באיזה גודל אדוני רוצה את המפלצת שלו?

דלת סניף הדואר השכונתי נטרקת מאחורי ובעוד אני מתקדם לעבר הדוקאטי, אני מבחין בקשיש יושב בסמוך אליו על שפת מדרכה מוגבהת. מייד אני מזהה אותו שכן רק לפני כמה רגעים הוא עמד מספר מקומות לפני בתור. המבט הבוהה שלו מופנה מהאופנוע אלי ונראה כאילו הוא מחכה לי. אני מחייך בנימוס, מניח את הקסדה על האופנוע ומתחיל להתארגן לרכיבה. הקשיש ממשיך לבהות ובניגוד להפצרות המטפלת הפיליפינית שלו שנתלתה על זרועו, הוא ממאן לזוז ממקומו וממשיך להביט באופנוע ובי. עשר שניות בערך לאחר ההתנעה, הוא נעמד, מתקרב ואמר "אני רוצה להגיד לך, שופרא דה שופרא האופנוע שלך", ואז נכנע למשיכות הפיליפינית והלך.

הזקן החביב גרם לי לחייך במשך המון זמן בקסדה. אחח... אחלה התחלה לאחלה מבחן. ועל מה הפעם? שלושה אופנועי דוקאטי, שלושה מונסטרים בשלוש גרסאות. למה? הרי לא באמת צריך סיבה לרכב על אופנוע של דוקאטי, ולא ממש משנה מאיזה סוג, אבל הפעם יש גם סיבה וגם תירוץ. הסיבה לביקור אצל המותג האיטלקי, היא הגעת המונסטר 796 החדש, שממלא את החלל שבין שני אחיו הוותיקים יותר. והתירוץ הוא שלכבוד אותו 796, לקחנו למבחן גם את שני אחיו, ה-696 הקטן וה-1100 הבכיר. שלושה אופנועים אחים עם אופי קצת שונה, אז איזה רוכב הם מחפשים ואת מי אנחנו הכי אהבנו?

כדי שנוכל לקבל את התחושה הנכונה ביותר במעבר בין הכלים וההבדלים בניהם, בחרנו להתחיל מלמטה ולטפס במעלה הגרסאות. אבל שהמילה "למטה" לא תעורר בכם אסוציאציות לא נכונות או איזו שהיא תחושת זלזול. מלבד זרוע אחורית קונבנציונלית (זרוע צדית באחרים), הוא נראה בול כמו שני אחיו הגדולים יותר במשפחת המונסטרים ובהתנעה שלו, פעימות הבאס משכיחות הכל.

המונסטר 696 מיועד להיות כרטיס הכניסה לעולם דוקאטי מבחינת המחיר שתתבקשו לשלם עליו (85 אלף שקלים) וגם להוות מדרגת התחלה עבור רוכבים חדשים על הכביש. כדי להיות כזה, הוא מצויד במנוע L טווין בנפח 696 סמ"ק (משם מגיע שמו) והוא מפיק 80 כ"ס ב-9,000 סל"ד וכן 7.0 קג"מ ב-7,750 סל"ד. המונסטר הזה מגיע גם בגרסה מוגבלת לבעלי רשיון רכיבה עד 33 כ"ס והוא אחד האופנועים הנפוצים ביותר במותג דוקאטי בישראל.

בהתאם לאופי של אופנוע שמתאים גם למתחילים (כמובן שלא רק), הוא מאוד לא מאיים ברכיבה עליו. להיפך, אפילו הכל נעשה בו בקלות מרשימה. כוח המנוע לא מתפרץ, אלא נבנה ונאסף לאורך הסל"ד, המצמד רך וקליל, תיבת ההילוכים מעט נוקשה אבל מדויקת מאוד וברמזורים נראה כאילו אין לו משקל. גם הרגליים מגיעות בקלילות לרצפה ודף הנתונים מסביר מדוע עם גובה מושב של 77 ס"מ. אולם המושב שלו נוטה מעט לפנים וגורם להצמדה של ה'ענבים' אל מכל הדלק והכידון הנמוך שלו גורם לטיפטיפה עומס על פרקי כפות הידיים אם לא רוכבים תמיד בתנוחה קרבית.

