הגולף היא ללא ספק המכונית החשובה ביותר של קונצרן פולקסווגן. כבר מרגע הולדתה בשנות השבעים ועד לפני מספר שנים, היא נחשבה לקומפקטית המועדפת באירופה. כמעט תמיד היא הייתה זו שקבעה סטנדרטים חדשים בקבוצה מבחינת איכות ותמורה, חרף מאמצי היצרניות האחרות להשיג את צעדיה.
בשנת 2004, כשהוצג הדור החמישי, הציפיות מהגולף היו גבוהות מאוד. לשמחת כולם, אלה גם קיבלו מענה בדמות שיפור בהופעה החיצונית, עליה נוספת באיכות חומרי הפנים, שדרוג המנועים ועליה ניכרת לרמה הגבוהה ביותר בבטיחות. אולם, משהו שם בתכנון הקפדני של הגרמנים התפקשש והגולף לא הצליחה להגיע לכמות הצרכנים המתבקשת.
ואם נוסיף להכות חטא על פשע, גם מרווחי הרווח של פולקסווגן על כל יחידה מיוצרת היו דלים, כך שגם כסף אמיתי הם לא בדיוק ראו ממנה. ולכן, הבלונדינים בוולפסבורג קיבלו החלטה כואבת, אך מתבקשת: לקצר בשנתיים את חיי הגולף 5 ולהציג את מחליפתה המתוקנת. וכך היה, אך עם קצת תהיות, שכן הגולף 6 משתמשת באותה פלטפורמה של הגולף 5. אבל האם ישנה בכך בעיה? חד משמעית לא, ומייד נסביר.
בכל מקרה, לפני כשלושה חודשים נהגנו בה לראשונה בערבות הקפואות של איסלנד ועכשיו היא באה לתפוס קצת שמש בארץ הלבנט הלוחמנית. אנחנו, לא התכוונו לעשות לה הנחות ואת גרסת ה-TSI עם ה-122 כ"ס (1.4 טורבו) בחרנו לעמת מול שתי יריבות, ה-308 החדשה והמפנקת עם מנוע ה-THP (1.6 טורבו) והטויוטה אוריס. קל, לא היה לאף אחת מהן, אבל מנצחת אחת דווקא יש.
חזית, אחור
שלוש המתמודדות נאספו אחר כבוד מהיבואנים והופגשו לראשונה בשעת בוקר מוקדמת וקרירה והועמדו זו לצד זו כדי שנוכל להתרשם מכל קמט, תפיחה ודיפון פלסטי, עוד לפני שנתחיל להתגלגל קדימה.
מבחינת המראה החיצוני, אמנם כל השלוש מבוססות על אותו עיקרון של מבנה האצ'בק ו-5 דלתות, אך כל אחת מהן הולכת בכיוון שונה. הגולף, בהתאם למסורת, לא נראית חריגה בשום אופן וניכר כי מעצביה בחרו לשנות מעט ככל הניתן כדי להקנות לה תחושה של "חדשה". מצד אחד, היא נראית יוקרתית ומכובדת מהאחרות, אך מצד שני היא גם מותירה לא מעט טעם של סולידיות מופנמת. בקצה השני של הסקאלה נמצאת ה-308 שבה הושקע כל מאמץ אפשרי כדי שתבלוט מההמון. החזית תוקפנית, הכנפיים תפוחות ומכסה המנוע גולש בבוטות קדימה. בניהן נמצאת האוריס שמצליחה להביא את הטוב משני העולמות. מחד, היא נראית דינמית וכוחנית בזכות חיבור הפגוש והגריל ובמבט מהצד ומאחור, היא נראית רגילה לגמרי.
תאי נוסעים ושימושיות
כאשר פותחים את הדלתות כדי להתרשם מתאי הנוסעים, התמונה מעט מסתבכת. כאן, האוריס מפתיעה ובגדול עם העיצוב החללי לקונסולה המרכזית אותה מאוד אהבנו. לעומת זאת, מבחינת איכות החומרים, איכות הגימור והנדסת האנוש, היא לא מצטיינת. הקבינה עשויה ברובה מפלסטיקים קשיחים, העיצוב פוגע קשות בהנדסת האנוש (מספר תאי האחסון דל), תנוחת הנהיגה גבוהה מדי ואינה טבעית וגם המושבים לא חובקים או תומכים כראוי, מלפנים ומאחור. גם תא המטען מציע 350 ליטר בלבד כשסף ההטענה הגבוה והצר שלו מעט מקשה על השימוש בו.
