זה שהעולם אוהב קרוסאוברים, זה ממש לא חדש. גם גרסאות היברידיות לקרוסאובר זה לא דבר חדש. אבל החיבור של קרוסאובר ייעודי שנבנה במיוחד רק כהיברידי (או חשמלי), זה עוד לא היה; נירו הוא כלי הרכב הראשון בעולם שמבוסס על פלטפורמה היברידית ייעודית ועוצב כקרוסאובר אופנתי. מבחינת קיה נירו מצטרף ל-2 דגמים חשמליים או היברידיים אחרים: אופטימה היבריד וסול חשמלית.
מבחוץ
קיה כבר הציגה בעבר דגם תצוגה שנקרא נירו. הוא נחשף בתערוכת פרנקפורט 2013 ומבשר על קרוסאובר אחר, קטן יותר, שיתחרה בניסאן ג'וק, פיג'ו 2008 ודומיהם ויקרא בשם אחר. נירו הסדרתי הוא כלי רכב אחר ושונה מאותו קונספט שהוצג לפני כ-3 שנים. זהו הדגם הראשון של קיה שמבוסס על הפלטפורמה המודולרית החדשה של יונדאי-קיה שפותחה מראש כפלטפורמה היברידית. כדי לא ליצור קניבליזציה בתוך הקבוצה, יונדאי בחרה עבור גרסתה שמכונה 'איוניק', במראה שיגרתי כשל משפחתית, וקיה בחרה במראה מוגבה של קרוסאובר. שתיהן לא ממש הלכו עד הסוף עם העיצוב.
יונדאי בחרה בתצורת משפחתית אבל לא יכלה להימנע מהצגת חלון אחורי חצוי עם סוג של ספויילר (בדומה לטויוטה פריוס למשל שלמעשה עד כה הכתיב את מראה הז'אנר ההיברידי), ואילו קיה לא הגביהה מספיק את נירו, שמזוויות מסוימות נראה כמו גרסת סטיישן מעט מוגבהת ופחות כקרוסאובר (למשל מרווח הגחון דומה לשל משפחתית עם 16 ס"מ לעומת 17.2 בספורטאז'). עבור 2 היצרניות מגבלת העיצוב נובעת מאותה סיבה - יעילות אווירודינמית כשהתוצאה היא מקדם גרר מצוין של 0.24cd לאיוניק ומקדם טוב גם כן של 0.29cd לנירו). קיה ניסתה להעניק לנירו מראה של רכב פנאי מסוקס בעזרת מגני פלסטיק שחור בתחתית המרכב וסביב בתי הגלגלים, במיקום נמוך מאוד למגני הדלתות (פס הגומי השחור שעל הדלתות) והוספת מסילות גגון בוהקים. התוצאה נאה לכשעצמה, אך פושרת.
מבפנים
אז מבחוץ הוא לא בדיוק נראה כמו ג'יפון, אבל מבפנים דווקא כן. תנוחת הנהיגה גם אם לא גבוהה כמו בספורטאז', מרגישה גבוהה ושלטת יותר מזו של משפחתית רגילה. המראה איכותי, חסון ומאוד מוכר. זה טוב שרוצים לבסס דור חדש לדגם קיים - לטעמי קצת פחות כשרוצים להציג דגם חדש. סביבת הנהג יכולה היתה להיות מודרנית יותר עם לוח מחוונים בעל גרפיקה חדשנית יותר, עם תצוגת גדולה וברורה יותר של חלוקת הכוח בין החשמל לבנזין בצג, הנאה לכשעצמו, שמול הנהג (בגודל 4.2 אינץ'), או להעניק מראה שונה מהמוכר לאזור בקרת האקלים. בנוסף צג המולטימדיה שמציע רק אפשרויות שמע ומצלמת רוורס, קטן מהמקובל כיום (5 אינץ'), אין תאורת אווירה ואפילו אין תאורה בתא הכפפות. בספורטאז' למשל כל אלה קיימים ומסך המולטימדיה גדול יותר, אולם הוא מוטמע בהתקנה מקומית. לטענת אנשי היבואנית הם העדיפו להימנע מכך בנירו.
