השעה 7:00 בבוקר ועדיין קצת קריר, אנחנו נפגשים במרכז השירות של פורשה בהרצליה. כל אחד תוקע אספרסו או שניים, תלוי כמה מוקדמת השעה 7:00 לפנות בוקר עבורו ושי דואני מנכ"ל אורכיד ספורטס קארס היבואנית מדרבן אותנו לתוך המכוניות. "קינן" הוא קורא לי "אתה תיקח את הבוקסטר GTS" - עכשיו, חשוב להבין משהו וזה ההקשר של הדברים - פורשה בוקסטר היא רודסטר (מכונית דו מושבית פתוחה) עם מנוע בנזין מרכזי, ה-GTS היא הגרסה הכי "אולד סקול" שלה - מנוע 4.0 ליטר אטמוספרי. וכל זה ביום שבו הגענו לנהוג בפורשה טייקן - מכונית גדולה, עם ארבעה או חמישה מושבים, ארבע דלתות ועם מנוע חשמלי בלבד.
השיירה המוזרה שלנו חמקה בעור שינייה מפקקי הבוקר וקצת יותר משעה אחר כך אנחנו מגיעים למסלול שדה תימן. תדריכים זריזים של און יעקבסון שמרכז את יום הנהיגה הזה מבהירים לנו שכדי להספיק מקסימום זמן על המסלול, צריך להיות מתוקתקים היטב.
בגדול מה שמחכה לנו הן שתי תחנות מאוד פשוטות - "כיכר" מסומנת בקונוסים ומורטבת עם ממטרות כדי לחוות את הרכב בנסיעה על הצד, מה נקרא "דריפט". וכן מספר סשנים של הקפות מהירות על המסלול בשתי גרסאות של הטייקן. הראשונה עם קפיצי אוויר והיגוי אחורי והשנייה עם קפיצי ברזל רגילים וללא היגוי אחורי.
עוד על טייקן:
- דני קושמרו התחשמל אחרי סיבוב בטייקן 4S
- גם סטיישן גם שטח: טייקן עכשיו גם בגרסת ספורט טוריסמו
התחנה הראשונה אליה אני משובץ היא הכיכר, לרוע המזל ההרטבה שלה עדיין לא מלאה בנוסף לכך שאספקת הכוח במכוניות חשמליות שונה מאוד מזו של מכונית בנזין - מה שמקשה לתפוס את הפואנטה (או את הזנב של המכונית לצורך העניין במקרה הזה). למרבה המזל, אני עושה את זה ליד אולג "שארקי" וסיליקוב - שאתם אולי זוכרים מאתגר הפקק במכונית שמהיכרות אישית של שנים אני יודע היטב שהנהג המוכשר הזה יודע לשים על הצד כל כלי תחבורה כולל רכבות משא, עגלות תה, כסאות גלגלים ויש שאומרים שאחרי ביקור שלו בסופר רמי לוי צריך להחליף צמיגים אחוריים לעגלות.
לא עוברות כמה דקות ואני רואה את הטייקן גולשת סביב הכיכר בהיגוי יתר חינני, משפריצה מים כמו גור לברדור שגילה שלולית בחצר והחצוף הזה עוד פותח את החלון ועושה לי שלום תוך כדי. "אינשאללה תחטוף שפריץ מהממטרה ישר לפנים" אני אומר בלב.
המקצים הבאים כוללים נהיגה על המסלול עצמו. "מוטור סיטי" הוא מסלול המירוצים הטוב ביותר בישראל והיחיד בעיני שראוי למכוניות ברמת כוח בינונית וצפונה ולא רק לאופנועי סופרמוטו או קארטינג חזקים. הוא משלב פניות ארוכות ומהירות, שתי ישורות ארוכות, שינויי גובה, סדרת פניות S שהיא בית ספר לתכנון קו נכון לכל אורכן. ובאופן כללי שילוב טוב של מסלול שעם שינון קל יחסית אפשר להתחיל להינות מהנהיגה בו בלי יותר מדי שעות לימוד.
וכדי לעשות את זה אפילו טוב יותר, מי שמוביל את מקצי הנהיגה האלו על המסלול הוא "נהג הבית" של פורשה - אריאל לוי, רק בן 20 וכבר מחזיק בשיא המסלול וכן מתחרה בשלל ליגות מרוצים באירופה, כאשר בשנה הבאה יעשה את זה גם בקבוצה הרשמית של אורכיד ספורטס קארס ב"פורשה קאפ".
לכאמור, לרשותנו שתי גרסאות של הטייקן, אחת עם חבילת הספורט כרונו, סוללת פרפורמנס, מתלי אוויר והיגוי אחורי ואחת ללא התוספות האלו. לכל אחד בשלב הראשון ארבע הקפות בכל אחת מהגרסאות. אני יוצא לדרך בהתחלה בזו המועמסת בכל טוב.
הקפת ההיכרות שבה אריאל מראה לנו את הקווים הנכונים מסתיימת וזה הזמן ללחוץ את הדוושה ופתאום... שקט - שקט מוזר ומבלבל שגורם לי להסתכל על מד המהירות כדי לקבל אינדיקציה שאני אכן מאיץ. כי יש פה איזה דיסוננס של תחושות בגוף, בעוד הנוזל במערכת הווסטיבולרית באוזניים שלי אומר למוח "יו הו! אנחנו מאיצים" האוזניים עצמן לא שומעות את ה"ווווררררום" שאמור ללוות את זה - כי אנחנו במכונית חשמלית.
