יונדאי איוניק הייבריד במבחן דרכים. אדפטיבית

יונדאי איוניק הייבריד מכנסת את המשפחה הקטנה בחלל בטיחותי ומרווח. היא מוסיפה לכך מנוע היברידי משודך אל תיבה כפולת מצמדים ויכולות ניהוג מפתיעות. אקולוגיה, לא תמיד היא מילה נרדפת לשעמום, מסתבר

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)
יונדאי איוניק הייבריד. ידידותית, לא רק לסביבה (צילום: ניר בן-טובים)

המהירות שנערמה על הסקאלה בירידה מהרי הצפון לא הייתה גבוהה באופן חריג, אבל מחצית מהסיבובים היו עם פוטנציאל לרפלקס הקאות. שינויי הכיוון גרמו לכך שהמשקל של האיוניק היה שתול מקדימה והזנב הרגיש משוחרר קרוב לשוליים. למרבה הפלא, המכונית ההיברידית החדשה של יונדאי לא הרימה דגל לבן, אלא הפגינה החלטיות ונטעה את שלדתה בכביש. המושבים אחזו את כלוב הצלעות היטב ואפילו שצמיגי המישלן חרקו, ההיגוי קצת פישל והבלמים נחלשו, האיוניק סרבה להכנע וחצתה את הפיתולים בתלונות מעטות, עם תת היגוי שתקף רק בהגזמות מופרעות. יונדאי איוניק, לא בידיוק בטטה חשמלית על גלגלים.

אף אחד לא מעז לדרוש ממכונית היברידית לבצע פעלולים של מכונית ספורט משומנת. אבל העובדה שהאיוניק בכלל הצליחה להעלות לנו את הדופק בקטע הכביש הכי פחות רלוונטי לה (או לנהג הישראלי הממוצע), היא ראייה מוצקה לכך שהחברה הדרום קוריאנית הרחיבה את אופקיה; ממכוניות נטולות חיים כמו אקסנט, אטוס או לנטרה, פתאום קמו להן מכוניות שמנסות לקלוע לטעמו של הקהל האירופי, תחילתן ב-i30.

האיוניק, לשיטתם, היא הצעד האבולוציוני הבא בלוחמה במערב – מכונית משפחתית קומפקטית 5 דלתות עם מנוע היברידי, תיבה דו מצמדית ומעטפת הגנתית שמגייסת את הניסיון מסונטה הייבריד לטובת קיטון במידות והוזלה במחיר. יש כאן הרבה יותר מאמירה טכנולוגית שמנסה לערער על מעמדה האיתן של טויוטה פריוס הוותיקה, מי שניצבת מולה בתודעה. הקוריאנים העלו הילוך נוסף, אז יצאנו לבדוק עד כמה רחוק האיוניק רוצה להגיע.

עוד בנושא:
קיה נירו החדש במבחן דרכים. חסכון משפחתי

מתחת לשכבות ומעליהן

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)

יונדאי תכננה את האיוניק על פלטפורמה משותפת לקיה נירו, עם שינוים הכרחיים בפרופורציות ובהתאמה לסוללות. שתי המכוניות הקוריאניות לא ניחנות בעיצוב מרתק, אולם נראה שבאיוניק לפחות הקדישו מחשבה בשרטוט מבנה פחות קובייתי ואפור שתורם במידת מה, גם להתמודדות עם תיעול האוויר סביב המרכב (מקדם גרר 0.24). אהבנו במיוחד את החלק האחורי של האיוניק ויחידות התאורה הרוחביות שמתאגדות אל מבנה פסטבק ספורטיבי.

בצבע הלבן "ליסינג" של מכונית המבחן, קשה מאוד להבחין בקימורים המעטים שיש לאיוניק שרובם מרוכזים בקווי המתאר של הדלתות, הפגוש המושחר ובחרטום. אי לכך, היא אינה המחזה האטרקטיבי ביותר שיש בכבישים בגוון אנמי כל כך ויתרה מזאת, הדמיון שהיא חולקת לאלנטרה גורם לה להתמזג עם התנועה כמו "עוד אחת" מהעדר בדרכה לחניוני ההייטק. להוציא מספר נהגים שקיבלו יונדאי חדשה מהעבודה, לא ממש ראינו מבטים ננעצים לעברה של האיוניק.