הנדסת האנוש ברובה טובה ונירו מגיע עם אבזור מותרות ברמה מקובלת עם שליטה על מערכת השמע מגלגל ההגה, בלוטות', צמד שקעי USB, ריפודי עור חלקיים (שמעשירים את האווירה), בקרת אקלים מפוצלת ועוד. אבזור הבטיחות מרשים וכולל בלימה אוטונומית, התרעה ותיקון סטייה מנתיב (שמעט מעצבן בכביש מפותל), עמעום אורות אוטומטי ובקרת שיוט אדפטיבית (מערכת שאינה אופיינית בסגמנט ובוודאי שלא ברמת מחיר זו).
ביחס לספורטאז' נירו קצר ב-12.5 ס"מ, צר ב-5 ס"מ ונמוך ב-11 ס"מ (435.5, 180.5 ו-154.5 ס"מ בהתאמה). בסיס הגלגלים לעומת זאת ארוך ב-3 ס"מ מזה של הספורטאז' ועמד על 270 ס"מ. התוצאה היא מרחב רגליים נדיב מאוד מאחור. גם מרווח הראש טוב ורק 3 מבוגרים ירגישו בצפיפות. בדומה לשאר דגמי קיה, גם כאן נמצא מושב אחורי בעל מבנה מעט שכוב, ריצפה כמעט שטוחה, פתחי מיזוג לאחור וחלונות אחוריים מושחרים. המושבים עצמם נוחים למדי, כשאלה הקדמיים ארוכים, ולמרות שמחסירים מעט תמיכה לגב ולירכיים, נוחים מאוד לאורך זמן.
תא המטען סביר+ ומציע נפח של 401 ליטר שיכול להתרחב עד 1,399 ליטר (466 ו-1,455 ליטר בספורטאז'). פתחו גדול רחב ושימושי, אך סף ההטענה מעט גבוה, אין שקע 12V, ואין עיגונים ווים ושאר טפסנים פרט לשניים בעומק התא.
מנוע ותיבת הילוכים
לנירו מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.6 ליטר (105 כ"ס) מסדרת 'קאפה' (כמו בריו למשל), שמבוסס על מחזור אטקינסון. הוא גם כולל מספר מערכות מתקדמות כמו מערכת לחימום מהיר של הממיר הקטליטי כדי לשפר יעילותו ומערכת למחזור גזי פליטה לצמצום זיהום אוויר. הוא משולב יחד עם מנוע חשמלי (43 כ"ס) וסוללות ליתיום-יון מתקדמת שמותקנת מתחת למושב האחורי. שני המנועים מפיקים יחדיו 141 שמועברים לגלגלים הקדמיים דרך דור חדש ושני של התיבה האוטומטית רובוטית בעלת מצמד כפול (6 הילוכים) שדורה הקודם משרת את קיה סיד.
רמיסה של הדוושה משחררת כמעט מיד (ב-1,000 סל"ד) 27 קג"מ, ואלה מזיזם את נירו בצורה מאוד משכנעת. נירו שוקל 20 ק"ג יותר מספורטאז' בגרסת ה-1.6 ליטר, ומציע מנוע בנזין עם נתונים צנועים עוד יותר, אולם הוא מאיץ חזק יותר בשל המומנט של המנוע החשמלי. השילוב בין ה-3 - מנוע בנזין-מנוע חשמלי-תיבת הילוכים - עובד מצוין ומאפשר האצה לינארית כשהחלפת ההילוכים מבוצעת באופן חלק ובלתי מורגש. יש גם מצב ספורט בתיבה (מבוצע ע"י הסטת ידית ההילוכים) שמחדדת את תגובות התיבה ולרוב תוריד ותשמור על הילוך נמוך יותר, אולם לא נראה שהיא באמת משפיעה על הביצועים.
צריכת הדלק שנמדדה על פי מחשב הרכב בלבד מרשימה למדי עם 15.2 ק"מ לליטר בנסיעה משולבת ומעט אגרסיבית. בנסיעה מעט רגועה יותר הנתון השתפר ל-17.5 ק"מ לליטר ובשיוט במהירות כביש 6 הנתון עלה מעל 20 ק"מ לליטר.
נוחות והתנהגות
נירו מציע כיול נוקשה של המתלים שמתורגמים לנוחות נסיעה טובה ברוב תנאי הדרך. הוא מצליח לספוג מהמורות שונות, אבל רצף שיבושים, אפילו בינוני במהירות עירונית, גורם לנירו לקפץ באי נוחות. הריסון משתפר באופן בולט ככל שעולה המהירות, כששיבושים רוחביים יוציאו את המכונית מאיזון.
סה"כ התוצאה טובה, אולם נוחות נסיעה מורכבת גם מרעשי דרך למיניהם וכאן נירו מתקשה לספוג את ההמולה שמתרחשת מבחוץ. את רעשי המנוע הוא מבודד מצוין ולאורך כל קשת הסל"ד, אבל הוא מתקשה להתמודד עם רעשי הרוח כבר מאזור 100 קמ"ש ועם רעשי הדרך והצמיגים עוד לפני כן.
מיקום המצברים מתחת למושב האחורי מוריד את מרכז הכובד, ולטענת קיה יוצר חלוקת משקל כמעט מאוזנת. זה בהחלט מורגש ונירו מפתיע עם התנהגות שדומה יותר למכונית משפחתית מאשר לקרוסאובר ומצוינת לכשעצמה. יחד עם זוויות גלגל מתונות, תגובות נכונות להרפיה מהדוושה וגלגל הגה מדויק, מהיר ובעל משקל נכון, מתקבלת חבילה מאוד משכנעת ואפילו מהנה לנהיגה. הצמיגים אולי יללו תחת עומס, אך ימשיכו להציע את אותה אחיזה גבוהה. רק מערכת הבלמים לא משתפת פעולה עם דוושה קשה שאינה פרוגרסיבית דיה ללחיצה. זו אגב תחושה מוכרת ממערכות אוגרות אנרגיה.
סיכום
כשהחל שיווק ספורטאז' 1.6 ליטר בישראל - דגם שנתפר כמעט במיוחד עבור השוק הישראלי - הוא הביא עימו בשורה ושינה את כללי המשחק בשוק המקומי. נירו לא מבצע מהפכה דומה. על אף הטבת מס נדיבה שהמדינה מעניקה לכלי רכב היברידיים, נירו ישווק בישראל ב-136,900 שקלים, רמת מחיר דומה לספורטאז' שנראה גדול ומרשים ממנו, ובמידה מסוימת גם מאובזר יותר. מנגד מחירו של נירו לא צפוי להשתנות ב-1 בינואר עם שינוי חישוב נוסחת המס הירוק, בעוד ספורטאז' צפוי לאבד נקודות זיכוי ולפיכך עלול להתייקר.
בנוסף, נירו בישראל מוצע עם 3 שנות אחריות למכונית עצמה ו-5 שנות אחריות (עד 100,000 ק"מ) למערכת ההיברידית ולסוללה.
נירו שייך למועדון מצומצם למדי של כלי רכב היברידיים, אבל אסור להסתכל עליו ככזה. "היבריד" זו בסך הכל עוד תצורת הנעה מיני רבות. נירו הוא יותר מכך, וגם אם הוא נראה פחות "רכב פנאי" משאר המתחרים בקטגוריה, הוא עוטף בתוכו כמה מעלות שמאוד יקסמו לקהל היעד; בראש ובראשונה שילוב חדש בישראל (בינתיים) של קרוסאובר עם אג'נדה ידידותית לסביבה. בנוסף הוא לא מחסיר באבזור מותרות ומנגד שופע באבזור בטיחות כמעט ייחודי רק לו. הוא מרווח, מציע ביצועים טובים והתנהגות כביש נאותה. תצרוכת הדלק הנמוכה, היא רק עוד בונוס.
עוד בוואלה! רכב:
קיה ספורטאז' 2.0 ל' נגד יונדאי טוסון ומיצובישי אאוטלנדר
נהיגה ראשונה ביונדאי איוניק - התשובה לטויוטה פריוס?