בדרכנו ליירט את היטי בלובליאנה, עצרתי להרהר לכמה שניות על שורשיו של המותג הצ'כי. 100 שנים של התחדשות ויצירה כבר חלפו, חלקן חלוציות, השאר רק התערערו מדחי אל דחי. השאיפות לעומת זאת, נערמות בקצב מהיר והתנאים לחידושים בשלים רק בעבור קומץ יצרניות, סקודה ביניהן. על מנת להחדיר את היטי בזמני משבר נאלץ היצרן לבלות עוד רגע של הבנה לאן פניו מועדות, ובאופן עקיף גם פניה של התעשייה.
בפניי פרוסים כעת מפרטיהן של מכוניות סקודה מהשנים האחרונות: פאביה, אוקטביה, סופרב, רומסטר, סקאוטים למיניהם המשפחתיות והשימושיות כתנאי סף לכל סגמנט. הקהל כך נראה הצביע ברגליים ואח"כ שלשל את היד (לא עמוק) לארנק, ושילם. עשה הבוחר בתבונה? נראה שכן. חרף העובדה כי סקודה ירדה בשנה האחרונה בכ-20 אחוזים ברווחיה, עדיין מדובר על צמיחה כללית ב-3 השנים האחרונות ביחס לתעשייה. עד סוף מאי 2009 חתמה סקודה על למעלה מ-340 אלף הזמנות כאשר הרוב מקורן מהחבל הבווארי והיתר הגיעו מסין ומזרח אירופה.
המספרים הללו אופטימיים בערך כפי שהקליקה בסקודה מתמוגגת לנוכחות היטי (איש-שלג בתרגום פשוט), בחיוך ממזרי. כלי רכב לשעות הפנאי זה משהו שטרם יצא משערי היצרן פרט להרפתקאות מלחמתיות משנות ה-40 ו-ה50. אף על פי שסקודה מגיבה בשיהוי לאוכולוסייה שמחפשת להוציא עודף כסף רחוק מהכביש, עם היטי יצא להם שתיים במחיר אחד. לא רק שהיא שוברת את המסורת - היא סוללת אחת חדשה ועל הדרך משאירה עקבות למכונית פנא-שטח פול-סייז, שלא תאחר להפציע בשנים הבאות.
קשר משפחתי
העונות המתחלפות בסדנת העיצוב בסקודה הומרו משמרנות לנועזות בהילוך שלישי. קווי מתאר זוכים כיום להשתפלות מעוגלת ונטישת הלוק המנומנם שאפיין את המותג במשך עשרות שנים וניכר כי במשפחה נולד זן אופנתי וצעיר (ע"ע פאביה). את היטי חשפה סקודה כמכונית רעיונית לפני 4 שנים, ולכן גם הפלטפורמה (PQ34) מבוססת על חלק גדול לדור הרביעי מאסופת הגולף, אודיי TT בין היתר, וסקודה אוקטביה מהדור הראשון.
בפרק הזמן שלקח ליטי להגיע לכביש, לא חלו עליה שינויים קיצוניים. הקונספט נותר כמעט שווה במימדיו לדגם הייצור: האורך 4.23 מ', הרוחב 1.79, והגובה 1.69. בעומדנו בצילה גילינו מכונית בעלת פרופיל רך, חסרת יומרות, שהלבישה על ההיטל הרומסטרי הבולע את קורת ה-B, מכונית פנאי קומפקטית שמתיישבת בול על המשבצת הריקה ביצרן ומרימה את הגחון מעל הקרקע בכ-16 סנטימטרים. הישבן שטוח כלפי הקרקע ויוצר זוויות נוחות לגישה ובחזית גריל כרום האוסף מהאחיות קוסמטיקה מכל טוב, ומתבל בעזרת קורטוב של פנסי ערפל גדולים, הפולשים אל אלומות התאורה בחזית.
כצפוי ממכונית פנאי, קשתות הגלגלים הוגבהו כדי להתמודד עם איתני הטבע. לא קשה להבחין כי דווקא מהצד ודרומה זה לא נראה מה יודע מה ומשהו בהרמוניה משתבש כאשר מבחינים במרווח הגדול בין הצמיג לפדחת הקשתות. אולם החישוקים הגדולים 17 אינטש בקוטרם השתלטו על רדיוס הגומי בכמות לא קטנה, והעיצוב הקמאי לא גורע מהיטי לצבור תשבוחות ותשואות על הכלאה מדוייקת וחכמה, בין מכונית משפחתית, למכונית כביש-שביל-שטח למהדרין.
תא נוסעים
איך שמותג מחלים ומבריא לו. זכורות לנו שנים בהן הכניסה למכוניותיה של סקודה לוו בלעג ולגלוג ושנייה אח"כ, בפרצי הומור וייאוש מאיכות הפלסטיקה והדיפון שהשמיעו קול צקצוק בכל פגישה לא מתוכננת עם אספלט שבור. אלא שבדורות המודרניים, בפרט באלו הנוכחיים אין זכר ודבר לכך בנמצא. היטי מפטמת את תא הנוסעים במגוון אמצעים חזותיים נעימים ומרקמי משטח חסרי-פשרות באיכותם שמדלגים על כל סדק בנקל.
תנוחת הנהיגה בה תמירה ומאפשרת לנהג להקיף שדה ראייה רחב ונדיב, גם בעזרתה של מערכת רדאר לנסיעה לאחור התורמת בפיקוחה על שטחים מתים. איכות החומרים סולידית והדוקה והשילוב שבין ההגה הסקודאי המוכר לקונסולה הרומסטרית מכליא אווירה מרופדת, עם הדגשה ומלאכת מחשבת לכל מתג וידית.
בסיס הגלגלים העומד על 2.57 מ' מחלק את תא הנוסעים היטב. חמישה מושבים, שכל אחד מהם שמח להדק אליו מבוגר גבה-קומה או אנשים גדולים מהממוצע. התקרה הגבוהה רחוקה מהראש ומרווח הברכיים סביר ליושבים מאחור. מגילות האבזור משתנות מדגם לדגם, כמו גם הצבעים המשלימים את הגוון החיצוני. אך כבר עכשיו ניתן לומר שסביבת נהיגה בהירה (וניל) עדיפה על פני השחור-ליסינג משהו, המצוי בחלק גדול מדגמי היטי. בהיבט התפנוקי, בקרת אקלים מפוצלת לנהג ולנוסע, שליטה מההגה למערכת השמע ופנסי קסנון עוקבים אחר הפנייה ועוד משלל הצעצועים הנפוצים ביצרן, כולל אופציה ל-9 כריות אוויר.
2 מתוך 6
את היטי חמשה סקודה בשישה מנועים. שניים בנזין וארבעה דיזל, כולם מוגדשי-טורבו ובשידוך לתיבות ידניות ורובוטיות עם חמישה, שישה ושבעה הילוכים בהתאמה. אין ספק שהדיזלים דומיננטים וסיפקו למרבית העיתונאים האירופיים את הלחם והחמאה, לצד הקפה של הבוקר. אבל אנחנו, פרימיטיבים שכמונו, נאלצנו לתמרן ולרקוח עסקאות עם המשלחת האיטלקית שהשתמשה בבנזין לצורכי צילום, על מנת שנוכל לטעום ממנו היות והוא זה שיעשה עלייה לצד לוגם הסולר. אך לצורך הסקירה נציין כי בהיצע הקיים, הספקים המתחילים ב-105 כ"ס ועד 170 בגרסאות הבכירות ביותר בדגם הדיזל.
מה שיהיה רלוונטי לזירה המקומית תהיינה יחידת הבנזין קטנת הנפח 1.2 ל' TSI 105 כ"ס, והטורבו דיזל 2.0 ל' 140 כ"ס. בעוד הראשונה תוצע עם תיבה רובוטית DSG שבעה הילוכים, לדיזל שישה ידניים או אוטומטיים בלבד. מכל מקום, מדובר על מנועים עצמאיים ורעבים, ומורגש כי הדיזל רווי המומנט תפור באדיקות מוחלטת למימדיה של היטי. מנוע הסולר לו 140 כ"ס מרגיש נמרץ ופעלתן בסיועם של 33 קג"מ הדוחקים בו להאיץ כבר ב-1,700 סל"ד כשהכוח מוזרם לכל ארבעת הגלגלים. 0-100 ב- 10 שניות, קיזוז של שלוש שניות מהאחות הבנזינית. השיוט בו שקט ונינוח ומיותר לעסוק בהחלפות הילוכים תכופות כדי לצאת לעקיפות בטוחות. צריכת הדלק נמוכה כמקובל, ולא יותר מ-15 ק"מ לליטר בממוצע בכל נסיעה משולבת.
את ה-1.2 ל' TSI, קיבלנו לזמן קצר יחסית. בשעות השחר, בזמן שהחברים מאיטליה לגמו אספרסו, או חלמו עליו, קפצנו על ההזדמנות ויצאנו לנסיעת מבחן חפוזה. לכמה רגעים, שכחנו שמדובר בגרסה די חלושה ל-TSI (מגדש טורבו בודד). בסך הכול 105 כ"ס לרשותנו עם תיבה ידנית לא נסכו בנו חיוכים והנאה כפי שהדיזל היטיב לעשות. תחת תחומים של 3,200 סל"ד, היחידה מעט רדומה, ממנה היא מתעוררת איפשהו ב-4,100 סל"ד ומציעה רצועת כוח צרה יחסית. מתברר שלמרות הרצון שלנו, עם מספרים אי אפשר להתווכח. 18 קג"מ על משקל של טון וחצי כמעט, לא משאירים ליחידה הזו יותר מידי סיכוי. קצת מאכזב, וכלל לא בטוח שעם תיבה רובוטית המצב משתפר בצורה משמעותית.
איש היערות
לא היה אחד בכל קבוצת העיתונאים שלא נדרך בציפייה לחלק ה"'שטח" של המבחן. אולם היה מובן לכולם שירידה לתוואי לא סלול משמעו שבילי כורכר ולא סלעי ענק לא מסותתים ומכווצי מהלך מתלה. אבל זה אח"כ. את חלק המבחן התחלנו בכביש, עם מנוע דיזל 140 כ"ס ותיבה... ידנית. לא ביקשנו והתעקשנו בלי מצמד, חוץ מלצאת אידיוטים ומוגבלים משהו, הבנו כך או כך שאין, ומה שהיה במגרש המסירות עם תיבה רובוטית, לא הוצע למבחן ממילא.
לכן השארנו את האכזבות המשוגעות שלנו לארץ, ויצאנו לכבוש את לובליאנה. בגרסת הדיזל היטי משודכת למערכת הנעה כפולה עם נעילת דיפרנציאל אלקטרונית. ואילו בבנזין, הנעה קדמית בלבד. הפערים ביניהם ניכרים במנועים, אותם כבר אמדנו בפרק הקודם וכמובן היכולת בשטח נזקפת לטובת הראשונה כטבע הדברים.
למרות הזדקרותה מעל הכביש, היטי ניחנת במינימום זווית גלגול והשליטה בה בטוחה בכל עיקול או סחיפה. ההגה מדבר בשפה מובנת עם הכביש, נכון להכניס את החרטום עמוק לתוך הסיבובים ונעז ונאמר שהתגנבו למרשם כרומוזומים הנושאים מטען גנטי ספורטיבי וחמדן. לא הרגשנו שום דבר המערער את תשומת לבנו בסלילה לא אכילה, ורחש הרוח נותר מחוצה למרכב, אגב איכות בידוד טובה מאוד. היא מהנה מאוד לנהיגה, מקנה לנהג את הזכות להשתעשע בדרכים צדדיות והחיוכים ממהרים להגיע ככל שהמהירות נוסקת.
היי היטי
"טייק דה נקסט פנייה שמאלה", זעפה בנו מערכת הניווט מאחר והצלחנו לעורר סלידתה לנוכח מצוקת האנטי קונפורמיות שאמצנו בסלובניה. אבל הגענו לבסוף למבחן השטח שחולק לשני מקטעים, כל אחד על פי אופיו: נהיגה עצמית בסטייג' "ראלי" לכל דבר, ומסלול עבירות מודרך.
בתוך היער הסבוך, כשתחתינו הנעה כפולה ומנוע טורבו דיזל, עצים זקורים בכל צד וממעל עננת זבובים שרדפה אחרינו לכל מקום ונדבקה ליטי (כמו בפרסומת ההיא, להבדיל הסמל מלפנים והשיוך הביולוגי). לא התאמצנו לברוח להם בכל עימות, פשוט משום שהיטי הצליחה להפתיע אותנו, ואותם, כל פעם מחדש. סיבובים נלקחים באומץ, וכן ניסינו להפר את שלוותה יותר ויותר, אך היא מצידה לפתה את הכורכר, מסרבת להיכנע לדריפטים מעוררי פאניקה, זולת התגרות פינית אה-לה גרונהולם.
בסיום המקטע המוטרף, הגענו לנתיב המודרך. "או, זה כבר נראה כמו אתגר", גיבבנו לעצמנו. מה שהכינו הצוותים בסקודה נראה מנקודת ההמתנה שלנו כמו מסלול עבירות והצלבות די פשוט. אז עמדנו בצד, חיכינו לתורנו וראינו כיצד היטי הזו הופכת עורה ממכונית פנאי למכונית שטח אמתית בידי הקולגות מחו"ל. בהדרגה התפוגגו אותם ספקות, עד אשר התפזרו כלא היו כשעלינו למושב הנהג.
בוץ זה נחמד, כך הערנו להם, אבל תראו לנו את התכלס. אז רחוק מעיני המסוקרנים הגענו לירידה תהומית. "ok stop here, put the car in neutral and push down hill assist" פוקד לנו הצ'כי המשופם. "now have confidence in the car". אין פרובלם, עזבנו הכול חוץ מגלגל ההגה ונתנו לאלקטרוניקה לעשות את שלה. היטי זולגת מטה במורד ההר תוך בלימות, כמו סוס המצר צעדיו לאחור בחשש. אך היא אינה נרתעת, ובעזרת מערכת ה-ABS וה-ESR, גולשת עד לתחתית בצעדים מדודים ובטוחים"see its very safe. good for your wife he-he", חתם את נסיעתנו הצ'כי בצחקוק. כנראה שהוא מכיר אותנו ואת דרישותינו, לא פחות מאשר אנחנו את עמנו, בתוכו אנו חיים.
עוד שנה
הרבה זמן לא אמרנו את זה בהקשר המשפחתי, אך היטי מתקרבת לציון מושלם בכל הסעיפים, ללא רמז של ציניות. חישבו מעט על אופיין של המכוניות המשפחתיות הטובות ביותר שמוצעות כיום בשוק הפרטי, ולכך הוסיפו בקיאות שטח שובבית ומהוקצעת. התוצאה היא מכונית פנאי שכיף לקחת אותה לטיול עם כל המשפחה ללא התפשרות או מבוכה בתנאים שאינם טבולים באספלט סלול. מפרטיה עמוסים בכל דבר: בקרות יציבות ובלימה, 9 כריות אוויר, חלון גג כפול בגרסאות מסוימות, ותא מטען הניתן להרחבה עד 1,760 ל'.
אולם ההשקה ליטי מסתיימת מבחינתנו, הישראלים, בבשורה לא משמחת. נכון לעכשיו מדובר על שיווק מקומי בתחילת הרבעון השני של 2010, כלומר בחודש מאי, או קצת פחות משנה. הדגמים שיגיעו אלינו כפי שנבחרו, יהיו ה-.1.2 ל' TSI, וה.2.0 ל' טורבו-דיזל עם תיבות רובוטיות ואוטומטיות. מחיר גם כן לא נקבע, אך מבחינת היטי התמחור יפריד בין הצלחה, לדחייה. במידה והיא תצליח להתברג במקום הנכון מבחינת עלות, התמורה בעבורה שווה כל שקל. אך אם היבואן יבחר במחיר גבוה מול כלי-רכב בסגמנט הפנאי, הגורל של היטי ייחרץ במעוד מועד ומכאן אפוא, שזה עלול להסתיים בפספוס ע-נ-ק-י.