניתן למצוא באוסטרליה, אינדונזיה והודו הסבות של סמוראי ארוך לטנדר תחת שמות שונים כמו מרותי או Farmworker). ניתן לקרוא עוד על היסטוריית הטנדרים כאן.
למעשה, דגם ה-SJ410k הוא סוג של דגם ביניים ולכן לא היה נפוץ כל כך בעולם. המרכב דומה מאוד בממדיו לסמוראי אך רוב המכוללים המכאניים לא שודרגו הרבה מאחיו הוותיק ה-LJ, כך שמדובר על רכב עם טכנולוגיה של שנות ה-70. הטנדר הקטן יועד לחקלאים וחוואים. לטנדר יכולות תמרון בתנאים קשים ובמקומות צרים אך כושר הנשיאה והגרירה מוגבל מאוד.
בארץ נמכרו כמה עשרות טנדרים מסוג SJ410k, וכמה יחידות בודדות מהדגם SJ413k. רוב הרכבים שימשו רכבי עבודה לגננים וחקלאים ברחבי הארץ וכיום הערכה היא שנותרו פחות מ-10 טנדרים על הכבישים ועוד כ 10-30 רכבים הממתינים לשיפוץ.
אהבה ממבט ראשון
במבט ראשוני על הרכב קשה לקבוע האם הוא יותר ג'יפ קרבי או משאית קטנטנה. העיצוב החיצוני - ריבועי בעל קווים ישרים צבוע בכחול מט, לצד לוחית ה"אספנות" הצהובה, בהחלט מסובבים ראשים ברחבי תל אביב ומשדרים ים של סטייל וייחודיות. הרכב בנוי על שלדת סולם גסה וגלויה שיושבת על צמד סרנים-חיים מאסיביים מאוד באופן יחסי לגמד. גוף הרכב מזכיר משאית כבדה. תא הנוסעים נפרד מהארגז האחורי, והארגז הוא מעין פלטה שטוחה מעל גובה הגלגלים בעלת 3 דפנות נפתחת (flatbed). חלקו הקדמי זהה לחלוטין לדגמי ה-SJ410 הקצרים. קשה שלא להתאהב ומיד להיזכר ברגעי ילדות כשמסתכלים על הטנדר הקטן המזכיר משאית צעצוע.
רכב המבחן נועל צמיגי BF שטח מלא ופגוש מתכת המקנים לו מראה קרבי. גם סידור הארגז האחורי תורם לקרביות. בארגז הותקנו ג'ריקנים צבאיים לדלק, היי ליפט לחילוץ וארגז כלי עבודה.
אני פותח את הדלת, מניף את הרגל ומקפץ אל תוך הקבינה הקטנה. הכניסה לתא הנוסעים לא נוחה, צריך להניף רגל מעל לסף בגבוה 62 ס"מ, אך זה בהחלט שווה את המאמץ. אני מרגיש כאילו עברתי במכונת זמן, וחזרתי ליום בו הגעתי לעולם אי שם באמצע שנת 84'. הקבינה חודשה לחלוטין, לוח השעונים נראה כאילו יצא מהמפעל אתמול, ריפודי המושבים נתפרו בקפדנות ואפילו הכיתוב על ידיות הגיר והטרנספר נצבע מחדש בפדנטיות.
אין ספק שהבעיה האמיתית כאן היא מקום. ההרגשה בקבינה מאוד צפופה. מבט לא מבוקר לאחור והאף פוגש את השמשה האחורית, שני מושבי הרכב אינם ניתנים להזזה ומיקום ההגה נקבע אי שם ביפן באמצע שנות ה-70 ואינו ניתן לשינוי. ארגונומיה זה לא הצד החזק של הטנדר. ככה שבמידה והצלחת להיכנס לקבינה הקטנה, כדאי שתתחיל להתרגל, כי כלום כאן לא זז לשום מקום. לא קדימה ולא אחורה, לא למטה ולא למעלה.
משיכה קלה של הצ'וק הידני (משנק), חצי סיבוב של המפתח והמנוע מתעורר לחיים. פתיחה ידנית של החלונות וסיבוב כפתורי המזגן למצב HI. מזגן עאלק, הרכב מצויד ברדיאטור חימום פנימי, בספר הרכב של סוזוקי מתגאים בפיצ'ר החדשני המאפשר סגירת הסירקולציה של מי קירור המנוע אל הרדיאטור הפנימי מתוך תא הנוסעים ובכך להפוך את מערכת החימום למערכת אוורור. כלומר, לבחור בין חם מאוד לחם קצת פחות. מדהים וחדשני כאחד.
מבחן הכביש
בנסיעה בכביש, שלדת הסולם, הסרנים החיים ומערכת קפיצי העלים הישנה מורגשים היטב. הם מורגשים היטב בצוואר, בגב התחתון ובתחת העליון. כל פס האטה או מהמורה קלה בכביש העירוני כמעט ומפגישה אותי עם תקרת הטנדרון הקטן.