אחרי שמתרגלים אל תנוחת הרכיבה ואפילו נהנים ממנה, מגלים שהמונסטר הבסיסי חי מצוין בעיר, טוב אפילו משני אחיו הגדולים. הוא קליל בהתנהלות שלו, הכוח שלו לא מרתיע בזינוקים, הבלמים מלאי רגש וכוח (לא מבהילים בנשיכתם) וגם המנוע לא סובל בסל"ד נמוך. אבל דבר אחד המונסטר לא אוהב וגם לא מסתיר זאת מהרוכב - הוא לא אוהב את הכבישים שלנו. לא את בורות הביוב הבולטים, לא את צלקות הטלאים ולא באמפים. הוא שונא באמפים. המתלים הקשוחים שלו שמתאימים יותר לרכיבה ספורטיבית על אספלט ראוי, גורמים להקפצות וחבטות וזה לא נעים, אבל לא אותו צריך להאשים בכך. אתם כבר יודעים את מי.

הכיף האמיתי במונסטר 696 מגיע בכבישים המפותלים, שם החיבור אליו הוא אולי אחד הטובים ביותר שחווינו על אופנוע מסוגו. כבר בסשן הראשון באחד מהכבישים המסולסלים האהובים עלינו וגם בסשן האחרון, נראה שדי בלהרים את העיניים הרחק קדימה ולהראות לו את הפניה, והוא כבר יעשה את העבודה בעצמו, ממש בכוח המחשבה בלבד. מספיק ליטוף קל של הכידון כדי להכניס אותו להטיה ולשמר אותו בה, כשמכל כיוון מציפות את הרוכב תחושות, מהמושב, מהכידון ומהרגליות. תפוקת המנוע שלו מחייבת שימוש תכוף בהילוכים, שכן הכוח נמצא למעלה בסל"ד וצריך לשמור את התצוגה הדיגיטאלית מעל ל-6,500 סיבובים כדי ליהנות ממה שיש, עד שמנתק ההצתה חותך את החגיגה ב-10,000 סיבובים.

המונסטר 796 הוא החדש ביותר כאן וכאמור גם הסיבה לשמה קיבצנו את כל המשפחה. כצפוי, ה-796 שומר באדיקות על מאפייני המונסטרים, אך עם מספר שינויים קטנים שעושים בו הבדל גדול. הראשון הוא שימוש בזרוע אחורית חד צדית כמו באח הגדול. את האחרים כבר מרגישים מייד עם הישיבה הראשונה עליו. המושב שלו אופקי יותר ולכן נוח בהרבה לישיבה (לענבים, שלום) וגם הכידון שלו הוגבהה בשני סנטימטרים ביחס ל-696. שני השינויים הללו לא יוצרים תנוחת רכיבה זקופה יותר, אלא אחת שפשוט נוחה וטבעית יותר וזו לבדה גרמה לנו לבלות על גבו קילומטרים רבים יותר ובנוחות משופרת.

את המנוע שלו שמגיע בנפח 803 סמ"ק ולא 796 כפי שנחשב משמו, כבר פגשנו בעבר במבחן להיפרמוטארד 796. אולם, אנשי דוקאטי מצאו לנכון לחזק את זה בשידוך למונסטר ובמקרה שלו, יותר חזק משמע יותר חיוכים. 87 כ"ס הוא מנפק אל הכביש ב-8,250 סל"ד, 6 יותר מבהיפרמוטארד וכן 8 קג"מ ב-6,250 סל"ד. רמז לכל אחד משוכני האורווה הוא נותן מייד ברגע ההתנעה בשחרור סאונד באסי מבעבע שלא ניתן להתעלם ממנו, גם עם אגזוזים מקוריים. הקצב הלא סדיר והמוכר של דוקאטי מתחלף מייד בשאגות כשממריצים אותו במעלה הסל"ד ויתרון הכוח שגם אם מסתכם בפחות ב-7 כ"ס ו-1 קג"מ על הנייר, מורגש מאוד במציאות.

בכל שלב של הרכיבה, ה-796 מרגיש חי, בשרני ועצבני יותר. הוא עדיין לא אוהב את התחום של מתחת ל-4,500 סל"ד, אבל מעבר לו, הוא ממש פורח. יש כוח בנדיבות והוא מושך באופן הרבה יותר משכנע בתחום הגבוה, עד שגם הוא פוגש במנתק ההצתה ב-10,000 סיבובים. אופי עבודה זה של המנוע מצריך מעט הסתגלות בנסיעה עירונית, שכן בפקקים דחוסים בהם אין מצב להימלט בין טורי המכוניות, צריך להיעזר במצמד (מחליק, רך וקליל) כדי להרגיע את הוויברציות של המנוע בסל"ד הנמוך.

