טור אישי: עשרת רכבי השטח הנחשקים ביותר

אחד הדיונים הלוהטים ביותר סביב מדורת הג'יפאים הוא: "מה הוא רכב השטח הכי נחשק?". לא בהכרח יהיה זה הרכב הטוב או העביר ביותר, הוא יכול להיות יקר-רצח או לעלות כסף קטן. עם בוא האביב אני מגיש לכם את הרשימה הפרטית שלי – רשימה אישית וסובייקטיבית לחלוטין, המשקפת רק את מה שאני אוהב ומתחבר אליו.

אילו היה בא אלי פילנטרופ תמהוני ומציע לי לקבל כל רכב שארצה, לא אבקש ממנו רנגלר, לא ריינג' רובר ובוודאי לא מרצדס G. קרוב לוודאי שאבקש לקבל את הרכב המחייך אלי בכל בוקר מהחניה שלי, Tdi300 מודל 1998; אני לא רוצה דיסקו חדש יותר, לא רוצה רכב מהיר יותר, רוצה את הקובייה הבריטית, פשוטה, מוגבהת במידה, אולי ארכיב לה נעילת דיפרנציאל אחורי? זה כל מה שצריך.

מכיוון שאת הדיסקו הזה כבר יש לי (רק בלי הנעילה) ארשה לעצמי להתפנק, ולבקש שהוא יהיה חדש כביום היוולדו. הכרכרה שלי חזקה ומוצקה ואפילו, תתפלאו, אמינה להפתיע; אבל 18 שנות חמסין ישראלי נותנות בה סימנים, הפלסטיקים מתפרקים, התמסורות מזמזמות... מכיוון שאף אחד לא היה מספיק חכם כדי להקים קו ייצור של דיסקואים ישנים בברזיל, לא תהיה לי ברירה – אשלח את האוטו לסדנתHammond בבריטניה, שם יפרקו את האוטו עד השלדה הערומה, ויחדשו אותו לחלוטין. הוא ייראה כמו דיסקו שירד כרגע מפס הייצור בסוליהול, הוא יהיה רק טוב יותר. בעשרים השנים האחרונות היו לי ארבעה Tdi300 ואת הנוכחי, אין לי שום כוונה למכור.

מדוע אני כל כך אוהב את דיסקברי דור-ראשון? מכיוון שלמרות מיצובו היוקרתי הוא תוכנן לעבודת שטח רצינית עם סרנים חיים בעלי מהלך מתלים פנטסטי, יש לו זוויות מרכב מושלמות וגחון המתנשא מעל סלעים, ללא צורך במיגונים. הדיסקו מעניק לי את תנוחת הישיבה הגבוהה והטובה ביותר אותה פגשתי עד היום וכמוהו גם TD5, אותו הייתי מוכן לשקול כאופציה שניה... TD5 הוא רכב מצוין, עדיף פי מה- Tdi300על הכביש אבל פחות נעים בשטח. בנוסף, כאשר TD5 מתקלקל, התיקון עלול להיות יקר בהרבה מתיקון של Tdi300.

ספינת המדבר הכחולה שימשה אותי נאמנה משך שנים ארוכות, ממקסמת עד הסוף את המונח "רכב מסעות ייעודי". גם זה היה רכב כמעט סטנדרטי עם צמיגי מישלין דקיקים אך בעלי נגיסה טובה. חופת הברזנט המתקפלת עשתה אותו פרטנר מושלם לטיולי קיץ לוהטים ומסעות מושלגים לחרמון. דעתי הנחרצת היא שדיפנדר וסופה חייבים לבוא עם כיסוי ברזנט ורצוי מאוד, עם אופציה לקפל את החלון הקדמי על מכסה המנוע. דיפנדר הוא מכונה המכתיבה נהיגה רגועה ואיטית על הכביש, אבל בשטח הוא האלוף המושלם. את חלקו האחורי הפכתי למשטח שינה גדול, החשוף לצינת המדבר. Tdi300 הוא הדגם האמין והגמיש ביותר; מנוע ה-TDS מעולם לא הרגיש נוח בחרטום הדיפנדר, מנועי הבנזין היו די מטופשים, וגרסאות ה'פומה' שבריריות מדי.

אנשים רבים הופכים את הדיפנדר לרכב עבירות משודרג באופן קיצוני, אבל אני אוהב אותו במצבו המקורי; "אם הוא לא יכול להגיע למקום מסוים כמו שהוא" הייתי נוהג לומר, "כנראה שהוא לא צריך להיות שם". פילוסופיה של לו?ז?רים, או תבונת לורדים בריטיים?

לאחר שמונה עשרה שנים עם לנד רוברים שבלוליים, ניתן היה לחשוב שאפסיק לפנטז על נהיגה ספורטיבית. אבל מסתבר שאת הניצוץ אי אפשר להרוג ומכיוון שבשנים האחרונות איני רוכב על אופנועי שטח, הרי RZR הוא מכונת המהירות הפנטסטית ביותר שאני יכול לחלום עליה. מרוץ החימוש של טרקטורוני SBS הגיע לרמות מטורפות, ואני חושב שמתאים לי לעצור עם ה-1000 האטמוספרי.

ה-1000 מהיר מעל ומעבר לכל מה שאבקש והוא יותר ידידותי לי, יותר מגרסת הטורבו המקצועית. בלי קשר למחירו ההיסטרי של הטורבו, אהבתי יותר את ה-RZR1000 האטמוספרי; גם הוא גדול עלי בכמה מספרים!... אני משער שהייתי מבקש מהפילנטרופ המסתורי לקנות לי 1000 ארבעה-מושבי. הכלים הארוכים מאפשרים לקחת לטיול חברים ובני משפחה, והם יותר נוחים ויציבים מהגרסאות הקצרות.

רנגלר הוא אייקון השטח האולטימטיבי, רכב השטח שהתחיל את הכול, אחרי מלחמת העולם השנייה. הדורות הראשונים היו טהורים עם תנוחת ישיבה גבוהה מעל מכסה המנוע, פשוטים לתחזוקה ולשיפורים. במסגרת מקצועי כפוי הטובה יצא לי לנהוג ברנגלרים משופרים ברמה של מפלצות שטח או חיות ביצועים מקיזות אדרנלין; אבל עבורי, האידיאל נשאר CJ7 או סיקס פתוח, עם מינימום שיפורים וחלון קדמי אותו קל לקפל על מכסה המנוע. רכב כזה מעניק חוויית ג'יפאות טהורה ונקייה, המאפשרת לך להתחבר אל הטבע שמסביב.

אחד הסודות של הרנגלר הוא מנוע הבנזין השקט. הוא אינו רועד ומרעיש כמו רכבי דיזל, מאפשר לטייל בשקט ולשמוע את נשיפת הקרבורטור או את רחש הצמיגים המתגלגלים בערוץ חצצי. עם ברזנט 'ביקיני' הוא אחד הכלים הסקסיים ביותר – מתאים מאין כמוה לטיול שקט אל מול שקיעה מדברית.

78 הוא רכב המסעות האהוב על בדואים בסהרה ואינדיאנים בבוליביה, אוסטרלים שיכורים ב-Bush ומדריכי תיירים בסרנגטי. ה-78 (או 75) הוא תואם-דיפנדר אותו ייצרו ביפן. מכיוון שכך יש לו מתלים פחות טובים ועבירות נחותה יותר, אבל הוא קשוח ואמין בצורה פנטסטית, מנועו בשרני, ותנוחת הנהיגה מצוינת. לנד קרוזרים כאלה עובדים בשטח עשרות שנים בלי להניד טומבון, מציעים כושר הובלה פנטסטי, במרכבם המגודל.

לנד קרוזר 78 בסיסי הוא רכב אנמי אבל קל מאוד לשדרג את המתלים שלו, יחסי ההעברה הקצרצרים מאפשרים הרכבת צמיגים גדולים, ומנוע הדיזל 4.2 ליטר רק מתחנן לקבל מגדש טורבו או צ'יפ שיוסיף לו סוסים. חציתי עם 78 כזה את מדבר קימברלי באוסטרליה, ובאיסלנד נהגתי ב'סופר ג'יפ' עם צמיגי 38 אינץ'; המפלץ האדום טיפס על קרחונים וצלח ערבות מושלגות, חצה נהרות ופינק אותי במרחב לינה מצוין מאחור. למות מאהבה.

כמה מידידי הטובים ביותר נוהגים בניסן פטרול, חלקם ערק אליו מצבא הוד מלכותה. פטרול הגיע לישראל בצורה מסודרת בין השנים 2001-2009. כמו כל הג'יפים ברשימה זו, פטרול בנוי באסכולה ישנה של שני סרנים חיים ושלדה חסונה ומסיבית. מידותיו הגדולות מקשות על התמרון בעיר ובשטחים טכניים, אבל הן גם הופכות אותו לבסיס מצוין לרכב מסעות, עם שפע מקום למטען וזיוודים בתא המטען, או על הגג הנושא בקלות אוהל של חמש נפשות. כרכב שטח Old school, הפטרול אינו שופע אלקטרוניקה; באופן יחסי, זהו רכב פשוט ואמין למדי.

