טוב, לא משנה איך נסובב את זה וכמה שנרצה לנסות לעקוף את זה - סביר להניח שהאדם הממוצע שיראה את הבראבוס 800 הזו מתגלגלת לידו ברחוב לא ממש יבין מה הוא רואה. להבין לא, אבל לצייר בראש איזה דימוי סטראוטיפי של מי שנוהג בה, יהיה קל מאוד. זאת אומרת, תראו אותה - לא ברור אם היא יותר שחורה או ארוכה, רחבה או מאיימת. עם סורגי הגריל הענק שלה, רצף האינטרקולרים שממלאים את החזית, התפיחות האלו לאורך הגוף - בחיי, היא המקבילה של הטיפוס ההוא שאתה מתחמק מלהצליב איתו מבטים.
ואז אני פוגש את דביר יצחקי הבעלים שלה ושל חברת "י.דביר יזמות ובניה בע"מ", קבלן מאיזור הדרום שהרבה לפני שבנה מגדלים ופרויקטים למגורים, ידע גם טוב מאוד מה זה להיות מישהו שאין לו כל מה שהוא רוצה. ומהתמונה של הרבי מלובביץ' במשרד שלו, מהדיבור השקט ועד ההקפדה לציין בסוף כל ציון הישג שלו "אבל זה לא אני, זה הכל ברכה מלמעלה" - מגלים מישהו שונה מאוד מההנחות האלו שהיו לכם בראש.
על יסודות ובניינים
"אני לא כל כך מבין ברכב" הוא אומר לי, ואני מופתע לגמרי לשמוע את זה ממישהו שבחניה שלו עומדת מפלצת כביש שקבעה את התקן למכונת ביצועים כשיצאה (מאז ניפקה בראבוס את ה"רוקט 900" עם - נכון, 900 כ"ס), "אבל העובדה שהיא מיוצרת בשיתוף מרצדס נותנת לי ראש שקט שזה רכב ברמה אחרת". ובנקודה הזו דביר צודק, כי לייצר מכונות ביצועים על בסיס מרצדס זה מה שעושה בראבוס מאז שהוקמה ב-1977. זה התחיל עם אחד בודו בוכמן (נפטר אגב בדיוק לפני 3 שנים בגיל 62) שגילה שאף סדנה או חברה לא מסוגלת לשפר את המכונית שלו בהתאם לסטנדרטים והרצונות שלו - אז הוא הקים אחת משלו.
והסדנה הזו, עד היום עובדת באופן כמעט בלעדי עם מרצדס. הסידור הזה, נוח כמובן לכל הצדדים - בראבוס מקבלת מכוניות שמתגלגלות מסדנת AMG המפוארת של מרצדס כאשר הן כבר חזקות ובנויות להפליא ועל היסודות האלו היא מוסיפה את הקומות הבאות - וכאשר זה מגיע ליסודות וקומות - דדביר, בתור קבלן מבין מעולה במה מדובר. מרצדס מצידה נהנית מההילה של מפלצות הכביש בלי הצורך להיקלע למצב בו התדמית האקסלוסיבית שלה משויכת למכונות פרועות באופן קיצוני כל כך.
"מכוניות ספורט עם 800 סוסים, הפרקטיות שלהן נפגעת. אני יודע מה אני רוצה וצריך, פרארי זה טוב ויפה אבל בבראבוס אני מקבל לא רק ספורט, אלא גם רכב 'ביזנס' עם 4 מושבים שאפשר לנסוע איתו ביום יום" וזו, תופתעו לשמוע אכן מכונית היום יום שלו, פגישות, סידורים הוא ממש לא שומר את המכונית הזו לאירועים מיוחדים ("מה זאת אומרת לשמור אותה? מי קנה את מי, אני אותה או היא אותי?") - למעט הפעמים בהן הוא צריך להיכנס לשטח במסגרת העבודה ואז הוא מדלג לרנגלר רוביקון שלו (שאני שוב מתעקש - חייב להיות מוחלף בג'יפ גלדיאטור רוביקון, סמוך עלי בקטע הזה).
מאחורי הקלעים
אז מה זו בעצם המכונה הזו? ובכן אחרי שבראבוס מקבלים את המכוניות ממרצדס, במקרה שהן מוזמנות ישירות מהם, או במקרה שבו לקוח מביא מכונית שכבר בבעלותו, הצוות מתלבש עליה ומתחיל במלאכת ההסבה. וה"הסבה" כוללת הכל, מהחזית ועד ספוילר הזנב, מהחישוקים (שבמכונית הזו ספציפית "מסתפקים" ב-20 אינץ' הסטנדרטיים ממרצדס לא ב-21 ו-22 אינץ' של בראבוס) ועד הצביעה החיצונית, תא הנוסעים לפרטים הקטנים ביותר שלו ועוד.
בראבוס גם מחליפה את כל מערכת בולמי האוויר, ושלהם מסוגלים להוריד את המרכב ב-2.5 ס"מ נוספים מעבר לנקודה הנמוכה ביותר של הבולמים הרגילים כדי לשפר את מרכז הכובד של המכונית. גם המנוע, אותו 4.0 ליטר V8 המהולל של מרצדס, הלב של המכונית - שנמצא אפילו באסטון מרטין וואנטג' וב-DBX עובר טיפול יסודי. הבולט ביותר הוא שליפת מגדשי הטורבו המקוריים והשתלה של שני מגדשים של בראבוס, עם מכלולים מחוזקים יותר, מהמעטפת של המגדש ועד המיסבים, מה שמאפר להעלות את לחץ הגדישה עד 1.6 באר. ובנוסף גם תוכנת ניהול מנוע של הסדנה במקום זו הסטנדרטית. גם שאר המכלולים מחוזקים, משופרים או מוחלפים. מהמוטות המייצבים, הדיפרנציאל, והבלמים - שאם רוצים בראבוס גם תרכיב לכם כאלו שעשויים מסיבי פחמן.
וזה בדיוק מה שמביא לשורת הסיכום את המספרים המופרעים שלה. 800 כ"ס ב-6,600 סל"ד ו-102 קג"מ ב-3,600 סל"ד. המשמעות הפשוטה ביותר היא 0-100 ב-2.9 שניות עוד כמה שניות על הדוושה והיא תגיע ל-315 קמ"ש. פתאום ה-AMG GT-4 שבהחלט לא יכולה להיחשב מכונית "רגילה" נשמעת כמו רכב ידידותי למקבל הרישיון הטרי. אצלה כזכור אלו סך הכל 639 סוסים, 91.7 קג"מ ו-3.2 שניות ל-100 קמ"ש.
גרגור, נהמה, שאגה
אנחנו יוצאים למכונית, דביר מרים את המפתחות ושואל אותי שוב "אתה בטוח שאתה לא רוצה לנהוג?" אני מת לומר "כן!" ולזנק פנימה, אבל הכנתי את עצמי ואני שב ובקושי רב מסרב בנימוס. זה דבר אחד להשתוקק לחוות את המכונית הנדירה מאוד הזו מאחורי ההגה, אבל מכונית פרטית בשווי של 2.2 מיליון שקלים (אבל נקנתה בפחות והוא לא מוכן לומר כמה) זה קצת יותר מדי בשבילי, זה לא באמת יהיה לבחון, אבל אם משהו יקרה למכונית הזו - היחידה מסוגה בישראל, בואו, "לא נעים" זה אנדרסטייטמנט של החיים.
אנחנו לא צריכים להתרחק יותר מדי מהמושב שבו הוא גר (שם כולם כנראה התרגלו לראות אותה כל יום) בשביל להבין שנהיגה בה באיזור מאוכלס היא מופע בשיתוף הקהל. לא משנה לאן שמגיעים, נשלפים יותר סמארטפונים מאשר בהופעה של שלמה ארצי. דביר מספר לי שלפעמים הוא מסיים נסיעה ובטלפון שלו יש הודעות מחברים שלו שמספרים לו שהם ראו את המכוניות שלו בפוסטים שהעלו אנשים שצילמו אותו בדרך לרשתות החברתיות.
אבל ברגע שיוצאים מהמקומות האלו, כאשר הכביש נפתח, הוא מגניב אלי מבט ושואל "מוכן?" ולפני התשובה מועך את הדוושה ואותנו לכיסאות וכל הגודל הזה טס לפנים, כשהמספרים בלוח המחוונים הדיגיטלי מתקשים להדביק את התנופה קדימה. כשהוא מרפה מהדוושה והתאוצה מתמתנת מ"הולי שיט!" לדרגת "וואוו, זה מהר!" אנחנו נזכרים שיש לנו עוד שלושה מצבי נהיגה קיצוניים יותר "ספורט", "ספורט פלוס" ו"מסלול", כמו עם במבחן ל-C63AMG (שפתאום נראית כמו משפחתית 1.6 לעומתה) ההבדלים בין השניים הראשונים לא ממש קיצוניים, המצב השלישי הוא רק קיצוניות.
אני מדבר על פצצות כוח שנזרקות לצמיגי הענק שלה מאיימות לקרוע אותם מהאספלט. ואלו לא בדיוק עיגולי הגומי שאתם מוצאים בפנצ'ריה הקרובה. מישלן פיילוט ספורט 4S עם 275 מ"מ מלפנים ו-315 מ"מ מאחורה (על חישוקי הבראבוס המקוריים נעשה שימוש בפירלי P זירו). אבל כאשר כל הסוסים שלה מתפרצים מהאורווה, אפשר ממש להרגיש את הבקרות עושות הכל כדי ששום סוס או שבריר כוח יילך לאיבוד.
אנחנו חוזרים בחזרה, זה היה סיבוב הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי. אבל אתם יודעים, הנוסחה ההיא של זמן דרך ומהירות משום מה לא ממש חלה על המכונית הזו כי אנחנו הרבה יותר רחוקים ממה שחשבתי. בכניסה חזרה לאיזורים המיושבים חוזר גם הטקס, כולם מסתכלים, מי שיודע מה הוא רואה שולף טלפון ומצלם, השאר מכסים את האוזניים. "נראה לי שלא שהשארת את האגזוזים במצב הרועש שלהם" אני אומר לדביר והוא משתיק אותם בלחיצה, כי בחיי המכונית הזו יודעת להיות רועשת.
ורק כאשר אנחנו זוחלים חזרה לחניה שלה, יוצאים החוצה והתקתוקים עולים מהבלמים, סעפת האגזוז והמנוע האדיר, כן, זה עם לוחית הזהב בראשו ועליה חתימתו האישית של בונה המנוע הזה - אני מרגיש איזה קווץ' קטן בלב. אולי בכל זאת הייתי צריך לנהוג? לזרוק אותה לפנייה, לראות איך הדבר הזה משנה כיוון? אולי זו פחות או יותר הפעם האחרונה שיזדמן לנו לראות ולהרגיש מכונות כאלו? שאינן מונעות בחשמל ופשוט יזמזמו את עצמן במהירות לא פחותה וביעילות גבוהה הרבה יותר. אבל בלי הרטט, בלי הרעש ובלי הריח - עוד יהיה טעם?