סוזוקי ב?אל?נו ההיסטורית הייתה משפחתית אפרורית בתצורת סדאן 4-דלתות, שהתחרתה בהצלחה בסובארו אימפרזה של הימים ההם. הבאלנו לא הייתה מבריקה במיוחד אבל היא רכשה לעצמה פופולאריות רבה, ומוניטין גדול של אמינות וסחירות עד כדי שהפכה למכונית הנמכרת ביותר בישראל. המכונית שחוזרת אלינו היום שונה לחלוטין, וטוב שכך; באלנו 2016 מגיעה בתצורת האצ'בק 5-דלתות, מקומרת ומחוטבת בקווים עדכניים מאוד.
משפחתית חורגת
יבואני סוזוקי מקטלגים את הבאלנו החדשה כ'משפחתית', יומרה שקשה למצוא לה כיסוי במציאות; עם 3.995 מטרים מפגוש לפגוש זוהי במקרה הטוב סופר-מיני עדכנית, וגם תא הנוסעים אינו מציע את מרחב הפנים המקובל במשפחתיות כמו מאזדה 3, קורולה ואחרות. השדרוג המלאכותי עשוי למשוך לאולם התצוגה לקוחות המחפשים רכב משפחתי זול אבל לגרום להם לאכזבה, לאחר שינסו לתחוב למושב האחורי שלושה מתבגרים מגודלים, או מושבי תינוקות. החלטנו לדלג על הוויכוח על השיוך לקטגוריה שגויה, ולהתרכז במכונית ובציפיות הנגזרות מהמותג סוזוקי.
מאז ומעולם התמחתה סוזוקי במכוניות מיני וקומפקטיות, עם מנועים קטנים וחסכוניים. איכות הייצור והאמינות נתפסות כמצוינות, וכך גם הסחירות בשוק המשומשות. סוזוקי אינה מציפה את השוק בעדרי ליסינג, ומשמרת על ידי כך תחושת איכות המתמקמת מעט מעל קוריאניות ויפניות המקבילות. הבאלנו החדשה מגיעה לישראל בשתי גרסאות: אוטומטית GLX מאובזרת ב-93,900 שקלים, או ידנית GLS (מאובזרת לגמרי לא רע) ב-74,900. מחירים אלה יומרניים למדי, ומציבים את הבאלנו בתחרות קשה מול 20I, יאריס, מאזדה 2 או פיג'ו 208.
כבר מראש אנו מצטערים על היעדרה של גרסת ביניים, אוטומט GLS שיכלה להיות אטרקטיבית מאוד. גרסת ה-GLS הידנית בכלל לא פראיירית עם חלונות חשמל, קישוריות מלאה ושליטה על הרדיו מגלגל ההגה, וחישוקי 16" שבוודאי משפרים את נוחות הנסיעה. חבילת GLX מוסיפה זוטות כמו פנסי ערפל, מפתח חכם, בקרת אקלים ובקרת שיוט, ספוילר אחורי, ושאר פריטים שניתן לחיות בלעדיהם.
מראה עיניים
באלנו הכול-חדשה מתהדרת במרכב מודרני, המשתלב היטב בסצנת הרחוב של 2016. המרכב מגולף ורחב, נותן תחושת גודל מעבר למידותיה האמיתיות של המכונית. העיצוב נאה ועדכני, אם כי הוא אינו מלהיב משום זווית. החרטום מגולף, אבל החזית מוזרה במקצת; הגריל הקדמי קצת קטן, והעין מנסה לחבר את החלקים 'החסרים' בינו לבין הפנסים, כאילו מישהו גנב לנו איזה חלק מהגריל... לוגו S ענקי מזכיר לך שמדובר בסוזוקי, ופנסי הקסנון נראים מצוין. החישוקים האפורים נאים למראה, עם צמיגי 185/55R16 בחתך נמוך יחסית. פרופיל הבאלנו סתמי למדי, והישבן קצת מגושם; הוא גבוה ואנכי למראה, מתהדר בשני ספוילרים המנסים לרמז על פוטנציאל ביצועים, שאיננו. הבאלנו נראית "בסדר" מכל כיוון, אבל היא לא מכונית מסובבת ראשים. לא נורא.
תא הנוסעים מרווח ומאובזר היטב אבל לוח המחוונים אמורפי למדי, וחומרי הדיפון והריפוד אינם מדיפים ניחוח איכות הגוונים השחורים קודרים במקצת והתחושה אינה יוקרתית, אם כי נראה שהפלסטיקה הזו תשרוד לעולמי-עד. תנוחת הישיבה סבירה עם גלגל הגה קומפקטי ונעים, מושבי הבד רחבים אם כי תמיכת הגב אינה מלאה. התצפית החוצה טובה, לוח המחוונים מפורט ומלא, עם מוטיב מרכזי המביא פנימה את עיצוב "ראש החץ" של השבכה הקדמית. תא הכפפות קטן יחסית אבל יש מגוון נאה של תאי איכסון שימושיים, חלקם
מודולרי.
פרץ יצירתיות תקף את הצוות שעיצב את לוח המחוונים; בניגוד בולט לשחור השולט בתא הנוסעים, השעונים מעוצבים בגווני כחול בעלי נוכחות, קריאים מאוד בכל מצב. בין מד המהירות ומד סיבובי המנוע מותקן צג מידע, עשיר ומגוון. הופתענו למצוא בו תצוגה גרפית של מומנט והספק המנוע, מדדי בלימה ותאוצה, אפילו תצוגת כוחות G הפועלים על הרכב... הלו, אני יודע שהאוטו צבוע ב'אדום-פרארי', אבל לא הגזמתם קצת ביומרות? אבל אלו רק פרטים משעשעים ובלתי מזיקים (אלא אם תתעקש להציץ במד ה-G, בירידה מערד לסדום).
המושב האחורי מרווח למדי, עבור שני נוסעים מגודלים יש מרווח מצוין לברכיים וראש אם כי המושב עצמו קצר, ואינו ארגונומי במיוחד. שלושה מבוגרים יצליחו להיכנס למושב האחורי, אבל הם לא ירגישו בנוח. תא המטען גדול למדי, 320 ליטר עם המושבים במצב מורם. הנתון טוב לקטגוריה, אבל מבנה התא צר ועמוק; שפת ההטענה גבוהה יחסית (33 ס"מ מעל לקרקעית!) ולא יהיה קל להכניס פנימה עצמים כבדים, או עגלת תינוקות ועוד אבזרי תינוקות.
ביצועי כביש
לאחר שהתרשמנו מכוחות ה-G הפועלים עלינו בפקקים של איילון, הגיע הזמן להניע את ה-1.2 ליטר 90 כוח סוס. זו יחידת כוח צנועה בנפח 1.242 סמ"ק, נטולת מגדש טורבו אבל מצוידת במערכת הזרקת דלק כפולה DualJet.
זה לא המנוע החזק בקטגוריה, אבל משקלה הנמוך של הבאלנו מסייע בהשגת ביצועים סבירים ותצרוכת דלק מצוינת; 950 קילוגרם הוא משקל זבובי למדי (כ-100 ק"ג פחות מהמקובל בקטגוריה) והמאוץ ל-100 קמ"ש יחלוף תוך 12.3 שניות. המכונית נותנת תחושה זריזה וקלילה והנסיעה חלקה ונעימה כל עוד הכביש משתף איתנו פעולה. תצרוכת הדלק מצוינת; מחוץ לעיר עברה הבאלנו 14-17 ק"מ לליטר ובמהירות 110-120 קמ"ש בכביש המהיר, הגיעה בקלות ל 18-20 ק"מ לליטר. בנהיגה רגועה היא מעניקה גם התנהגות בטוחה ונוחה, כמצופה אצל קהל לקוחותיה.
מאליו יובן כי למרות הצביעה האדומה והמחוונים הספורטיביים לכאורה, הבאלנו אינה אוהבת נהיגה תובענית. ברגע שלוחצים על הגז נעורה תיבת ההילוכים הרציפה משלוותה היחסית, המנוע מזנק לטווח 3000-5000 סל"ד וההמולה גדולה. ה'הילוכים' מזפזפים, המנוע נוסק לגבהים מטרידים, וזה קורה בכל מצב בו מבקשים מעט יותר כוח כביש הררי, עקיפה מנהלתית, לא צריך להיות פטרהאנסל כדי לגרום לתיבה לצאת מתחום הנוחות האקוסטי. בנוסף (ופחות חשוב), אין כמעט שליטה על פעולת התיבה, למעט מתג S המסייע בעיקר בהגברת השאון בתא הנוסעים. אני משער שרוב לקוחות הבאלנו ינהגו אותה בתחום השלו, ללא המולת הילוכים וזמזום מנוע. עדיין, התיבה הרציפה נחפזת מדי בהקפצות סל"ד המנוע, חבל.
שטיח אורבני
עם משקל עצמי של 950 קילוגרם וצמיגים בחתך 55, ברור היה מראש שהבאלנו לא תציע התנהגות מלכותית. במהירויות עירוניות היא עוד מסתדרת לא רע, למרות שרעשי הכביש חודרים אל תא הנוסעים, וגדודיות או קרעי אספלט מקפיצים אותך היטב. איכות הייצור הגבוהה מכניסה קצת רוגע לאוויר אבל עדיין, המכונית תזזיתית למדי.
הבאלנו מרגישה טוב בכבישים בינעירוניים, מעניקה שיוט נינוח גם במהירויות כביש 6, למשל. אבל בנסיעה הררית, אפילו רגועה, הגיר הרציף לא יפסיק לזמזם הטורים עולים ויורדים, זה לא קריטי אבל פשוט לא נעים לאוזן. שיכוך המהמורות במהירויות בין עירוניות אינו מהטובים, וההיגוי קליל ונטול תחושה. מצד שני, בואו לא נגזים בדרישות; זו אינה ספורטיבית לוהטת, והבאלנו אינה מצופה להיות חדה או מענגת לנסיעה. היא סתם קופצנית ורועשת מהמקובל בקבוצתה הטבעית, בוודאי יותר מאשר בקבוצת ה'משפחתיות' אליה מנסים לשדרג אותה. לבאלנו שש כריות אוויר, ומערכת מוביל-איי הכלולה במחיר רכב המבחן. הדגמים המגיעים לישראל אינם מצוידים במערכת בלימה אוטונומית, מה שגרם לה להסתפק רק בשלושה כוכבי בטיחות, במבחני NCAP.
האם תשחזר באלנו החדשה, את תהילת העבר?
באלנו החדשה היא מכונית ראויה לחלוטין; היא נראית עדכנית, מרווחת כסופר-מיני, חסכונית מאוד, וכנראה תהיה אמינה וסחירה כאחיותיה ההיסטוריות. הבעיה היא שמחירה אינו אטרקטיבי כפי שהיינו רוצים לראות; רכב המבחן עולה 94,000 שקלים והחל מ-10 לאוגוסט, תשלם עוד 4,500 שקלים עבור מערכת המולטימדיה/מצלמת רוורס, המוצעת כרגע בלא תוספת תשלום. בעוד שבוע תעלה הבאלנו כ-100,000 שקלים ובמחיר זה, היא תתקשה להכות יריבות כמו טויוטה יאריס או מאזדה-2, העולות כ-105,000 שקלים.
באלנו הידנית עולה 19,000 שקלים פחות, זה פער מחירים עצום שיכול היה להביא לקוחות רבים לאולמות התצוגה. רמת הגימור של הגרסה הידנית צנועה יותר, אבל היא עדיין בסדר גמור תיאלץ לוותר בעיקר על קישוטים ופינוקים שוליים, זה ממש לא נורא. אבל גיר ידני עדיין נחשב למגבלה בקטגוריה זו, ולא נותר לי אלה להצר על כך שהיבואן אינו מציע גרסת ביניים אוטומט GLS שיכול היה להציע תיבת אוטומטית ברמת אבזור סבירה לגמרי, במחיר של כ-85,000 שקלים. להצלת המכירות יבוא המוניטין הגדול של מותג סוזוקי בכלל, ו'באלנו' בפרט. זה לא יביא את באלנו לפסגת מצעד המכירות, אבל בוודאי ישים אותה במרכז רשימת הקניות של זוגות צעירים ומשפחות בתחילת דרכן.
