מבחן: סקודה ראפיד 1.4 TSI

רכישת דירה ומכונית, הן נכון לרגע זה שתי ההוצאות הכספיות הגדולות ביותר שעומדות בפני משפחה בתחילת דרכה. בשנים של צרות וגזירות כלכליות, הקושי העצום ברכישת שתי אלה מוסיף להכביד. אם תשאלו את שר האוצר, הרי שבשתיהן מייעצים לנו להתפשר. במקום דירת חמישה חדרים, נרכוש רק ארבעה ורצוי הרחק ממרכז הארץ ובמקום מכונית משפחתית חדשה, נאלץ להסתפק במשומשת, קרוב לוודאי יוצאת מערך הליסינג.

אבל מה עושים כשלא רוצים להתפשר על מכונית ליסינג משומשת ועייפה שתוחזקה רק כאשר היא הפסיקה לעבוד? שורה לא קצרה של יצרניות רכב החלו לשווק השנה את ה'כמעט משפחתיות' שלהן - קבוצה של מכוניות שמנסות להעניק תכונות שימושיות מדויקות למשפחה, אך גוררות בצדן גם פשרות מסוימות, כדי להצדיק מחיר קניה רזה יותר. אז אחרי שנהגנו ב-C אליזה של סיטרואן, בפיג'ו 301 ובסיאט טולדו, קפצנו למושבה של סקודה ראפיד החדשה שהגיעה לאחרונה לישראל ויצאנו לבדוק האם זו תהיה המשפחתית החדשה שלכם.

סקודה ראפיד היא מכונית של פשרות, אולי רבות יותר במספרן משל האוקטביה למשל, אבל כשעומדים לראשונה מולה, מצדה ואפילו מאחוריה, היא לא נראית כאחת שחיפפו בעיצובה החיצוני. להיפך, משהו בפנסים הקדמיים שלה והפרופורציות הנכונות שבה, גורמות לה להראות דקיקה ומעניינת ואפילו מכובדת - לא המכונית שמישהו חתך לה בתקציב הלבוש.

היא גם לא קטנה הראפיד הזו. עם אורך כללי של ארבעה מטרים וחצי, עם בסיס גלגלים של 2.6 מטר ועם 550 ליטר בתא המטען אפשר ממש לצאת לטיול בתא הנוסעים ולדחוס את כל הבית לבגאז'. דווקא במושב האחורי, היכן שהיינו מצפים למצוא את התשלום על בסיס גלגלים קצר יחסית, מוצאים שפע של מקום לשני מבוגרים או שלושה ילדים, בעיקר באזור הברכיים. לעומת זאת, בזמן ההתמקמות מול ההגה מגלים שמבנה הדשבורד לא עושה הנחות לנהג - ברך ימין פוגשת בבסיסו באופן קבוע ובנהיגה זה מציק.

את הפשרות והמקומות שמהם נחסכו היורואים מהמוצר המוגמר מגלים כשמתחילים למשש את הקבינה. אז מגלים חומרים קשיחים ודקיקים שכשמקישים עליהם מקבלים צליל חלול ולא מעודד - הבדל שמיים וארץ מאיכות הבניה של האוקטביה, המשפחתית הלא מתפשרת. הכל מסביב מרגיש קשיח ומצומצם בעלותו, אבל לפחות מעביר תחושה מוצקה ושרידה.

כצפוי, גם ברמת האבזור תצטרכו להקריב המון פינוקים, שכן רמת הבסיס, אמבישן, נראית דומה באבזורה לזה של מכוניות בנות עשור ויותר, שבה עיקרי הפינוקים נמדדים בנעילה מרכזית, חלונות חשמל (אין תפעול חשמלי מלפנים לחלונות האחוריים), מיזוג מכאני, מראות חשמל, מפשיר אדים וכן הלאה לשאר אביזרים איזוטריים כמעט בכל מכונית שמחירה מעל 70 אלף שקל (תאורה בתא המטען, מגב אחורי, מחשב דרך בסיסי, 4 רמקולים וכו'). רמת האבזור אלגנס היקרה ביותר תשדרג לבקרת אקלים, תוסיף בקרת שיוט, שני רמקולים נוספים במערכת השמע וחישוקי 16 אינצ'. לא משהו לספר עליו לחבר'ה.

סקודה ראפיד משווקת בישראל עם שני מנועים - הראשון בנפח 1.2 ליטר שמפיק 105 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים ידנית בלבד והשני, מנוע 1.4 ליטר שמפיק 122 כ"ס ומשודך לתיבת DSG כפולת מצמדים שלה 7 הילוכים. למרות האופציה המעניינת לתיבת הילוכים ידנית במחיר נמוך יחסית של 103 אלף שקלים, רכב המבחן הגיע עם המנוע החזק יותר, עם תיבת ההילוכים האוטומטית וברמת האבזור הגבוהה. אולם לפני שניגע במחיר, נספר לכם שלמרות שמנוע ה-122 כ"ס הצליח להרשים בשאר מכוניות הקונצרן לרבות הגולף של פולקסווגן, הוא לא גורם לראפיד להרגיש ממש 'ראפיד'.

להיפך, בכל לחיצה על דוושת הדלק שהיא לא לחיצה מלאה והצמדתה לשטיחון הגומי בעקשנות, הראפיד מתחילה להתקדם בעצלתיים. לא ממהרת לשום מקום, תיבת ההילוכים מזדרזת להעלות הילוכים גבוה ככל המתאפשר והקמ"שים מתקדמים בקצב מעודן משהו. כל זה ככל הנראה בשם החיסכון בדלק, אבל עדיין היינו רוצים להרגיש ממנוע זה קצת יותר מחץ בסל"ד הביניים, כמו שהנתונים בדף המפרט הטכני מעידים - 20.3 קג"מ כבר מ-1,500 סל"ד ועד 4,000 סל"ד וזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 9.5 שניות. זה לא מרגיש כך.

לפחות בצריכת הדלק שלה, הראפיד גורמת לנו לחייך באמת. שיוט רגוע סביב המהירות החוקית באוטוסטרדה יגרום לה לחצות את רף ה-20 קילומטר לליטר, תיזוז בעומס של גוש דן לא יוריד אותה מתחת ל-10 קילומטרים לליטר ובנסיעה משולבת היא הראתה אצלנו צריכה ממוצעת של 15 קילומטרים לליטר. לפחות בתחנת הדלק תחושו בהבדל.

כשפותחים את האנציקלופדיה בערך פונקציונאליות, רואים תמונה של סקודה ראפיד, אבל לא סביר שתמצאו תמונה שלה גם תחת הערך ריגושים מוטוריים. הראפיד לא נועדה לגרות את הנהג לתקוף כבישי נהיגה בשבת בבוקר או בשום יום אחר בשבוע, בחודש או בשנה. גם לא בימים ההם שפשוט בא לכם לשבת מאחורי ההגה ולנהוג אל השקיעה. זו מכונית שלא מצליחה לגרות בשום צורה ואופן את בלוטות החשק של הנוסעים בה, אלא פשוט לקחת אותם מנקודה אחת לאחרת ביעילות, בחיסכון ו... בשעמום מוחלט.

אז הרבה אין לנו לחדש לכם בסעיף ההתנהגות. היא נוסעת, פונה, מאיצה ובולמת כמו כל מכונית גנרית מאולחשת, היא עושה הכל בלי דרמות, בלי צלצולים באוזניים ובלי עיגולי זיעה בבית השחי. מצד אחד, בתור כאלה שלמדנו להעריך תכונות נהיגה משובחות, קשה לנו לעבור על כך בשוויון נפש, אך מצד שני, אפשר להבין מדוע היא נוצרה כזו. מכוניות מהנות פשוט עולות יותר כסף.

ועדיין, גם אחרי שמשלימים עם החוסר שבהנאה מהנהיגה בה, קשה להתרגל לאיכות הנמוכה של המתלים, הבלמים וההיגוי שלה. החיסכון בעלויות הייצור גרם לכך שהיא מצוידת בבולמים וקפיצים בסיסיים מאוד שלא מצליחים להתמודד עם רוב המהמורות, בטח אם אלה בגודל ממוצע ומעלה. הנוסעים בקבינה תמיד מקבלים רצף של תזכורות של עד כמה ירודה איכות הסלילה בארץ ובנסיעות ממושכות זה לא נעים.

גם הבלמים מרגישים מעט חלשים, עוד לפני שהם מאבדים חלק גדול מיכולתם תחת עומס והתחממות וגם ההגה לא עושה שום דבר חריג, כמו העברת תחושה או דיוק לידי הנהג, בעת סיבובו בפניות. לכל זה יש להוסיף גם רעשי רוח נוכחים מעל 110 קמ"ש ורעשים שמוחזרים מהכביש, כדי לקבל איכות נסיעה בינונית, כזו שביצעו בה יותר מדי פשרות.

סקודה ראפיד זו מכונית שאמורים לקנות עם ההיגיון, לא עם הרגש. אין בה שמץ של רגשות וזו לא מכונית שמתאהבים בה. אין בה משהו מעניין, אין בה דבר שמרחיב את הדעת ואין בה שום ניצוץ שיגרום לחבר'ה מהעבודה להסתכל עליכם בהערצה. להיפך, היא תגרום לכם להראות כאלה שבחרו להצטנע, שוויתרו על מותרות וביקשו לשים את השימושיות בראש סדר העדיפויות. כלומר, אל תצפו לראות את שרה נתניהו נוהגת בסקודה ראפיד.

אולם למרות כל הביקורת הפושרת על איכויות הנסיעה ותא הנוסעים של הראפיד, לא בהם מצויה החולשה הגדולה ביותר שלה. את זו מגלים בשורת המחיר. רכב המבחן שניתן לנו, כאמור בגרסת ה-122 כ"ס וברמת האלגנס הגבוהה, יעלה 119 אלף שקל - מחיר גבוה לטעמנו ביחס לתמורה שהרכב מציע וקרוב מדי למחירן של מכוניות משפחתיות אמיתיות ולא מתפשרות כל כך - פער של כ-5 ועד 8 אלף שקלים.

גם כשמסתפקים ברמת האבזור הבסיסית למנוע החזק והתיבה האוטומטית, מחיר של 115 אלף שקל עלול להשאיר את אותו טעם יקר מדי בארנק. רק אלה מכם שלא חוששים מדוושת המצמד, יוכלו לשלם מחיר הגיוני יותר של 103 אלף שקלים עבור הגרסה הבסיסית והחלשה.

עוד על סקודה בוואלה! רכב
קונים רכב חדש? קבלו מבחן דרכים