פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פיג'ו 301 במבחן. משפחתית נטו

      עם אבזור נדיב, נסיעה נעימה וקיבולת מטען רצינית, מנסה פיג'ו 301 להתברג בציי הרכב וגם אצל הצרכן הפרטי. אבל תג מחיר גבוה ואיכות לוקה בחסר לא יפלסו את הדרך לשם

      פיג'ו 301 היא מכונית "גלובאלית". זה אולי נשמע כמו מושג מדליק בענף ההיי-טק, אבל בענף הרכב עלולות להיות לכך השלכות שליליות.

      ראשית, זו לא אותה נוסחה שמתנוססת, למשל, מעל פורד פוקוס החדשה שמופצת ל-130 מדינות ומורכבת בגרמניה. להבדיל ממנה, המשפחתית של קונצרן פיג'ו-סיטרואן תוכננה מיסודה לשווקים מתפתחים - עולם שלישי שבו "כביש" יכול גם להיות שביל עפר מתוחם קונוסים או גדר חיה. שנית, היא נולדה מסיבה אחת בלבד: לייצר הכנסות מאיזורים צפופי אוכלוסייה, מה שנקרא אצל סופרי האפונים "כוח קניה מסיבי", וזאת משום שבתמורה למחיר נגיש מקבלים רכב משפחתי חדש ולכאורה איכותי (או איכותי יותר מהמצוי).

      ישראל, מוכת ציי הרכב, איננה זרה למכוניות אלה. חווינו על הכבישים כלי-רכב פושרים שהקשר בינם לבין נהיגה מסתכם רק בהיותם נועלים ארבעה גלגלים. ואולם, אחת ההצלחות של השנים האחרונות בשכבה הזו התרחשה אצל יונדאי; זו הצליחה לקדם מכוניות עממית פופולארית כגון אקסנט או i25 ("רכב לעובד"), ולהתנער מתדמית של תת-מכונית ולפתות לקוחות פרטיים עם השלמת אבזור. ולכן, אולי הגישה הזו תעבוד גם אצל המתחרים.

      על התעלומה הזו, מנסה לענות יבואנית פיג'ו-סיטרואן דוד לובינסקי; אל מאגריה בבני ברק הגיעו לאחרונה התאומות פיג'ו 301 וסטרואן סי-אליזה. שתי מכוניות סדאן שהגיחו ממפעל ספרדי, אולם נקלעו לבמה מזרח תיכונית שבמרכזה מככבות קוריאניות ויפניות שלא מרפות מטבלאות הליסינג. המפגש עם ה-301 עשוי לבשר על שינוי במגמה, אולם רק בתנאי שהיא אטרקטיבית, בדיוק כפי שמשוכנעים אלה שחשבו עליה כפתרון כלכלי לשעת מצוקה.

      פיג'ו 301 אוטומטית (ניר בן טובים)

      התכה גלובאלית, גם בעיצוב

      לפיג'ו 301 פרופורציות נאות; היא צרה ורזה, חפה מקישוטים מיותרים, בעלת קווים קלאסיים במיוחד בחזיתה, והיא משורטטת כמו סדאן אירופאית נינוחה שהייתם רוצים לראות בחניה בבית. עם זאת, הצבע התכלכל בגרסת המבחן קצת פחות הולם אותה, והיינו מעדיפים גוון אדום או אפילו ירוק.

      הרעיון מאחרי ה-301 היה לחזור לכותרים הישנים, אולי אפילו לימים פשוטים יותר ומי שאוהב נוסטלגיה, יבין שה-301 החדשה אינה הומאז' למכונית ההיא משנות ה-30 אלא מסמנת התחלה בהווה. המטרה היא לשווק מכונית סדאן שתישא על כתפיה את הבשורה העולמית: התמזגות באקלים, בכל מקום ולכל אחד. התוצאה הסופית היא מוצלחת מבחינה חיצונית, אבל לתאר אותה כ "פיג'ו 508 קומפקטית", תעשה הרבה עוול למשפחתית הגדולה והנהדרת שלהם.

