אחרי שפורד אמריקה הודיעה שתגרע מההיצע שלה את מכוניות הנוסעים למעט פחות או יותר המוסטאנג, מתפנה החברה לנצל עד תום את כל מה שאפשר להוציא ממה שכן נשאר בהיצע שלה - הקרוסאוברים והג'יפונים. גם אם זה אומר ללכת למקום אליו לא הלכה כמעט אף יצרנית עממית אחרת - להעמיד גרסת ביצועים לאדג', הכירו את האדג' ST.
בעולם השיווק קוראים למקום שבו הוא נמצא white space החלל הלבן הוא המקום בו מזהה חברה פלח שוק ללא מענה וממהרת להציע מוצר שגם יהיה הראשון בו וגם יענה על הצורך הזה שאף אחד אחר לא עונה עליו. לאירופים יש במשבצת הזו של SUV עממי וחזק את הסקודה קודיאק RS, אבל מעבר לפער הביצועים ביניהם, בשוק האמריקני, ממנו נעדרת סקודה האדג' ST הוא פחות או יותר מלך החלל הלבן הזה.
כחול גדול
מתיחת הפנים של האדג' מציבה אותו בנקודת פתיחה מצוינת לגרסת ביצועים חמה. יחידות התאורה הצרות, הגריל המתומן הענקי, עטופים בספויילר נמוך מאוד, חצאיות צד ודיפיוזר אחורי עם יציאות אגזוז רבועות, החלונות הכהים מלמעלה וחישוקי 20 אינץ' בחתך 50 מלמטה ובאמצע כל זה צבוע בצבע הכחול העמוק של מכונית המבחן - הוא בריון ספורטיבי למראה.
בתור הגרסה הבכירה ביותר בהיצע של האדג', גם תא הנוסעים שלו מתברך בכל טוב. אין שורה בה הוא לא מסמן V ברשימת האבזור והיא ארוכה מאוד, אז נתעכב על המשמעותיים ביותר בו ובהבדלים בינו לבין הגרסאות האחרות. כמו כל רמות הגימור האחרות הוא מקבל הנעה מרחוק וכניסה ללא מפתח, דלת תא מטען חשמלית עם פתיחה מרחוק, גג פנורמי ועוד ובתוך תא הנוסעים הוא ממשיך עם מערכת ביטול רעשים, מושבי ST חשמליים עם ריפודי עוד ועור הפוך, הגה מתכוון חשמלית, תפירה לבנה להגה העור עם כיתוב ST, טעינה אלחוטית לנייד, מערכת שמע של הרמן קרדון ו-12 רמקולים ועוד ועוד. גם מערכות הבטיחות במופע מלא, מתיקון סטייה מנתיב, מצלמות 360 מעלות, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטומטית, התרעה על רכב ב"שטח מת" וכל השאר.
המושבים טובים בדיוק כמו שהם נראים, חובקים את הגוף מצוין ובשל המידות הנדיבות שלהם גם מאפשרים תמיכה מהירכיים ועד הכתפיים, כך שגם הנוחות בנסיעה ארוכה ולא רק דינאמית מצוינת. פחות אהבתי את התנועה המוגבלת של הכיסא למטה, גם ב-SUV אני מעדיף לשבת כמה שיותר "בתוך" המכונית וכאן הוא נעצר איזה 5 ס"מ גבוה מדי. לא שזה יפריע למי שחובב את תנוחת הישיבה הגבוהה הצופה על הסביבה.
מבחינת הפלסטיקה בתא הנוסעים, כל מה שלא עטוף פה בעור הוא פלסטיק די פשוט, מסגיר את העובדה שבארץ מוצאו הוא נחשב לרכב פחות יוקרתי מאשר הוא נתפס בלבנט המיוזע. זה חוזר גם בכל הסביבה של הקונסולה המרכזית שאמנם משאירה את כל הכפתורים הפיזיים נגישים, אבל צורת ההגשה של לחצנים זעירים, לא תמיד קריאים, במיקום תחתון מדי וביניהם יותר מדי פלסטיקה - לא מגרה.
הנדסת האנוש, בעיקר תפעול המסכים השונים של מחשב הדרך דורשת תקופת הסתגלות שבסופה אחת מן השתיים, או שתהפכו למאסטרים שמנגנים על הכפתורים כמו הייתם אלפרד ברנדל ביצירה פוגלית של באך או שתעזבו ידיים. בתור אפרו-תימני שמסתפק בתיפוף על פח זיתים אני נעלתי את התצוגה על צריכת הדלק - מרתק. דברים אמורים גם לגבי בורר ההילוכים בצורת החוגה שנראה כמו משהו שנשאר במחסני פורד מתקופת הבעלות על יגואר ולנד רובר. בתמרוני חניה קל לפספס את הרוורס ולהכניס אותה ל-P. איזה סטופר, שהיה מאלץ לחיצה כדי לנעול אותה שם היה עוזר פה.
המרווח מאחור מצוין, שלושה מבוגרים יישבו פה בקלות, למרות הגג הפנורמי יש הרבה מקום לראש, משענת המושב נעה לזוויות שונות, יש יציאות מיזוג, שקע USB ושקע 220 לטעינה של טאבלטים ומחשבים ניידים.
תא המטען ענקי וכאשר הדלת החשמלית מתרוממת מגלים שבפורד מודעים לאופי הפעיל שכנראה יאפיין את רוכשי האדג' ST ומקבלים פה גם כיסוי גומי קשיח וקשוח שישמור על הריפוד של רצפת תא המטען מחלקי אופניים, גלשן, ציוד טיפוס ושאר מאפייני פעילות ספורטיבית משברת עצמות.
בן הרים ובין סלעים
מתחת למכסה המנוע נמצא V6 כמצופה מגרסה חזקה אמריקנית, אבל הנפח דווקא צנוע במונחי הדוד סם. 2.7 ליטרים. אבל עם טווין טורבו הבחור מחלץ 330 כ"ס ב-5,000 סל"ד ו-54.5 קג"מ ב-3,000 סל"ד. זה קורה באדיבות חטיבת הפרפורמנס של פורד, החבר'ה שאחראים גם למוסטאנג שלבי GT350R, לפורד GT ול-F-150 ראפטור בין השאר. ההנעה היא קדמית במצב הרגיל או כפולה במצב הספורט, השילוב נעשה על ידי בחירת המצב בבורר ליד ידית ההילוכים. מעבר לשילוב ההנעה הוא שולט במהירות העברת ההילוכים של התיבה בת שמונה יחסי ההעברה, בתגובת המצערת ובמהירות ההגה.
כמובן שהדבר הראשון שאתה עושה עם 330 כ"ס ב-SUV זה לשים אותו במצב ספורט, רגל על הבלמים ורגל על הגז ולשגר אותו קדימה. במצב כזה ה-ST נורה לפנים בזינוק מפתיע כל פעם ביחס לגודל שלו. העניין הוא שזה קורה בעיקר בזינוק כזה, בשאר המצבים לוקח לו שנייה לאסוף את הסוסים ולכוון אותם לדהרה קדימה. זה מחבר השהיית טורבו (שלחיצה על הגז בזינוק עם רגל על הבלמים כמעט ונעלמת בשל העלאת הסל"ד) יחד עם תיבת הילוכים מעט איטית להגיב, גם במצב הספורטיבי שלה. יש פה עדיין פער של ממש לסגור ביחס לתיבות הטובות יותר בתעשייה. נתון הזינוק שדף הנתונים הישראלי נוקב בו הוא 6.9 שניות, אנחנו השגנו זמנים קצרים בשנייה בערך. זה לא שהרגל שלנו כבדה במיוחד, זה פשוט היבואן שבחר לציין את הזמנים הרשמיים בתנאים הלא אידיאליים.
כאשר כבר מתגלגלים, תאוצות הביניים של ה-ST הן בליגה של מכוניות ספורט. טפיחה קלה על דוושת הגז והמספרים מתחלפים בין 80 ל-120, 160 ומעלה בריחוף קליל ודחף בריא מאוד קדימה בלי היסוס. הפנים המופתעות מסביב אמרו הכל - אתה לא מצפה מרכב גדול כל כך ועוד של פורד לשעוט ככה קדימה.
אבל ממש כמו שכל משפט שאנחנו אומרים בעברית מסתיים בערבי עם נרגילה כמו שאמר הרב מאיר אריאל, בסוף כל כביש 6 יש כבישי צפון מפותלים. שם, עם כל הכבוד לשפעת סוסים - משחקים דברים אחרים לגמרי תפקיד. שם צריך כבר לתת דגש לשלדה, למתלים, לבלמים, להגה והמשוב ממנו ולחיבור של כל זה יחד. אז כבר בדרך לשם המתלים מבהירים שיש פה עסק עם משהו קשיח יותר, לא ברמה של קרש, אבל בהחלט לא נינוחות מגהצת אמריקנית מקובלת. מרגישים את זה מיד בירידה למחלף, כאשר הגוף נותר מפולס ונטוע בקו הפניה. אגב, גם ההקשחה הזו לא עוזרת להם כאשר מזנקים חזק מהמקום והחרטום ממש מתרומם למעלה כאשר הוא נבעט לפנים.
בעליות של כביש הצפון מבינים מהר מאוד שיש פה תגי ST, אבל לא מדובר בפוקוס ST גדולה. 2.1 טונות והמימדים האלו לא נעלמים פה בפניות כמו שעושים את זה ה-SUV הגדולים של פורשה או ב.מ.וו ואפילו לא אלפא סטלביו. הוא כן ינגב את האספלט עם כל מתחרה חלש ממנו, בטח ממותגים עממיים אחרים והוא עושה את הסיפור הזה של להיכנס חזק לפניה ולצאת ממנה חזק מרשים ובטוח מאוד. בין זה לבין הנאה או חן? המרחק גדול. בירידות המאסה הזו כבר דורשת אחריות גדולה יותר מכיוון שיחד עם המשקל שעובר קדימה בבלימה יש גם את השיפוע של הכביש, ועדיין, כל עוד לא עשיתם משהו ממש מטופש הוא יעשה את זה טוב מאוד ובעיקר בטוח. גם בכבישים האלו תיבת ההילוכים עומדת בעוכריו, אפילו במצב ספורט היא מעבירה הילוכים בכיף שלה, פחות בכיף של הנהג. למרות דיסקים מאווררים מלפנים ומאחור, בסוף הירידות אחרי בלימות חוזרות ונשנות ממהירות גבוהה לפניות ראש סיכה חדות, מריחים טוב טוב את הבלמים. שוב, עם 2.1 טון - לא חכם להתחיל לבדוק אם הריח הוא התרעת שווא.
לכל השישו ושמחו הזה יש מחיר בתחנת הדלק. בסיכום ימי המבחן התייצבה צריכת הדלק הממוצעת על 6.8 ק"מ לליטר, כאשר בנהיגה מתונה יותר הוא שיפר ל-7.6 ק"מ לליטר.
סופר אדג'
בהיעדר המתחרה הישיר היחידי שאני יכול להעלות בדעתי - הסקודה קודיאק RS, הוא יחיד מסוגו גם בישראל. זו גם הסיבה שקשה לחלץ סיכום אחד מסודר לגבי הפורד אדג' ST, כי זה תלוי בעיקר איך מסתכלים עליו. מצד אחד קשה לראות את הבעלים הממוצע של פורד אדג' אומר לעצמו "אוי, איך הייתי שמח להשחיז איתו את סדום ערד בשבת בבוקר, אללי, אילו רק הייתה לו גרסה חזקה". מצד שני למי שמחפש חווית נהיגה ספורטיבית ברור שאין מה לחפש ברכב כזה, אלא אם כן קוראים לו פורשה קאיין. לכן הפתרון הוא להסתכל מעבר לתגי ה-ST ולמה שהתרגלנו שהם מייצגים, ברגע שעושים את זה מגלים משהו מעניין.
זהו רכב מרשים למראה, סופר מאובזר, שימושי ומרווח שבתור בונוס מעמיד ביצועים של מכונית ספורט חמה. אני גם בהחלט יכול לראות בו אלטרנטיבה מעניינת למי שמעוניין בכוח ובאבזור, אבל לא רוצה להיראות בג'יפ גרנד צ'ירוקי, אלפא סטלביו, קאדילק XT5 וגם מותגי יוקרה בכירים יותר כמו ב.מ.וו. מהבחינה הזו הוא גם יקבל ביצועים הרבה יותר טובים וגם ישאיר עודף נאה בכיס. כי 320 אלף השקלים שלו יפגישו אתכם לרוב עם גרסאות הבסיס החלשות של מותגי היוקרה. כאשר שוב, התנהגות אין מה לחפש בסוג כזה של כלי רכב והיא גם ממש לא דרישת הסף של הלקוחות.
אז אתם חושבים שיש מעט מדי אנשים כאלו? גם אני, וכנראה היבואנית עצמה, ואיזו הפתעה הייתה לה ולי כשנאמר לי ששני המשלוחים הראשונים של הגרסה הזו כבר מכורים, וההזמנות ממשיכות לזרום. כנראה שלדרבי חוקים משלו ולכוח סוס יש גם כוח שכנוע לא מבוטל.
על הצד הטכני: פורד אדג' ST
מנוע, הנעה: בנזין, V6, טורבו, כפולה
נפח: 2,694 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,000/330
מומנט/סל"ד (קג"מ): 3,000/54.5
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 480
רוחב (ס"מ): 193
גובה (ס"מ): 174
בסיס גלגלים (ס"מ): 285
תא מטען: 1,110 ליטר
ביצועים:
תאוצה 0-100: 6.9 שניות
מהירות מירבית: 209 קמ"ש
מחיר:
320 אלף שקלים