אין הרבה זמן להרהר בזה, כי הפנייה הראשונה מגיעה, היא לא דורשת בלימה אלא אפשרות בחירה בין קו תקיף ואגרסיבי עם החלקה קלה או הרפיה קלה מהגז ואז חזרה אליו, בהקפה הראשונה אני בוחר באופציה השנייה.
ככל שמעמיסים פניות והקפה רודפת הקפה התחושות מהמכונית מתחילות לצוף. אז בדומה מאוד לטייקן 4S המכונית הזו יושבת נמוך נמוך ורחב רחב, כך שזוויות הגלגול של המרכב פה הן מזעריות. קל מאוד להכניס אותה לפנייה, בין אם בהפנייה הדרגתית או אם אתם יותר בעניין של "להפליק" אותה פנימה בבת אחת. הוא לא תחליף להידראולי טוב בכל מה שקשור למשוב ממנו, אבל ביחס להגה חשמלי - מדובר עדיין בהגה החשמלי הכי טוב שפגשתי. וזה אומר שהמהלך שלו צפוי ולניארי, ויש הלימה ודיוק בין כמה הכנסת אותו פנימה או הוצאת החוצה לבין מה שהמכונית עושה.
כדי לייצר תובנה טובה יותר על הבלמים צריך לפחות עוד כמה הקפות, מכיוון שכדי להבין מה היחס בין הדיוק, הנשיכה והמינון בין הבלימה הקינטית (שעושים הקאליפרים והרפידות) לבלימה הרגרנטיבית (שעושה המנוע החשמלי) יש גבול דק מאוד וחמקמק.
אחרי ארבע ההקפות הראשונות אני עובר לגרסה השנייה, ללא בולמי האוויר, ללא ההיגוי האחורי. אולי אלו ההקפות שצברתי קודם ושחררו אותי יותר לנהיגה, אבל מניסיון העבר - זה לא בהכרח זה. ככל שמקיפים את המסלול שוב ושוב, אני מבין שאני מעדיף את הגרסה ללא ההיגוי האחורי. יש בה משהו טבעי יותר, מוכר יותר ופחות ניסיון "לרמות" את הפיזיקה.
זה אותו עניין שיש לי הרבה פעמים עם הנעה כפולה לכביש - עם כל ההערכה ליכולות הטכניות שההיגוי האחורי מספק וההנעה הכפולה מאפשרת - אני אישית, מעדיף את החומר היותר אנלוגי ופחות טכנולוגי בכל מה שקשור לתחושות מכלי הרכב. כזה אני, טיפוס של ברזלים ותחושות. עכשיו איפה פה הקרבורטורים? אני רוצה להחליף לדיזות גדולות יותר ולפתוח את הבורג של האוויר...
כמובן שהנהיגה הזו לא מחליפה מבחן דרכים ראוי בעולם האמיתי וגם אליו נגיע, אבל היא בהחלט מאפשרת לחוות נקודות שלא בהכרח ארצה לבדוק בכביש ציבורי מפותל ונידח. דברים שמגלים רק במסלול כמו זה שלמרות שהמושבים פה הם מדהימים בכל קנה מידה אורטופדי - בכמה פניות, לפחות המהירות בהן היכולת של הצמיגים לאחוז באספלט עלתה על זו של המושב להשאיר אותי בתוכו.
אבל היה עוד קטע מוזר, זה לא יום מסלול ראשון שלי - והסיטואציה ההיא של לנהל שיחת חולין 20 מטרים מהישורת בה חולפות כרגע שלוש מכוניות במהירות מאוד גבוהה בלי להרים את הקול... זה בהחלט היה הדבר הכי מוזר ביום הזה - כאילו מישהו שם את כלי הרכב על "השתק".
בזמנו, בפורשה ישראל צפו שהטייקן בגרסת ההנעה האחורית תהייה מקפצה משמעותית במכירות. קשה היה להאמין לתחזיות האלו, בכל זאת בקצת יותר משנה שהיא פה מסרה הטייקן כפולת ההנעה כ-30 חתיכות ולא, זו לא הקורונה שהאטה את הקצב - למעשה זו הייתה אחת השנים הטובות ביותר למכוניות יוקרה בישראל אי פעם. אבל לפי דברי היבואנית שבועות ספורים מתחילת השיווק שלה, הם מכרו כבר יותר מ-30 יחידות של טייקן הנעה אחורית ובעיקר תלויים באספקה ומלאים.
וזה כבר מביא לנושא אחר והוא המחיר, כי פורשה טייקן הנעה אחורית מתחילה ב-655 אלף שקלים בעוד גרסת הבסיס של ההנעה הכפולה מקפיצה את המחיר ל-905 אלף שקלים. ואלו כמובן מחירי התחלה, בואו, מדובר בפורשה, החברה שגובה 18,299 שקלים לחלון שמש פנורמי ו-2,937 שקלים להטבעת הסמל שלה במשענת הראש...
אבל מסתבר שגם בשוק הזה, יש רגישות למחיר ועבור לא מעט אנשים הוויתור על הביצועים ובולמי האוויר כסטנדרט ולקבל מכונית חשמלית ספורטיבית סופר מרשימה עם טווח מוצהר של 431 או 484 ק"מ, בתלוי בסוללה במחיר נמוך משמעותית יש משמעות של ממש.
זה אומר שפורשה מעמידה מוצר מאוד מעניין בשוק מכוניות הספורט היוקרתיות, כזה שלעת עתה אין לו מענה ישיר של המתחרות והדבר הכי קרוב אליו, גם אם רחוק מאוד בהיבטים אחרים תהייה המודל S של טסלה עם ההגעה שלה לכאן בנובמבר ותציע - לפחות על הנייר - ביצועים, טווח ושימושיות עדיפה במחיר נמוך יותר.