      בפנים: חומרים נחותים, תא מטען ענקי

      מתחת למעטפת שוכנת פלטפורמה של פיג'ו 208. שזו כבר התחלה מעניינת. ההבדל האמיתי ביניהן נעוץ בבסיס הגלגלים שנמתח כאן על פני 2.65 מ' (9 ס"מ יותר מיונדאי i25) והרוחב בסדאן שמגיע עד 1.75 מ'. הכניסה אל תא הנוסעים אף מייד חושפת תקרה מעוגלת וגבוהה (1.46 מ') שתקל על אכלוס שני אנשים מבוגרים במרחק גדול אחד מהשני. אפשר גם שלישי, אלא שעבורו זו חוויה צפופה מידי בכתפיים.

      תא המטען בולט בנפחו מעל כל יתר המאפיינים והמידות, וזה מגיע עם 506 ל' ויכול לאפסן כמעט כל מזוודה גדולה, וגם תוכנן עם סף הטענה נמוך למי שמתקשה להרים משאות כבדים.

      בחלק הקדמי של הקבינה העסק מאורגן היטב, אבל בפרוש מתאמץ יתר על המידה להרשים ולמחוק סימנים של רכב מעולם אחר. במרכז, מורכבת קונסולה רחבה, שטוחה, ברורה ודי נעימה לשימוש עם מעט מתגים, בקרת אקלים אלקטרונית (רק בדגם המבחן, בבסיסית מכאנית) ומערכת שמע עם בלו-טות' מובנה ותצוגת מחשב דרך שנשלטת על ידי המנוף מאחרי גלגל ההגה.

      את הצד העממי של המכונית, אפשר למצוא לא רק באיכות החומרים הירודה, אלא גם בהנדסת אנוש ביזארית, כמו למשל בהעתקת מתגי הפעלת החלונות לתעלת ידית ההילוכים. משם, מגלים כי תאי אחסון גם אין בשפע, לא ליד הנהג ולא לצד הנוסע ונקודת האור היחידה היא עיצובו של גלגל ההגה וקוטרו. רק חבל שאי אפשר לכוון אותו לעומק אלא רק לגובה, וידית בקרת השיוט גם לא נוחה לשימוש. עוד לחובתה? רק ארבע כריות אוויר.

      פיג'ו 301 אוטומטית (ניר בן טובים)

      מנוע טוב, תיבת הילוכים גריאטרית

      בשלב הראשון, משווקת בישראל פיג'ו 301 עם השילוב המסורתי-דתי: 1.6 ל' ותיבה הילוכים אוטומטית. בשלב שני תופענה כאן גרסאות דיזל, גם מנוע שלושה צילינדרים עם 72 כ"ס צנועים (כן, זו לא טעות) ותיבות רובוטיות רגילות המשרתות את הקונצרן כבר כמה שנים.

      הבעיה עם מכונית מוזלת שמרכיבים אותה מחלפים מפה ומשם, היא שכל תכונה שמוטמעת בה היא פשרה כואבת, ולרוב באיכות רעועה שפוגמת באגף הטכנולוגי. כך בחזיתה של ה-301 שוכן מנוע 1.6 ל' ערני וחזק ובעל ביצועים טובים, אולם אליו משודכת תיבת הילוכים אוטומטית ומאכזבת מסוג AL4, שמוציאה הן את המכונית משלוותה והן את הנהג שמנסה ללא הועיל לנהל קצב נהיגה רציף ומקבל סטירה לפרצוף; לעתים היא מותחת עד קצה גבולות הסל"ד בלי שום סיבה, ובמקרים אחרים מגיבה בסירוב להאצות כשנדרשת עקיפה מהירה ובטוחה.

      פיג'ו 301 יכולה למצות, לפעמים, את 115 הסוסים שעומדים לרשותה (15.3 קג"מ ב-4,000 סל"ד) אם משחקים עם התיבה ומשתמשים בתפעול הידני (שגם הוא בסופו של דבר די חסר תועלת). זה מקומם ומעצבן, מפני שהמנוע בעל פוטנציאל ניצול וגמישות, והוא חזק ומאיץ אותה ל-100 קמ"ש ב-11.2 שניות וסוגר 80 ל-120 קמ"ש ב-9 שניות.