ה-308 ללא ספק נראית היוקרתית שבחבורה. תא הנוסעים שלה נראה כאילו הוצנח ממכונית יקרה וגדולה בהרבה וזה הודות למבנה הדשבורד, לעיצוב הפריטים שעליו (לוח מחוונים, פתחי אוורור) ובכלל לרמת האווריריות ששוררת בו. גם לצבעים הרכים ולאיכות הגבוהה של החומרים ולאיכות ההרכבה יש חלק נכבד בהצלחה. אמנם מספר תאי האחסון בה רב ונפחם יעיל, אך בנושא תפעול המתגים הרבים שבה היא לא מבריקה. נקודת החוזק העיקרית של ה-308 קשורה אולי אל המסורת הצרפתית של הנוחות. זו מצוידת במושבים מפנקים במיוחד, רכים ומאוד נעימים בנסיעות ממושכות. המושבים האחוריים ממשיכים את קו הנוחות ומוסיפים גם המון מרחב בכל ממד. למרות זאת, היינו שמחים למצוא במושב הנהג מעט יותר תמיכה לצדי הגוף. תא המטען שלה הוא הגדול בחבורה עם 430 ליטר והוא גם השימושי ביותר.
לעומת השתיים האחרות, הגולף אינה מצטיינת בתחום העיצוב. אמנם זו קיבלה בדור זה קבינה חדשה, אך היא לא מצליחה למשוך את העין. סביבת המחיה בה שחורה ברובה ורק נגיעות קלות של כרום פה ושם מרעננות את המצב. למרות זאת, אהבנו את פתחי המזגן ואת עיצובו של גלגל ההגה (גם נעים מאוד לאחוז בו) ואת תחושת האיכות הגרמנית שזועקת מכל עבר. בסעיפי החומרים והאיכות, הגולף שוב מצליחה לגרוף ציון גבוה ביותר. כאן גם ככל הנראה משום שאין הקרבה כל שהיא בשם העיצוב, גם השימושיות מעולה והקבינה מציעה שלל תאים מסביב לנוסעים וגם תפעול המתגים על הדשבורד וההגה נעשה בקלות. תא המטען, כמו האוריס מציע רק 350 ליטר, אך הפתח שלו נוח יותר להטענה. בבטיחות, הגולף מקבלת את הציון המקסימלי משום שהיא מציעה 7 כריות אוויר (6 ב-308 ו-4 בלבד באוריס) ואת כל בקרות הבטיחות האלקטרוניות החשובות.
מנועים, תיבות הילוכים, ביצועים וצריכת דלק
שלושת המנועים שלפנינו, שייכים לקבוצת העילית של מנועי המשפחתיות הקיימות. המנוע החדש כאן שייך כמובן לגולף, זה מציע נפח של 1.4 ליטר ובעזרת מגדש טורבו הוא מפיק 122 כ"ס (נתונים טכניים מלאים בקישורים המצורפים) וזהו למעשה המנוע החלש בקבוצת נפח זו. במשפחת ה-TSI ישנה גם גרסה יקרה יותר ובה מנוע מתקדם יותר המשלב גם מגדש 'על' והספקו עומד על 160 כ"ס.
למרות הספקות שקדמו לנהיגה בגולף, המנוע הזעיר התגלה כיעיל מאוד. מגדש הטורבו הקטן מסייע בהפיכת יחידת הכוח לגמישה מאוד, כך שזה כלל לא מתקשה לנוע בסל"ד נמוך ביותר (כ-1,200 סל"ד) ומשם למשוך בליניאריות ובעצמה לכל אורך מד הסל"ד. אל מנוע זה גם שודכה תיבת ההילוכים המתקדמת ביותר בקבוצה זו. תיבת ה-DSG החדשה (רובוטית כפולת מצמדים) שבה לא פחות מ-7 הילוכים. תפעולה המבריק שומר את המנוע תמיד בתחום הכוח, העברות ההילוכים מתבצעות בחלקות וכהרף עין והתוצאה: למרות שהגולף היא החלשה במבחן זה, היא הייתה למהירה ביותר גם בזינוק מהמקום ובעיקר בהאצות הביניים והיא זו שגם רשמה את צריכת הדלק הנמוכה ביותר שעמדה על 13.7 ק"מ לליטר, למרות תנאי הנהיגה המכבידים.
גם האורחת מצרפת לא קוטלת קנים בסעיף המנוע. היא כידוע קיבלה את פרי הרומן הקצר בין PSA לב.מ.וו והוא מנוע ה-1.6 ליטר בנזין עם או בלי מגדש טורבו. אל המבחן שלנו היא מגיעה בגרסתה החזקה שמנפקת את מרב הסוסים כאן אל הגלגלים הקדמיים, 140 במספר ו-24.4 קג"מ. אונו של מנוע זה מורגש מייד וכבר בלחיצה הראשונה על הדוושה "וואו" אחד ברח לנו דרך השפתיים. כוחו מוחשי וזמין, כשבסביבות ה-2,500 סל"ד מורגשת בעיטה של ממש. אולם, פיג'ו לא הלכו עד הסוף כאן ואל מנוע מבריק זה שידכו את התיבה הפחות מבריקה שלהם, בעלת ארבעה הילוכים בלבד. המנוע מצדו מצליח להתגבר על יחסי ההעברה הלוקים ועל החורים שבין ההילוכים, אבל ללא צל של ספק, תיבה מודרנית יותר הייתה יכולה להפוך את ה-308 הזו לאחת המכוניות המהירות בקבוצה. בינתיים, היא נשארת ברוב המקרים מעט מאחורי הגולף כשגם צריכת הדלק משלמת את מחיר התיבה הפרימיטיבית עם 10.8 ק"מ לליטר בממוצע.
האוריס עשויה להיחשב כאנדרדוג של המבחן מבחינת יחידת הכוח ומערכת ההנעה. היא לא מציעה מנוע טורבו עתיר טכנולוגיה, אלא דווקא את אחד מהמנועים האטמוספריים הטובים בקבוצה. על הנייר הוא רושם הספק גבוה מזה של הגולף, 124 כ"ס אך רק 15.9 קג"מ כצפוי ממנוע הנושם בכוחות עצמו. בהתאם לאופיו ובניגוד גמור לשתי האחרות, מנוע זה גם משיג את אונו גבוה ברצועת הסל"ד (מעל ל-5,000) ואמנם כיף למשוך אותו לתחום הגבוה, זה לא תמיד יעיל או שימושי, לפחות לא כמו שלימדו אותנו מנועי הטורבו החדשים. מנוע זה משודך גם למה שהיה עד לא מכבר לשיחת היום בארץ הליסינג, והיא תיבת ההילוכים הרובוטית. אז כן, כבר שמענו והשמענו אינספור תלונות אודות תפעולה הלא נעים שמנענע את הרכב בכל העברת הילוך, אבל אנחנו דווקא הצלחנו לחבב אותה ברגעים מסוימים. כאשר מתרגלים לאופיה ומתאימים את סגנון הנהיגה אליה, ניתן למנוע את הנדנוד (על ידי הרפיה מקדימה של דוושת הדלק) ואפילו ליהנות ממנה בנהיגה ספורטיבית בזכות יחסי ההעברה הקצרים שבה. מעבר לכך, היא עדיין השתרכה מאחורי הגרמנייה והצרפתייה וצריכת הדלק שלה עמדה על 11.1 ק"מ לליטר בממוצע.
אל תפספס
נוחות והתנהגות
אחרי שהפגינה חולשה מובנת במבחן הכוחות והורדות הידיים, האוריס שולפת אס מהשרוול ומכה שוק על ירך את האחרות בכביש המפותל. היא אמנם לא מציעה את המרקחת המשובחת ביותר. ההגה שלה קל, המתלים לא מרוסנים מספיק ואחיזת הכביש שלה בינונית למדי, אבל את החיוך היא ידעה להעלות לנו על הפנים. העצבנות המובנית שבה כולל החוסר שלמות, גרמו לה להיות המהירה מהשלוש בכבישים המסולסלים, כשהאחרות מצליחות להדביק את הפער בניהן רק ביישורות, שם כוחן בא לידי ביטוי. אך את המחיר משלמת האוריס בנוחות הנסיעה. כמעט ללא קשר למצע עליו נוסעים, מגוון רעידות מפריעות את השלווה בתא הנוסעים בליווי שאון תמידי מהגלגלים.
גם בפרק זה ה-308 משאירה אותנו עם טעם קל של החמצה. מצד אחד, היא מציעה את המתלים הטובים ביותר כאן (גם מרוסנים וגם שומרים על נוחות), את השלדה הכי נענית והכי מהנה ואת אחיזת הכביש הדביקה במיוחד ומצד שני, היא מחסירה לגמרי פרט אחד חשוב מאין כמוהו הגה. וזה חבל, כי אילו הייתה מובנית בו מעט יותר חדות ומעט יותר אינפורמציה הייתה עוברת אל ידי הנהג, היא עשויה הייתה לקבל אפילו מחמאה שראויה למכונית ספורטיבית. רמת הביצוע הגבוהה של הצרפתים ב-308 יצרה גם תא נוסעים מאוד שקט שרק מעט צלילים שמוחזרים מהאספלט חודרים אליו. על הבלמים קשה לנו להחמיא לה שכן מכונית המבחן הגיעה עם רפידות גמורות שמנעו מאיתנו שימוש ראוי.
הגולף החדשה, כמו קודמותיה הלא ספורטיביות, לא מצליחה לרגש בכביש המפותל. להיפך, היא אפילו הצליחה לשעמם אותנו. היא לא ששה לתקוף פניות וכאשר דוחקים אותה למלאכה הזו, היא מגיבה בתת היגוי מוחשי. את האשם בכך אפשר גם להפנות אל הצמיגים שלה שהגיעו עם דופן גבוהה משל האחרות במידה 195/65 R15 לעומת ה-205/55 R16 בפיג'ו ובאוריס. למרות זאת, דווקא ההגה החשמלי של הגולף היה הנעים ביותר לשימוש. משקלו היה הכי טבעי, הוא גם היה החד ביותר וגם רמת התקשורת בו, הגם אם נמוכה, הספיקה כדי לבדלו מהשתיים האחרות. בנוחות הנסיעה, הגולף ממשיכה להתעלות על השתיים האחרות. אל שקט מופתי בתא הנוסעים הודות לחומרי הבידוד הרבים, השמשות החדשות וכו', מצטרפת גם נוחות נסיעה מרשימה. המתלים הגרמניים מצליחים לספוג את מרבית השיבושים מבלי שאלה יגיעו אל הנוסעים, בכל מהירות ובכל סוג כביש.
והמנצחת היא...?
אחרי מאות קילומטרים בתנאי דרך משתנים, הגיע הזמן לבצע סיכומים ולהכתיר את המנצחת. אל המקום השלישי מגיעה האוריס של טויוטה. המכונית שמציעה את תא הנוסעים המעוצב ביותר, את התנהגות הכביש המהנה ביותר וגם מנוע אטמוספרי מעולה, אך משיגה ציון שלישי בטיבו כאן בעיקר משום שמתחרותיה ביצעו קפיצת מדרגה טכנולוגית שחימשה אותן במנועים ידידותיים יותר וכן, גם לתיבת ההילוכים הרובוטית יש משקל כאן. זו לא מצליחה גם הפעם להעמיד תחרות של ממש אפילו מול תיבת ארבעה ההילוכים (AL4) של פיג'ו ובטח שלא מול ה-DSG של הגולף. מחירה של הטויוטה הזו בגרסתה המאובזרת ביותר (שגם הגיעה למבחן) ה-Luxury עומד על 137 אלף שקל.
במקום השני, ובהפרש קטן מהמקום הראשון ניצבת ה-308, אשר הצליחה לגבור על הדור הקודם של הגולף. ה-308 עדיין מציעה את תא הנוסעים הטוב שבקבוצה עם מרחב עצום, שימושיות מבריקה ותא מטען נדיב, מה שעשוי וצריך לקסום למשפחות קטנות. יש לה מנוע מעולה, אך תיבת הילוכים פחות טובה וגם תג מחיר גבוה שעומד על 147 אלף שקל. הגבוה ביותר כאן.
ואם הגענו על הלום, הרי שניתן לומר שהצליח להם לגרמנים עם הגולף החדשה. תמורת 142 אלף שקל היא מציעה חבילה הרבה יותר משתלמת ממתחרותיה בדמות מנוע קטן וחזק, תיבת שבעה הילוכים, 7 כריות אוויר, תא נוסעים איכותי וצריכת דלק נמוכה מאוד. לכאורה, הדור השישי לגולף הצליח לתקן את כל שהיה חסר בדור החמישי ולהתעלות עליו בכל פרמטר כמעט וכעת ניתן גם לומר שגם ביחס לשאר המתחרות הבכירות בקבוצת המשפחתיות הקומפקטיות.