מרחב מחיה

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)

אחד הדברים שנזקפים לזכותה של האיוניק כבר מהרגע שהישבנים פוגשים את המושבים (הנוחים כשלעצמם), הוא עד כמה היא מרווחת ביחס לשיוך הקבוצתי שלה. להבדיל מהפריוס, שנגזרת מסגמנט ה"מנהלים" ושטח המחיה בה יעיל (אבל קצת גבולי), האיוניק סוחטת כל מילימטר ממידותיה הקומפקטיות כדי שלנוסעים תהיה חווית שהות נעימה. הפערים ביניהן קטנים למדיי על הנייר וגם במציאות, כשליונדאי אפילו יתרון של 6 ס"מ ברוחב, עוד שניים שלושה בגובה וכן בסיס גלגלים של 2.70 שהפך לכרטיס הכניסה לסגמנט המשפחתי הבינוני-גדול.

כלל ידוע הוא שבמכוניות היברידיות תא המטען נופל קורבן בגלל מיקום הסוללות ומערכות ההינע. אולם באיוניק, דלת ההצ'בק החמישית חושפת תא מטען עמוק וגדול עם 443 ל' ועד 1,430 ל' בקיפול השורה השניה. קל מאוד להעמיס את הציוד ולהוציאו, ואם נקר עשה לכם פנצ'ר בטיול, אל דאגה – במקום ערכת ניפוח מוסתר גלגל חלופי מתחת לכיסוי. לוקחים אתכם מבוגרים? שני מגודלים יחיו כאן בשקט מאחור, שלושה זה כבר יותר מידי (לראשים ולשאר האיברים).

האיוניק גורפת גם הרבה מחמאות בכל מה שכרוך בתפעול המערכות. בוגרי סונטה הייבריד מייד ירגישו כאן בבית; במבנה המרכזי שפוצל לשתי קומות, ניצב בחלק העליון צג מרכזי ענק מעוברת עם שלל אפליקציות למוסיקה, ניווט (וייז), חניה, שירות "יונדאי" בהקלקה למקרה של תקלות ובחלק התחתון, בקרת האקלים. כל המידע מוצג בפונטים גדולים, קריאים, ובכלל, זו מערכת שאינה מערימה קשיים גם על הטירונים, שרק לאחרונה אולי מתוודעים לפונקציות הרבות שנכנסו לשימוש במכוניות החדשות בישראל.

לוח המחוונים במכונית המבחן ("סופרים") כלל גם את מערכת ה-Super vision שבמעבר בין מצב נהיגה חסכוני לנהיגה ספורטיבית משנה את אופיו הירקרק לטובת מד סיבובי מנוע כתום. מצד ימין, תוכלו לדפדף באמצעות פקדים מגלגל ההגה וללקט מידע ממחשב הדרך, בכלל זה לבדוק אילו פונקציות בטיחותיות נמצאות כרגע במצב פעיל. מערך ההגנה של האיוניק עמוס ובו תמצאו בקרת סטיה מנתיב, בלימה אוטומטית במקרה חירום, התראה על קרבת עצמים, בקרת שיוט אדפטיבית (עד מהירות זחילה של 8 קמ"ש), פיקוח על שטחים מתים, תיקון אקטיבי של ההיגוי במקרה של פזילה מסוכנת מהנתיב, 7 כריות אוויר וכן לאחרונה הוכתרה האיוניק עם 5 כוכבי ריסוק למכונית המשפחתית הבטוחה ביותר בקטגוריה שלה.

גונק! סגירת דלת הנהג ביונדאי איוניק מחזירה צליל אטימה שמצדיק טפיחה על שכם הקוריאנים מחבריהם או יריביהם מאירופה. מייד לאחר מכן, התחלנו לחקור מה עוד מסביב עשוי מתרכובות מוצקות ומצאנו חומרי דיפון על גבול "פרמיום" שתוחמים את כל המפלס העליון של הדשבורד. ביונדאי לא חסכו מההיברידית המשפחתית באיכויות ייצור והדבר ניכר ברוב המתגים, הדלתות ותאי האחסון. גם שילוב הצבעים כאן עובד מצוין ומעניק תחושה של חלל הרבה יותר גדול מכפי שהוא באמת. יחד עם גלגל הגה עטוף עור, שמנמן וקצת קטום בתחתיתו, הרגשנו מוכנים לצאת לדרך.

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)
לאיוניק מערכות בטיחות רבות. בקרת השיוט האדפטיבית מתאימה את עצמה לקצב התנועה באופן עצמאי ומנותקת אוטומטית במהירות נמוכה מ-8 קמ"ש

מערכות כלאיים

אי אפשר לטעות בזהותה של מערכת ההינע של האיוניק. כבר בהצטברותם של המטרים הראשונים על הכביש המנוע החשמלי מגלגל אותה בקמ"שים חרישיים למרחק קצר, עד לרגע בו מנוע ה-1.6 ל' נכנס לפעולה ונוטל את הפיקוד. מנקודה זו, עומדים לרשות הנהג 141 כ"ס שנגזרים ממנוע בערה לו 105 כ"ס, מנוע חשמלי המוסיף עוד 43 כ"ס וסוללות ליתיום יון פולימר. השוני העיקרי בינה לבין שאר המכוניות ההיברידיות, נעוץ בתיבת ההילוכים: דו-מצמדית במקום תיבה רציפה.

מערכת היחסים בין תיבת הילוכים רובוטית עם שני מצמדים ו-6 מהירויות למנוע היברידי ראויה לחיקוי, ובכל מקרה עדיפה פי כמה מונים על פני ה-CVT מרקיעת הטורים. זו תמסורת שעברה כיול על בסיס תיבת ההילוכים שהופיעה עם הוולוסטר לפני כמה שנים ואז כמו עכשיו, גם כאן החלפות ההילוכים בלתי מורגשות, חלקות והאיוניק צוברת מהירות במאמץ יחסית זניח. את ההאצה ל-100 קמ"ש היא סיימה בזמן טוב מאוד של 11.3 שניות ועקיפות במהירות שבין 80 ל-120 קמ"ש נעשות בבטחה. הכוח החשמלי מספק לה קמצוץ מומנט מאפס טורים וממשיך החל ב-2,500 סל"ד עם תגבור ממנוע הבנזין. לעתים, היא מדמה פעולה של מנועי טורבו עם דחיפה קטנה שמדגדגת את העורף.

האופי של האיוניק, לפחות בצד המנועי, מותנה בתנאי הנהיגה. אם כוח זמין הוא הדבר החשוב ביותר לכם באותו הרגע כדי לתקוף את הדרך, הסטה של בורר ההילוכים למצב "S" תעלה על לוח המחוונים מד סל"ד וכל מערכות הרכב תהיינה דרוכות יותר להקדיש לנהג את כל העוצמה האצורה ב-141 הסוסים. מצאנו כי בשונה מבקרות בעלות גוון דומה, בהן ההבחנה בין מצב רגיל למצב ספורט סמלית במקרה הטוב, האיוניק לפחות מנסה לחשוף ציפורניים. חזרה למצב "D" תרגיע את הבריזה השובבית ולוח המחוונים יחזור להקרין את מנהלות איכות הסביבה.

נהיגה מהירה, או רגיעה?

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)

צריכת הדלק עמדה עד לקטע הנהיגה המתפתל על 16 ק"מ לליטר בממוצע, אך ידענו שהנתון הזה זמני ועוד מעט הכול משתנה. עוד לפני כן, חששנו קצת מדוושת הבלם שתחושתה מלאכותית ומחייבת רמיסה אגריסיבית כדי להגיע לעצירה נחושה. זו בעיה שפוקדת כמעט כל רכב אקולוגי שעושה שימוש באגירת אנרגיה מבלימה - הפידבק מעורפל ומחזיר פעולה מדורגת. פה ושם, כמעט נתפסנו לא מוכנים על אף ששמרנו מרחק בלימה גדול.

מתוך היכרות עם מכוניות היברידיות, לא ציפינו לגדולות ונצורות בשל בעיות האיזון המוכרות בכלי רכב עם סוללות. אבל האיוניק הזו, מה נאמר הצליחה להפריך לפחות את האבחנה הזו. במקום להתגלגל על הסיבובים כמו סופגניה עגלגלה, האיוניק תגמלה בהתנהגות כביש כמעט מהנה, שאף דחקה בנו ללחוץ עליה לקו המגבלות.

אותן מגבלות היו רחוקות הרבה יותר מכפי ששיערנו. האיוניק מרוכזת מאוד במשימה שלפניה ומגיבה טוב לשינויי כיוון דרסטיים; לא מתנדנדת, הצמיגים משתדלים לשמור קשר הדוק עם האספלט ולמרות שההיגוי מעושה, המשוב ממנו איכשהו די מדויק. נגדיל ונציין, כי לאיוניק אחת ממערכות ההיגוי החשמליות הטובות ביותר שידענו, קל וחומר כשמכניסים למשוואה הזו מכוניות היברידיות שניהוג ספורטיבי זר להן כמו חמלה לרודן. בסיום המקטע התובעני, ראינו את מד הדלק מצביע על 13 ק"מ לליטר. טוב, ברגע שהיא נתנה לנו זרת, לקחנו את כל היד.

נוחות הנסיעה של האיוניק כמעט ואינה מושפעת לרעה מקרעי הסלילה או האיכויות הנחותות שפוקדות את רוב הדרכים בארץ. זו לא סיטרואן XM, אולם בהשוואה למתחרות שלה, נדמה שהיא פחות "עסוקה" שם למטה. בנוסף לכך, היא גם יחסית מבודדת מרעשים חיצוניים, בין אם זה בכביש המהיר או בעיר, ומערכת הבולמים סופגת בצורה מאוזנת את הכבישים המקומיים. גם אם תפגשו במהמורות מזעזעות טחולים (למי מכם המשוטט באזורי עבודות הרכבת הקלה בגוש דן), תיווכחו כי האיוניק מרסנת את המשקעים באספלט ללא קושי מהותי.

יונדאי איוניק במבחן דרכים (ניר בן טובים)

בתחילת המבחן עלו הרבה ספקות לגבי האיוניק. מהצד, נדמה היה שאנשי יונדאי ניסו לגבש תגובה פוליטית לטויוטה פריוס ולצאת ידי חובה. אולם מעשית, האיוניק התגלתה כמיזם מורכב שתבע מיונדאי להחלץ מהשבלונה ולאמץ קו מחשבה שונה. התוצאה, היא מכונית משפחתית בוגרת, מלוטשת ונעימה, מהנה לעתים קרובות, שראויה לצל"ש בזכות שילוב של תכונות לוגיות מוצלחות, ואחת שלפחות ניסתה לדבר אל בלוטת האדרנלין.

האם הכול טוב ונחמד באיוניק? ובכן, לעניות דעתנו חסרונותיה המעטים מחווירים לעומת יתרונותיה. הדגשים להתנהגותה רק מחזקים את התחושה שהפרשנות של יונדאי למכונית ידידותית לסביבה אינה חד ממדית. כשמוסיפים לכך את רמת הבטיחות הבלתי מתפשרת והאבזור הנדיב בכל הרמות, זו חבילה טכנולוגית מושכת. השאלה היא, האם ב-139,900 שקלים (מכונית המבחן) היא מסוגלת לעקוץ את הקרוסאוברים שאורבים לה מכל צד? זה לא קל. אבל אם נתעלם לרגע מהמספרים והמגמות, איוניק היא ציון דרך מבחינת יונדאי. הצליח להם.