      ליחידה הזו גם צליל רועש, מחוספס ומיושן שחודר בקלות את תא הנוסעים - ובהורדת הילוכים בזמן האטה שוב מגיחה התיבה ומטלטלת את המכונית עד לעצירה מוחלטת. מצד שני, במהירות שיוט ה-301 נעימה למדיי, והמחט מסתובבת לה באיזור 3,000 סל"ד ב-100 קמ"ש. דבר זה אף מניב צריכת הדלק ממוצעת בלבד, וזו רושמת במבחן 12.5 ק"מ לליטר בתנאים משתנים.

      מבחן דרכים: פיג'ו 301 אוטומטית (ניר בן טובים)

      יכולת כביש, היגוי ונוחות

      פיג'ו 301 היא מכונית נוחה. ואפילו מאלחשת משהו. המושבים שלה מעניקים תמיכה טובה לגוף ובחיזוק מערכת מתלים בעלת שיכוך מצוין היא מבטלת את רוב התקלות שבסלילה הישראלית – במיוחד לאחר הגשם והשלג שפערו בורות נפילים בתשתית המקומית (שלעתים קרובות זוכה בחסד לתיאור "עולם שלישי").

      התנהגות הכביש של ה-301 מעט מעורפלת. ההיגוי חד יותר מרוב כלי-הרכב שעל הכביש ומנגד, אין הרבה תחושה מהגלגלים והבלימה מקבלת ציון סביר (דיסק בחזית ותוף מאחור). היא מרסנת את התנודות היטב והצמיגים משתדלים לאחוז את הכביש, תוך שהיא שומרת על זווית גלגול מתונה, לא מתרגשת מסיבובים חדים והשלדה שלה נוטה להפגין היגוי יתר קל שמייד נשלט בתיקון (ומבוקר גם על ידי בקרת יציבות).

      במיזוג בין שני אלה, לא תמצאו את הקסם הצרפתי שהינו סימן ההיכר של פיג'ו. מה שמסתמן שם באמצע, בין המנוע, הנהג והתיבה, הוא רכב נוח שיכול להתמודד עם אספלט מחוטט ולשמור על בטיחות הנוסעים תחת עומסים. הנאה מנהיגה? לא ממש.

      פיג'ו 301, מה את מוכרת?

      הגרסה שנבחנה הותאמה ללקוח הפרטי, ובסיום ימי הנסיעות איתה עולה מסקנה ברורה שקשה לחלוק עליה: פיג'ו 301 עשויה שלא להתאים לצרכן לעיל, וספק אם תהפוך לסיפור הצלחה בקרב מהדורות הליסינג בגרסה האוטומטית שכופה על הנהג שליטה עצמית על מפלס הנרווים.

      האם פיג'ו 301 היא מכונית של עולם שלישי? לא בהכרח. היא טובה מהדגמים שנמכרים בחלקים הנידחים של הפלנטה, נוחה מכפי שניתן לספר דרך הדפים וגם יודעת להתנהג. כל אלה ממחישים רצון עז של פיג'ו-סיטרואן לפנות לקהל רחב מאוד, אבל בשורה התחתונה היא משאירה אווירה של מכונית לא מגובשת עד הסוף.


      מעבר לכך, היא פשוט מכונית יקרה מידי בתג של 115 אלף שקלים, מתחככת במכוניות משפחתיות מערביות ונחותה מהן משמעותית באיכות, בתוספות, ביכולת ולמעשה ברוב הסעיפים החשובים. גרסאות ידניות אמורות לעלות כ-90 אלף שקלים אבל גם אז, מול הכוח הקוריאני, היא תמצא את עצמה נאחזת בשאריות.

      עוד מבחני דרכים בוואלה! רכב
      לייק אחד ואתם בקהילה המוטורית הגדולה בישראל