מחוץ לעיר ועדיין בגבול המהירות החוקית, הוא מפגין כושר שיוט טוב יותר מזה של ה-696, לא רק מבחינת הנוחות המשופרת, אלא גם בתפקוד המנוע. אמנם זה מעדיף לחיות מעל ל-4,500 סיבובים ולכן ההילוך השישי מרגיש מעט מיותר בשיוט סביב ה-100 קמ"ש ואת זה העדפנו לעשות בהילוך חמישי. ההילוך השישי הולם יותר מהירויות של מעל ל-130 קמ"ש וצפונה, אך לא רחוק משם מתחילים לחוש בהשפעת הרוח שתוקפת ללא מיגון (אופנוע עירום, זוכרים?) וגם מסתכנים במפגש יקר עם מצלמות המהירות החדשות.

גם ה-796 לא אוהב באמפים וכבישים משובשים, אבל הוא כן אוהב כבישים מפותלים כמעט באותה המידה כשל ה-696. הוא מרגיש מדויק ומהנה מאוד כך שאחרי יום שכלל בעיקר עצירות לפיפי ותדלוקים, כמעט ששברנו את הקסדה מרוב חיוכים. גם אליו קל מאוד להתחבר, אפילו קל יותר כי נוסף על הכל, הוא נוח יותר מאחיו ועדיין לא יפחיד רוכבים חדשים בכוחו. ההיגוי שלו קרוב מאוד בחדותו לזה של אחיו הקטן, אבל הוא מוסיף עליו המון כוח שמאפשר לו לצאת בנחישות רבה יותר מפניות. תוסיפו ליכולת הפניה, הבלימה ולכוח שעובר לגלגל האחורי גם סאונד בוטה יותר ותבינו מדוע אהבנו אותו כל כך.

כשהטעם של ה-696 וה-796 עדיין מתגלגל לנו מתחת ללשון, עלינו על הגרסה הבכירה - על האח הגדול באמת במשפחת המונסטרים וכמו בסיפור זהבה ושלושת הדובים, ציפינו למצוא כאן את האופנוע של אבא דוב. זה עם הכיסא הכי גדול, עם המיטה הכי קשה והדייסה הכי חמה, אבל מהר מאוד מבינים שזה בכלל לא הסיפור כאן.

למען האמת, אם תקשרו לי את העיניים, יהיה לי קשה מאוד לקבוע אם זה ה-1100 או בכלל ה-696, כי הם באמת מרגישים כמעט זהים. רק כמעט, כי עדיין פה ושם אפשר למצוא הבדלים. לדוגמה, מושב ה-1100 גבוה ב-4 סנטימטרים מזה של ה-696 (אבל עדיין אין שום בעיה להגיע עם שתי רגליים מלאות לרצפה), הוא כבד ב-8 קילוגרמים (169 ק"ג) ואין לו מצמד מחליק (לפחות לא בסטנדרט. ניתן לשדרג) ומנוף המצמד מעט יותר קשיח.

מייד עם היציאה לדרך, מבינים שהאופנוע הזה שונה מהאחרים ואם רוצים המחשה טכנית לכך, מספיק להביט בגרפי הכוח והמומנט שלו לעומת אלה הקטנים יותר. המנוע הגדול שלו מחביא 1,078 סנטימטרים מעוקבים מעל הבוכנות, הוא מחלץ 95 סוסים בתחום נמוך יותר של 7,500 סל"ד וכן 10.5 קג"מ כבר ב-6,000 סל"ד, כאשר התחושה שאחוז ניכר מהמומנט מתקבל כבר בחצי מהסל"ד המדובר.

המצמד אכן קשה יותר, אבל לא משהו שגורם להתעייפות של היד והוא זורם ומחליק קדימה ללא טיפת מאמץ בזכות המומנט. הסאונד שלו בשרני ועשיר כמו האח האמצעי אבל עם המון נוכחות. מספיק נוכחות שכולם ברמזור ללא יוצא מן הכלל יביטו על האופנוע הזה שמבעבע בקצב לא סדיר דרך צמד האגזוזים. גם לו קצת קשה עם התנועה העירונית, גם בגלל תנוחת הרכיבה הרכונה לפנים כמו של ה-696 והמושב הנטוי, אבל גם עם ויברציות מוחשיות בסל"ד נמוך. למשקל הנוסף אין כמעט שום השפעה או הבדל בתפעול שלו.

