פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סוזוקי סלריו במבחן: אלטו למתקדמים

      סוזוקי סלריו היא מכונית עירונית פונקציונלית שרוצה להתקדם במעלה הסולם. האם יש בה די והותר, כדי להפוך אותה לכוכבת בשכונה?

      סוזוקי סלריו במבחן (ניר בן טובים)
      סוזוקי סלריו החדשה. הישראלים אוהבים את המותג, עד אמונה עיוורת (צילום: ניר בן-טובים)

      מאחר והיה אי סדר עם תיאום מכונית המבחן, כמעט ונשארנו בידיים ריקות. אבל שניה לפני שנטשנו את אולם התצוגה במחאה אילמת של פרצופים זועפים, גלגלו החוצה מכונית ליסינג שהגיעה מאחת מחברות ההייטק ועליה קילומטרים מעטים; "רק תשים לב, שאין כאן את הקישוטים שמקבלים בדגמים הפרטיים", כך העיר בפנינו הנציג. את האצבע הוא הפנה לפסי פלסטיק שחורים לאורך הדלתות שיוצרים ניגוד בין הגוונים. נו מילא. לא פריט שובר עסקה, חשבנו לעצמנו שיגרום ללקוחות המסורים של סוזוקי להפנות עורף למותג שהם חוזרים אליו מאז רכשו יורו-סוויפט סדאן לפני 25 שנה. מדובר אמנם בקהל שמסתכל על מה שהוא קונה בעין בוחנת, אבל לא ממש טורח לבזבז זמן על הטרנדים האחרונים בעולם האופנה.

      מאלטו אל סלריו

      סלריו יורשת את האלטו המותשת בזמן הנכון; קבוצת המיני התבגרה והנהגים של היום חשופים להכול: הם יודעים מה יש בכל אחת מן המתחרות (וגם מה חסר בהן). את הלימון הזה שקוראים לו 'אלטו' סחטו מכשירי תנועה מ-2010 עד טיפת השמן האחרונה בצילינדרים, ובשינוי כיוון אסטרטגי של סוזוקי העולמית נולדה Celerio שתאייש גם את מקומה של הספלאש המיקרווואנית.

      זו גישה שיש מאחריה מידה רבה של הגיון. הסלריו היא לפני הכול מכונית גדולה יותר מאלטו, ובעלת נוכחות כביש טיפה יותר בולטת (במיוחד בממד הגובה). כל דור חדש בסגמנט המיני השתפר, צמח והשתכלל, וב-2016 כבר אין הרבה מקום לשגיאות - גם שכמוציאים מהכיס סכומים ברף התחתון. סוזוקי מנסים לפרוש שמיכה רחבה ככל האפשר.

      הסלריו, כמו רוב מכוניות סוזוקי אינה תכשיט מוטורי מנקר עיניים שכולם מביטים עליו בהערצה. יש לה קימורים בדלתות, וחזית סולידית עם שבכה מושחרת ובתי תאורה מוגזמים. כנראה שלטובת האיחוד עם הספלאש, הלבישו עליה פרונט של רכב משפחתי שיוצר עיוות בפרופורציות. כשמוסיפים לכך את הגלגלים הזעירים והצלחות האפורות התוצאה קצת מצחיקה. ועם כל זה, הסלריו היא לא מכונית שתתביישו להציג בפני השכנים שלכם אם לפני כן החזקתם באלטו. תוכלו להכריז בלב שלם שהתקדמתם לסוזוקי חדשה.

      סוזוקי סלריו במבחן (ניר בן טובים)

      שינוי לטובה, גם בפנים

      הסלריו לא פותחה על פלטפורמה חדשה או מביאה בשורה יוצאת דופן בשלדה מתחת לגרדרובה המוזרה, אבל לסוזוקי כן נפלה ההזדמנות לגייס את היתרונות של הספלאש, ולכן זו מכונית מיני עם שטח פנים אוורירי ויכולת נשיאה שניתן לנצל אותה למגוון של צרכים.

      להבדיל מאלטו , הסלריו יכולה לאלכס שני אנשים בספסל האחורי ולהותיר עוד קצת מקום ביניהם. המושבים בשורה שתיים הם בגדר מושבים תקניים, נוחים, ויש להם משענות ראש גדולות. לברכיים של ממוצעי גבוה גם יש מרחק סביר מהחלק הקדמי, ובזכות מרווח של 1.54 מ' מהרצפה לתקרה גם הראשים לא מרגישים צפיפות. בונוס? סוף סוף אפשר לפתוח את החלונות ולא לשאוף חמצן דרך חריצים במסגרות.

      מפתיע במבחן הוא גודלו של תא המטען, עקב אכילס בסוזוקי סוויפט למשל בה שקית מצרכים סותמת את כל המרחב. בסלריו, באמת אפשר למקסם את עומקו בצורה הולמת, שכן הוא שקוע ורחב עם 254 ל' של נפח – גדול יותר מזה המוצע ביונדאי i10. פתח הגישה נוח יחסית, ומי שזקוק לשאת מזוודת ציוד גדולה ברחבי העיר יהנה מקלות ההטענה והפריקה ממנו.

      בשורה הראשונה, העניינים ממשיכים להפגין שיפור. איכות החומרים נראית עמידה ומרגישה בקו אחד עם הקבוצה, וגם התכנון של הנדסת האנוש מקבל ציון טוב. בקרת המדיה מצוינת ופשוטה לתפעול, עם בלוטות' מקורי מבוקר מגלגל ההגה ואפילו הצלילים שבוקעים מהרמקולים כבר לא נשמעים כמו טרנזיסטור משנות ה-70. באבזור אפשר למצוא גם כניסת USB, מזגן מכאני, ומחשב דרך דיגיטלי בלוח המחוונים.

      תנוחת הנהיגה גבוהה ונוחה, כמעט על גבול קרוסאובר עירוני. את גלגל ההגה לא ניתן לכוון לעומק, אבל סוזוקי מפצה על כך עם כיווני ידיות למיקום מושב הנהג. התוצאה היא שדה ראיה מצוין החוצה המקל על תמרונים בכבישים עירונים ובינעירוניים. הערה אחת יש לנו בעניין ההושבה, וזו נוגעת למרווח הברכיים לנהג שהינו מעט דחוק ומידי פעם מזמן חיכוך או חבטה בדופן של תעלת ידית ההילוכים.

      סוזוקי סלריו במבחן (ניר בן טובים)
      עיצוב הפנים של הסלריו נראה פשוט, גם החומרים אך הם עמידים. תפעול בלוטות' בתחתית גלגל ההגה בצד שמאל. לא הכי נוח אבל שומר על העיניים בכביש

      שלושה צילנדרים נוהמים

      בקטגוריה שרק עכשיו מתחילה לרתום מגדשי טורבו למנועים זעירים (עם פרמיה במחיר), סוזוקי מוצאת את עצמה בעמדת נחיתות קלה. בחזיתה של הסלריו מותקן מנוע 3 צילינדרים בנפח 1.0 ל', בעל הספק של 68 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-9.1 קג"מ המושגים מטווח של 3,500 סל"ד. הנתונים האלו נראים לא טוב על הנייר, ואפילו פחות טוב על הכביש, בחלקים מסוימים שלו לפחות.

      המנוע, כיאה לשלוש בוכנות צנומות אינו מהחרישיים שפגשנו. בידוד הרעשים לא מדהים, ובכביש המהיר הסלריו מפתחת רגישות חריפה לכל ביצוע שמגרד מהירות תלת ספרתית. מי שמאוד מנסה לסייע בשמירה על קצב ראוי ומפלס רעש נסבל, היא תיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית עם 5 יחסי העברה (לעומת 4 באלטו) ותפעול ידני מהבורר. ב-110 קמ"ש משייטים ב-3,000 סל"ד, וצריכת הדלק הבינעירונית מצוינת – וודאי שמעל 21 ק"מ לליטר, בקלות.

      ביציאה מכביש 1 אל כבישים הררים, מומלץ לנטוש את הבינה המלאכותית של התיבה ולעבור לתפעול ידני. כשהמנוע והתיבה נאלצים להתמודד עם מגוון שינויים בתוואי הסלול של הרי ירושלים, התנועה של הסלריו נהית קצת גמלונית, מפוהקת ועצלה. התיבה הרובוטית מידי פעם משחילה את ההילוך הנכון ומשאירה רזרבות בעליות התלולות, אבל כשהיא מפשלת אתם צוללים לתהומי האפס מומנט. יציאה לעקיפה דורשת לא רק התכוננות, אלא ממש ריכוז ודריכות לכל מה שקורה סביבכם.

      סוזוקי סלריו במבחן (ניר בן טובים)

      בסיבוב, בישבן ובערים

      במקטעים המפותלים הסלריו נקלעת לאיזור הדמדומים. אין בה בדל של יכולת כביש מהוקצעת שמאפיינת כמעט כל אחת ממתחרותיה בקבוצה הקטנה, וכל ניסיון לחלץ ממנה תכונה עם איזשהו רובד דינמי מתפוגג ברגע שהעומס גדל על הסרנים; ההיגוי סביר בתחושתו, הבלימה מוצקה אבל לא מדויקת, והצמיגים נועדו לחסכון נטו ואחיזתם רפויה. זו פשוט אינה מכונית מהנה לנהיגה, והיא משדרת את המסר באנקת צמיגים, בכל פעם שהכביש מתעקל בחדות ומגבירים את העברות המשקל.

      ואולם, הסלריו צוברת לעצמה הרבה מאוד נקודות כשהיא פוגשת בורות ומפגעים בכביש. נוחות הנסיעה שלה טובה על כל סוגי האספלט בישראל, בין אם אלו בשכונות מרוצפות פסי האטה ברעננה או בסמטאות המרוסקות באזור המוסכים של בני ברק. מערכת המתלים שלה פשוטה אבל יעילה, מהלך הבולם ארוך ומרוסן, וזה מספיק עבורה כדי למנוע טלטלה בקבינה או לגרום לכם לכאבים פתאומיים בעמוד השדרה.

      הנהיגה העירונית בסלריו מניבה צריכת דלק ממוצעת שנעה באיזור ה-17-18 ק"מ לליטר, וזה בסדר גמור וגם מתיישב עם שאר המנועים המקבילים בסגמנט. הנסיעה השגרתית לעומת זאת שוב חושפת את נקודות התורפה של התיבה הרובוטית העתיקה, שעדיין סובלת מגיהוקים במעבר בין ההילוכים, מושכת ל-100 קמ"ש מעבר ל-15 שניות, ועלולה שלא למצוא חן בעיני נהגים שאינם מורגלים להיסוסים לא נעימים בזרימה אל תוך התנועה.

      סוזוקי תאילנד (עיבוד תמונה)
      לסלריו אין בקרות בטיחות אינטגרליות של החברה, אבל מערכת להתראה בפני תאונה של "מובילאיי" סטנדרטית, ללא תוספת תשלום (צילום: וואלה!NEWS)

      מה מקבלים בתמורה ל-68 אלף שקל?

      קבוצת המיני בישראל התעצבה לשדה קרב שלא לוקח שבויים, והמציאות כפתה על סוזוקי לבצע שינוי דרסטי שיותיר אותה רלוונטית בתמונה. האם סלריו ענתה על כל הציפיות שלנו במבחן?

      ראש בראש, הסלריו היא מכונית הרבה יותר רהוטה מהאלטו בכל פרמטר אפשרי, גם בתחום הביצועים (המנומנמים כשלעצמם). היא מרווחת ל-5 נוסעים, תא המטען שלה מרשים, החסכון בדלק ניכר בתחנה והיא מותירה על הנוסעים תחושה שגם אחרי דרך ארוכה (וקצת רועשת) הם ישארו רעננים.

      מה חסר? ובכן, אי אפשר להתעלם מציון ריסוק לא מזהיר - 3 כוכבים במתכונת החדשה של Euro-Ncap, מהנחיתות של התיבה הרובוטית ומהיעדרו של מנוע מודרני. צריך עם זאת לזכור, שכל קומבניציה מוגדשת ("בוסטר-ג'ט") הייתה מקפיצה את מחירי הסלריו בישראל בשיעור חד, ועל כן אופציה כזו בעתיד עשויה להשאר מחוץ לגבולות הארץ.

      סלריו, היא בסופו של דבר נגזרת מהגרעין שמייצג את שיטת העבודה של סוזוקי: שלד בסיסי, פשוט ונחמד שעושה את מה שצריך, עם מוניטין של מותג אמין ועמיד, ושלם תמורתו הכי מעט שאפשר. כאן, היא בפרוש מייצרת אלטרנטיבה למתחרים שמגישים ערך מוסף בנהיגה ועיצוב מסוגנן, אבל לא מסוגלים לתת מענה להיותה מכונית מיני גדולה ושימושית. עם סלריו, סוזוקי פשוט ממשיכים במסורת של הצעת רכב רציונלי ותכליתי, עם קישוטים בדלתות או בלעדיהם.

      סוזוקי סלריו במבחן (ניר בן טובים)

      עוד בוואלה! רכב:
      סוזוקי באלנו החדשה בישראל
      יונדאי I20 קרוס החדשה הגיעה לארץ
      לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל