הטרילוגיה האיטלקית - חלק א'

כבר בשדה התעופה אתה מתחיל להבין את המרחק המוטורי-תרבותי בין ישראל לשאר העולם ואיטליה בפרט. אנשי הביטחון שביקשו לבדוק את הכבודה שלנו, נדהמו למראה דגמי מכוניות האספנים אותם רכשנו זוגתי ואני, תוך סינון משפטים בסגנון "מה! 35 יורו בשביל מכונית צעצוע?!". וזה עוד כלום בהשוואה לחרטום מכונית הפורמולה, מזכרת מהביקור במסלול המירוצים 'מונזה', שרק לאחר שבדקוהו מכל הכיוונים ולאחר אישור הקב"ט אושר להחזיר למזוודה.

איטליה היא ללא ספק גן העדן האולטימטיבי לכל סוגי חובבי הרכב. בנוסף לכל אתרי התיירות השחוקים, כאן תוכלו למצוא עשרות מסלולי מירוץ מקארטינג ועד פורמולה 1, כבישי נהיגה מאתגרים בין נופים מקסימים, סדנאות ומפעלים לייצור מכוניות ואופנועים אקזוטיים והמוני 'פיאט 500' קלאסיות שנראה כאילו רק אתמול ירדו מפס הייצור. הביקור שלנו בארץ המגף ערך שבועיים ימים בהם ניסינו לטעום מהכל. מה הספקנו? על כך בסדרת הכתבות הבאה.

לנחיתה בשדה התעופה במילאנו לפני שבועיים היתה סיבה אחת והיא לא קשורה לביגוד ואופנה. רגע לאחר קבלת הרכב השכור כבר היינו זוגתי (שותפה מלאה לשריטה) ואני בכיוון העיר מונזה, בה שוכן אחד ממסלולי המירוץ המפורסמים ביותר בעולם.

המסלול הבין-לאומי שהוקם בשנת 1922, הנו מוקד עלייה לרגל עבור חובבי המירוצים בכל העולם. בימים בהם המסלול אינו פעיל, יכול כל אחד להיכנס אל שיטחו בעבור 5 יורו אותם יפקיד בידי השומר בכניסה. בערבוב שפות שכלל איטלקית, ספרדית, אנגלית ועברית הצלחנו להבין כי היום לא ניתן יהיה לנהוג על המסלול בגלל ההכנות למירוץ הפורמולה 1 (שיערך בסוף השבוע הזה). לא הצלחנו להבין אם בכל יום אחר הדבר אפשרי.

תוואי המסלול של היום הנו רק חצי מהתוואי המקורי שכלל בנוסף גם קטע אובאלי משופע. דרך שביל צדדי, הגענו לתוואי הישן ולאחר טיפוס קל מצאנו עצמנו במרכזו של הנתיב בו שעטו לפני כמה עשרות שנים מכוניות פורמולה קלאסיות בדוושה מלאה. למרות ההיכרות עם קטע זה מתמונות, סרטים ומנהיגה בסימולטור מירוצים, ההפתעה היתה גדולה. בכדי לשפר את אחיזתן של המכוניות שבאותן שנים נעדרו כל אלמנט אווירודינמי, נבנו הפניות בשיפוע. הקושי שבטיפוס הרגלי, הצליח להמחיש לנו רק במעט את אותם כוחות פיזיקליים שפעלו על הנהגים, בעיקר לנוכח 300 הקמ"שים בהם שעטו על אותו אספלט בדיוק.

מעבר לקיר הצמיגים שתוחם את אותה פניה היסטורית, התגלתה פניית הפרבוליקה ממנה יוצאים הנהגים אל הישורת הארוכה (1,200 מטר) שבסופה נמדדות המהירויות הגבוהות ביותר בסבב הפורמולה 1. בשנת 2005 נמדד לנהג הפורמולה 1 בעבר, חואן-פאבלו מונטויה, שיא מהירות של 369 קמ"ש.

המשכנו להסתובב בשטחים המנהלתיים של הפארק מהם ניתן לראות את הפניות השונות של המסלול שאבני השפה שלהן נצבעו אך לפני רגע באדום ולבן. שביל צדדי נוסף מוביל אותנו אל בית הקברות לקארבון, שם אימצנו לחיקנו חרטום שלם של מכונית פורמולה.

דרך שער קטן הצלחנו להגיע לשטח המסלול עצמו. זה אמנם ישמע נדוש, אבל קשה לתאר את התחושה ברגע שאתה עומד בעמדת הפול-פוזישן עם המבט לכיוון האופק בו ממתינה לך פניית השיקיין הראשונה. מספר תמונות נוספות למילוי החובה העיתונאית (ובשביל להשוויץ בפני החברים) וקופצים דרך הפיטס לחנויות המזכרות בכדי להצטייד באיזה "סוביניר" או שניים.

החופשה שלנו נקבעה מבעוד מועד ורק ברגע האחרון הוחלט כי היעד יהיה איטליה. אומרים שהכל בחיים זה עניין של טיימיניג ואכן, הקדמנו בשבועיים את האירוע החשוב ביותר של המסלול. את מכוניות המירוץ והקהל החליפו קבלנים שונים אשר עמלו על הכנת המסלול, הפיטס והטריבונות למאות האלפים שיפקדו את המסלול החל מהיום ועד לשעות הערביים של יום ראשון. במירוץ האחרון תפסו שני הנהגים האדומים את המדרגות הגבוהות בפודיום ולקראת המירוץ הביתי, ההתרגשות בכל רחבי איטליה רבה. חזרנו אל המכונית שהמתינה במגרש החניה. הבטחנו לעצמנו לחזור בעתיד, הפעם בזמן.