טנדר המבחן מצויד בתיבת העברה בעלת 4 הילוכים קדמיים ואחד אחורי. בהמשך לתיבת ההילוכים יושבת תיבת טרנספר מהדור הישן (LJ80). התוצר הסופי ביחד עם יחסים נמוכים בסרנים יוצרים רכבת כוח של 4 הילוכים חזקים וקצרים. בעיר הרכב זריז באופן מפתיע אך נדמה שגלגלי השיניים של ההילוך השני והשלישי זהים בגודלם וכלל לא מורגש ההבדל במעבר מההילוך השני לשלישי.
ההילוכים כל כך קצרים כך שנסיעה ב-50 קמ"ש מאלצים אותי לשלב להילוך הרביעי והאחרון. מה שגורר את הנושא הכואב הבא (אחרי הגב השבור), מהירות השיוט האופטימלית עומדת על 70 קמ"ש. נסיעה על 75 קמ"ש לוקחת את מד הסל"ד הרחק לאזור ה-4,000 סיבובים רועשים לדקה. נראה שהטנדר לא נרתע כלל מכניסה לסיבובים במהירות גבוהה, אך ייתכן שהוא פשוט יתהפך על הצד. מרחקי הבלימה ארוכים ממה שהכרתי עד כה, והעדר בוסטר הברקס מורגש היטב. כל רצון לעצירה צריך להיות מתוכנן היטב מראש ודורש סחיטה חזקה של דוושת הבלם.
נסיעה בכביש המהיר מרגישה כאילו לא רק שהשמשה הקדמית אינה חותכת את האויר אלא היא פשוט אוגרת אותו ומביאה אותו איתי לכל מקום שאליו אסע. השמשה הקדמית כמעט לגמרי אנכית לרצפה והלחימה העיקשת שלה באוויר העומד מורגשת היטב בכל המהירויות.
המהירות המירבית שנמדדה במבחן עמדה על 100 קמ"ש אל תנסו את זה בבית זה לא הרגיש בטוח. מהר מאוד חזרתי לשייט על 70 קמ"ש בנוחות. רעשי הרוח מצטרפים לסימפוניית הקרקושים הכללית כבר ב 20-30 קמ"ש. אם תתעקשו ותסגרו את החלונות, כמעט וניתן יהיה לזהות איזה שיר מתנגן ברדיו (שגם הוא אגב, מקורי של סוזוקי משנת 84!).
אני חייב להודות שהחיים נראים אחרת ב-70 קמ"ש; יש זמן להנות מהנוף וממבטי הנהגים החולפים על פני. חלקם מנסים להספיק ולצלם את הטנדר הנדיר, חלקם מצפצפים או סתם מחייכים לעברנו. אין ספק שהחוויה בטנדר מתרכזת בעיקר בתגובות החמות מהסביבה. השילוב המוזר של הסמוראי האהוב והמוכר בגרסת המיני משאית צבועה כחול מט, עושים את שלהם.
סתם לידע כללי, צריכת הדלק בנסיעה בינעירונית עומדת על 1:10, אבל לא נראה שזה כל כך משנה למישהו.
נסיעת שטח
בירידה לשטח, לפני הטיפוס לרמת הגולן עצרתי בצד להורדת לחץ האויר מהגלגלים ולנעילת הלוקרים הידניים. לא שזה יעזור במשהו לגב החבוט שלי, אבל לפחות אדע שעשיתי את המקסימום בשבילו.
אני מטפס חזרה למושב הנהג, מעביר את ידית הטרנספר למצב Low ומתפלא שנורית החיווי עובדת גם אחרי 32 שנים. דחיפה קלה של ידית ההילוכים לראשון ושחרור הקלאץ. יחס העברה הנמוך בטרנספר (3.052) בשילוב עם הילוך ראשון נמוך (3.163), מייצרים קצב זחילה מרשים ביותר. לאט ובטוח הטנדר מטפס ומקפץ על מדרגות הבזלת במעלה הגולן. שעת צהריים חמה בחודש אוגוסט לא השאירה הרבה ברירות. לא לקח הרב זמן עד שמד החום התרגש גם הוא מהמאורע וזינק אל התחום המסוכן. חיפוש ידית פתיחת מכסה מנוע מגלה שכדי לפתוח את מכסה המנוע תצטרכו לחפור עמוק בתא הכפפות כי שם נמצאת הידית. עצירה קצרה עם מכסה מנוע פתוח להאצת פליטת החום מתא המנוע וטמפרטורת המנוע ירדה חזרה אל הטווח התקין.
גם לאחר העמסת ציוד לשלושה ימים בארגז, מערכת המתלים פשוט לא עובדת, הגוף שלי ושל הרכב מתנדנדים ונזרקים לכל כיוון בעוד שמערכת המתלים נשארת קבועה. ייתכן שנחוץ משקל גדול בהרבה להפעלת מערכת המתלים או שאולי אני סתם מפונק ובכיין.
עם זווית גישה מרשימה של 42 מעלות וזווית בטן של 144 מעלות אין לטנדר בעיה לטפס על מדרגות הסלע שבדרך. נעילת הדיפרנציאל האחורי המותקנת ברכב המבחן עושה את העבודה ובשילוב עם יחסי ההעברה וצמיגי השטח אין לטנדר הרבה אתגר. אחד היתרונות הבולטים של שלדת הטנדר על פני גרסת הסמוראי הארוך הוא מיקום מוגן של מיכל הדלק מעל לקו השלדה. בכלליות, מכלולי הטנדר ממוקמים גבוה ואינם חשופים לפגיעת סלעי הבזלת לאורך הדרך. עבירות הטנדר, בתצורה סטנדרטית יחסית, אומנם מרשימה מאוד, אך הסרנים הצרים (1460 מ"מ) ומרכז הכובד הגבוה דורשים ריכוז ומיומנות. תנועה לא במקום ובקלות ניתן להפוך את הרכב על צידו.
תגובת הקרבורטור להצמדת דוושת הגז לרצפה אינה מיידית. השתנקות קלה ומיד לאחריה כל 45 הסוסים נכנסים לפעולה. חלקים זקנים, חלקם תשושים אבל איכשהו הם דוחפים את המשאית הקטנה במעלה הרמה.
בנסיעה בדרכי עפר מישוריות אי אפשר למחוק את החיוך מהפנים. כניסה מהירה לחלקו הצר של העיקול בהילוך שני, זריקת זנב תוך החלקה מבוקרת של הטנדר לצידו הרחב של העיקול, החלפה מהירה לשלישי וזריקת הקלאץ בפול גז כדי לסחוט עוד קצת מיופי הזה. ההנעה האחוריות בשילוב עם מרחק הסרנים הגדול מאפשרים שליטה קלה ונוחה בטנדר במהירות מרשימה לכל הדעות.
נראה שהתעייפתי לפני הטנדר, זמן לתת לגב לנוח. עצירה לארוחת צהריים, שלושת דלתות הארגז נפתחות לכל הכיוונים ומאפשרות גישה נוחה לציוד. במקור נבחרה תצורה זו (flatbed) כדי לאפשר העמסה ופריקה נוחים של משטחי סחורה או חציר. החיסרון הבולט של תצורה זו הוא מרכז הכובד הגבוה. כיום, בטנדרים המודרניים, לא ניתן להעמיס בצורה זו כיוון שאמבטיית הארגז שקועה, אין דלתות צד ובתי הגלגל יוצרים משטח העמסה בגבהים שונים. יתרון נוסף של תצורה זו, הוא שגרסת הטנדר, בשונה מהסמוראי הקצר והארוך, מאפשרת הכנסת צמיגים בגודל 32'' ללא צורך בשינויים או התאמות כיוון שהארגז הגבוה יוצר חלל ענקי לביתי הגלגל האחוריים.
בירידה מהגולן שוב גיליתי את חשיבות יחסי ההעברה הנמוכים. הרכב מקפץ (כן, כן גם בירידה) באטיות מבוקרת על הסלעים ואני ממשיך להיזרק מצד אל צד בקבינה הקטנה.
כך היינו
אל תחפשו הגיון ברכב הזה. כי פשוט אין. מה שכן אפשר למצוא זה רכב נדיר וייחודי בארץ ובעולם כולו. זו גרסה נדירה של ניסיון כושל של סוזוקי לסחוט את לימון הג'יפ הקיים ולבנות על בסיסו משאית קטנה וחלשה. מה שכן, הטנדר יכול לשמש בסיס אדיר לשיפורים ולו רק בגלל המבנה הייחודי (בתי גלגל, מרחק סרנים, מיקום מכלולים, זמינות שיפורים וכו').
בשבילי, מספיקה העובדה שלטנדר אופי כובש. תוסיפו לזה את העובדה שהשקעתי 4 שנים מחיי לשיפוץ ושחזור כל פרט ברכב המבחן וקיבלתם נוסחה מנצחת לאהבה אינסופית. מנוע שמתחמם, תושבת טרנספר שנקרעת באמצע טיול, קרבורטור מקרטע, שיוט ב-70 קמ"ש על כביש 6 או מערכת מתלים שכלל לא עובדת, כל אלה מתגמדים לעומת תחושת הסיפוק שמלווה כל נסיעה ברכב.
אני והטנדר אומנם בני אותו שנתון, אך נראה שבזמן ששיער ראשי מאפיר וערכי יורד, ערכו של הטנדר רק ילך ויעלה.
עוד בוואלה! רכב:
סוזוקי באלנו החדשה במבחן דרכים
10 רכבי השטח הנחשקים ביותר שלנו