בסיס הגלגלים הענקי מעניק לפטרול יכולת מעולה לגיהוץ שבילים ומכיוון שכמעט כל הפטרולים מוגבהים בצורה זו או אחרת, זה לא פוגע בעבירות. נקודת התורפה של הפטרולים בישראל הם מנועיהם החלשים, טורבו דיזל 3.0 ליטר המספקים רק 160 כוח סוס. זה לא הרבה עבור משקל עצמי של קרוב לשלושה טון. חלק גדול ממנועי הדיזל 3.0 סבלו מתקלות חמורות, עד כדי שיפוצים חוזרים ונשנים. התקלה המסתורית נעלמה ב-2008, עת הגיעו מנועי מסילה משותפת. כך או כך, ניסן פטרול נחשב לרכב מסעות מעולה. הייתי שמח לאחד כזה!

אי אפשר לדבר על רכבי שטח בלי להתייחס לדגמים המיתולוגיים של טויוטה, דווקא אלה שלא הגיעו לישראל בייבוא סדיר. יבואני טויוטה מכרו לנו בעיקר את הדגמים הרכים יותר, וחיות המדבר נשארו מעבר לאוקיינוס. אבי השבט היה לנד קרוזר 80, ששלט בעולם המסעות בשנות התשעים של המאה שעברה. זה רכב קשוח שבנה לעצמו רקורד עולמי של מכונה בלתי שבירה, וזה בערך נכון. כלים כאלה מובילים עד היום תרמילאים בדרום אמריקה, חוקרי קוטב באנטארקטיקה, ונשיאי רפובליקות מפוקפקות באפריקה המשוונית. מחליפו המודרני של ה-80 הוא לנד קרוזר 105, רכב מסיבי ועמיד, נטול אלקטרוניקה והתייפיפויות.

האמת היא שאני לא רוצה יונימוג; הוא איטי מדי, רועש מדי, זקן מדי. אבל הכריזמה המטורפת שלו מקסימה אותי, ויכולותיו לשנע טונות של מטען בכל תנאי שטח, מדהימות. רק תמצאו לי מסלול בלי שיפועי צד!... היונימוגים רכשו לעצמם מועדוני מעריצים בכל רחבי העולם, זהו רכב שמכתיב לך את טיב וקצב הטיול. תשכח מנסיעה מרצדת, תיקול מהיר של מכשולים או נסיעת כביש מעל 80-70 קמ"ש. החיים עוברים להילוך איטי ומעמיק, רק בשביל זה צריך יונימוג.

אני גם לא רוצה לקנות את הזיבאר של עידו כהן; הוא גדול עלי ויקר מדי, אבל איזו מכונה בנה האיש שלנו בפרדס חנה! ייחודו של זיבאר היא הוורסטיליות המדהימה שלו; זהו רכב שמסוגל להעמיס ולגרור טונות של ציוד ואנשים, לכבוש את המעלות התובעניים ביותר, לתקוף כביש הררי מתפתל, וגם לחרוך כביש ב-160 קמ"ש. עדו השקיע ב-זיבאר שנים ארוכות מנשוא וכעת הוא מוכר אותם לצבאות שונים בעולם, בעיקר מרכז אמריקה. צה"ל עוד לא בחר בזיבאר, אבל אולי גם זה יבוא? בישראל פועלות עוד סדנאות מקצועיות המייצרות רכבי שטח ליישומים צבאיים – רכבי סער וכלים משוריינים, כלים אוטונומיים ורובוטים לגילוי מנהרות, כלים היברידיים וגם כאלה הנישאים על כתפו של לוחם חי"ר. הזיבארים של עידו כהן הם מקור לגאוות קהיליית השטח, ולתפארת מדינת ישראל.

לא יכולתי לסיים את הרשימה בלי לכלול בה נציג אחד של אימפריית הקרוסאוברים, המאיימת להכחיד את עולם השטח. ואם כבר 'לישון עם האויב' אז אני בוחר בקרוסאובר אותו אהבתי יותר מכולם, אודי RSQ3 שהיטיב להקיז ממני הכי הרבה אדרנלין על הכביש. אני אוהב את המותג 'קוואטרו' מאז נצרבו בראשי מפלצות הראלי גרופ B, שנכחדו מן העולם לפני עשרות שנים. אני חייב להודות כי אין שום קשר בין הקוואטרו 800 כ"ס בה הסיע אותי וולטר רוהל בנורברגרינג, לבין ה-RSQ3 איתה חרכתי את כבישי הנהיגה המעולים בישראל; אבל עבורי, זה קרוסאובר אותו הייתי שמח להחזיק בחניון המרווח אותו ימלא לי הפילנטרופ המסתורי. ה- RSQ3העניק לי הנאת נהיגה מרגשת, במרכב קומפקטי ואנונימי למדי; איזה מנוע, אילו צלילים אלוהיים, איזו אחיזת כביש.

עוד הרבה פנאי ושטח בוואלה! רכב
לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל