פצצת חשמל

פינינפאריה, במשך עשרות שנים כאשר השם הזה הוצמד לעיצוב של מכונית, עוד לפני שראיתם אותה ידעתם שהיא הולכת להיראות נהדר. לא משנה אם אלו היו הדגמים של פרארי שהסדנה הזו הייתה אחראית לעיצוב ספינות הדגל שלה, ה-275GTB, הטסטהרוסה, ה-F40 ועוד, לנצ'יה, אלפא רומיאו או מכוניות הקופה של פיג'ו שיצאו מפה, מה-504 קופה ועד ה-406 קופה. כולן הפקידו בידי החברה הזו את המיטב וקיבלו עיצובים מהממים ששרדו את המבחן הקשה ביותר - מבחן הזמן.

אולם, עם עולם שעובר לתכנון במחשב, כאשר יצרניות רוצות לשמור את העיצוב שלהן לעצמן ולא יכולות להרשות לעצמן ולו דימיון קל למכונית אחרת, מקומם של כל אותן סדנאות עיצוב מפוארות הולך ומצטמצם. מזה קצת יותר מעשור שפינינפארינה מתמודדת עם בעיות וקשיים כלכליים לא פשוטים, פטירתו של סרג'יו פינינפרינה, מותו של המנכ"ל בתאונת דרכים, היא קיבלה זריקת חמצן ב-2015 עם הרכישה של 75 אחוזים מהבעלות עליה על ידי מהינדרה ההודית, והרפתקה בדמות עיצוב המכונית הלאומית של אירן אבל ברור שהיא צריכה להתחיל להוכיח כדאיות עסקית.

אז הצ'אנס שלה עכשיו הוא המכונית הזו, ואלו 7 דברים שאתם צריכים לדעת עליה.

שם המכונית בטיסטה, הוא מחווה למייסד הסדנה בטיסטה "פינין" פארינה. בהיותו הילד ה-10 מתוך 11 במשפחת פארינה, דבק בו הכינוי "פינין" שפירושו הקטן, או הצעיר. הוא החל לעבוד בסדנת המכוניות של אחיו בגיל 12 ובשנת 1930 יוצא לדרך משלו כאשר הוא בן 33. הסדנה שלו חתומה על עשרות מכוניות מופלאות שיצאו מהסדנה שלו, כולל הסיסאיטליה 202MM משנת 1946, המוצגת דרך קבע במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק. המכונית האחרונה שעל העיצוב שלה הוא חתום בעצמו הייתה האלפא ספיידר שהוצגה במרץ 1966, חודש לאחר מכן ב-3 לאפריל 1966 בטיסטה הולך לעולמו.

למרות האפיל האיטלקי, השם והמסורת, כמו בימיה הגדולים של הסדנה, עיקר העבודה שלה הוא על הפן החיצוני של המכונית. כאשר את הסיפור של יחידת הכוח וההנעה מספקת לה רימאק הקרואטית. כמו ברימאק C 2, מכונית העל החשמלית החצי אוטונומית, גם פה הסידור נשען על ארבעה מנועים חשמליים. אלו מייצרים הספק משולב של 1,903 כ"ס ו-234.5 קג"מ. הם ניזונים מסוללת ליתיום יון ענקית של 120 קילוואט. הסוללות ערוכות בצורת האות T כאשר הן מונחות במרכז המכונית ולרוחב מאחורי המושבים, הטווח אמור לעמוד על 450 ק"מ.

כיאה למכונית המבקשת להתברג בפסגת האקזוטיקה, היא עושה שימוש בשפע של סיבי פחמן. למעשה כל המרכב שלה עשוי סיבי פחמן, כאשר רק איזורי הספיגה למקרה של תאונה עשויים אלומיניום. גם חלל תא הנוסעים משופע בחומר הקל והחזק הזה, גלגל ההגה עשוי סיבי פחמן, בעוד שאר התא עטוף בעור, שני מסכים אחראיים על תצוגת הנתונים ומערכת אקוסטית אחראית על השמעת "צלילי נהיגה" (לאן הגענו...).

על האחיזה פה אחראיים צמיגי פירלי P זירו קורסה, מהדביקים והמצוינים בצמיגי הסופר-ספורט. בעוד על הבלימה אחראיים בלמים קראמיים יחד עם סיבי פחמן, ארבעתם בקוטר 390 מ"מ ובנוסף הכנף האחורית שלה משמשת כסוג של בלם אוויר, כמו במטוסי סילון. זה בעיקר מרשים כי במכוניות חשמליות, חלק ניכר מהבלימה יכול להיעשות באמצעות המנועים החשמליים, אם כל כך הרבה תמיכה נדרשת מעזרי בלימה, הכיוון פה הוא כנראה רציני מאוד.

מה שמוביל אותי לנקודה הבאה - הביצועים. המכונית שהוצגה רשמית במרץ, לפני כחצי שנה, כבר נמצאת בשלבים הסופיים שלה לפני המכירה. המספרים שמגיעים מהיצרנית מרשימים מאוד. התאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש עומדת על שתי שניות בלבד, סופר מיני ממוצעת רק מסיימת את ההילוך הראשון בזמן הזה. כעבור 12 שניות בערך כאשר מכונית הסופר מיני תגיע ל-100 קמ"ש, הבטיסטה תחצה את המספר 300 בדרך למהירות המירבית של 349 קמ"ש. למה "רק" 349? מה זאת אומרת, אתם רוצים 350? השתגעתם? זה ממש כבר מהר!

בפינינפארינה לא מגדירים את הבטיסטה כמכונית על, למרות הביצועים, למרות היכולות והמחיר. היא דווקא מגדירה אותה כמכונית יוקרה GT חשמלית טהורה. הדגש פה יהיה על נוחות ולא על התנהגות בהכרח. רשמית, זה מאפשר לה להיפטר מהצורך לעמוד בהשוואה להיפר מכוניות מהדור הבא מפרארי, לוטוס, מקלארן ואולי גם למבורגיני שיציבו מכוניות חשמליות. שלא רשמית, זה מאפשר לה להישאר מתחת לרף הציפיות כאשר זה מגיע לדינאמית.

פינינפארינה הצהירה כבר מראש שהייצור יוגבל ל-150 יחידות בלבד. החברה גם אמרה שהיא תחלק אותה באופן שווה בין שווקי היעד באירופה, ארצות הברית, המזרח התיכון ואסיה. על מנת להדגיש את היכולות של הסדנה בבנייה של המכוניות, היא תאפשר לכל אחד מהלקוחות, עיצוב אישי של המכונית שלו עד לפרטים הקטנים ביותר. למרות שהמכונית עצמה תיכנס לייצור רק בשנה הבאה, 40 אחוזים מאותן 150 יחידות כבר נמכרו. בכמה? החברה לא מוסרת שום פרט בנושא הזה, אבל אם אתם שואלים זה לא בשבילכם, אולי תבדקו אם לבוגאטי יש מבצע של "חבר" או משהו...