המקום בו המונסטר הבכיר מרגיש הכי טוב, זה על גבי האוטוסטראדה. זה לא שהוא לא מצטיין בקטעים הטכניים המפותלים, אלא ששוב המומנט שלו הופך אותו לקרוזר מעולה. הפעם ההילוך השישי, למרות יחס ההעברה הארוך, מתאים כבר ב-100 קמ"ש, משום שגם ב-3,000 סל"ד יש מספיק מנוע כדי להתגלגל קדימה בלי שום דרמה.

אבל כמה אפשר להתנהל ככה? שני קליקים מטה בתיבה הקשיחה ופתיחת המצערת מגרים את בלוטות האדרנלין להפיק כמויות אדירות של חומר משכר. הכוח מכווץ את הבטן ומטיס אותו קדימה עם שאגות חלומיות מאחור. רק להחזיק חזק וליהנות, כי אין תחליף לכיף שצמד בוכנות גדולות יכול להפיק. בכביש המפותל, בטח אחרי יומיים על המונסטרים הקטנים יותר, צריך לשנות פאזה. בפניות שבהן האחרים היו צורחים בסוף ההילוך השני, הוא נותן אותו דחף ואפילו יותר, בהילוך שלישי, גם משום שהמחשב שם סוגר את הבסטה כבר ב-8,250 סל"ד.

בפניות הדוקות דווקא כן מרגישים את תוספת המשקל וצריך להשקיע מעט יותר נחישות עם הכידון. אולם אז מגלים קטר של ממש, גם בקו ישר וגם על הצד ונראה שהוא יכול להמשיך כך ולהתמיד בקו הפניה עד שמישהו יגיד לו אחרת. מה שעוד צריך לזכור שביציאה מהפניות, לא כדאי לפתוח מצערת עד לעצר כמו באחרים, לפחות ללא הכנה מוקדמת. הכוח הרב שיכול לשגר אותו קדימה, עלול גם לסחרר את הגלגל האחורי בכבישים חלקים ולפסוע מעט. זה משעשע כשמוכנים לזה, אבל מעט מרתיע כשפוגשים את הרי המומנט האלו בהפתעה. גם כאן הבלמים שלו עושים עבודה מצוינת והם הולמים מאוד את רמת הכוח והשיגעון שמוטבעים בו.

ואז, אחרי שלושה ימים של רכיבה, הגעתי הביתה. הרכיבה הזו נסחפה אל תוך שעות הערב המאוחרות גם בגלל הכיף שלא מאפשר להתנתק מהכלים האלה וגם משום שהטמפרטורות בזמן זה חוזרות לרמה שפויה ואת האוויר לא צריך ללעוס לפני שנושמים אותו. אבל בעודי משחיל את השרשרת דרך הג'נט האחורי, אני מגלה עובדה מזעזעת - אין לי מפתח הביתה. בגלל התנהלות מורכבת מול אישתי, שכללה איסוף הבנות מהגן והחלפת כלי רכב, נשארתי בחוץ לחכות שזו תחזור ותאסוף אותי פנימה.

בכל יום אחר, הייתי מוצא פיתרון יצירתי לבעיה, מאיסוף מפתח חלופי מחמתי ועד המשך הרכביה עד ש... אבל משום שלא נשארה בגופי טיפת אנרגיה להמשיך לרכב, ממש לא הפריע לי להישאר ליד המונסטר ולהמשיך להביט בו. לטעמי, זה אופנוע פשוט יפיפה. אם זה בזכות הגלגל האחורי שבולט מעבר לקו שלדת הזנב או בזכות שלדת הצינורות האיקונית של דוקאטי או צנרת האגזוז שמתפתלת בחינניות מהמנוע אחורנית, או הכל ביחד. עירום ויפיפה כמו שאופנוע עירום, איטלקי ויפיפה צריך להראות.

אז למי באמת כל אחד מהם מתאים? מעבר לתשובה הבנאלית שתצפו לקבל, שה-696 מתאים למתחילים, שה-796 שנופל בול באמצע למתקדמים וה-1100 למקצוענים, גם מבחינת מחיר וכוח, אנחנו נשארנו עם התחושה שבמשפחה הזו, כל אח מציג אופי אחר. שונה. ה-696 השובב והזריז יענג כל טורף פניות שבניכם עם הקלילות שלו והוא גם המתאים ביותר לשימוש עירוני משולב. יתכן שתג המחיר של 85 אלף השקלים (ABS בתוספת תשלום) עדיין יגרום לכם להתלונן, אבל נספר לכם שכל שקל מחזיר את עצמו בהנאה.

ה-796 שומר על אותה שמחת החיים של ה-696, אבל בהתאם להיותו החדש ביותר כאן, הוא מתקן נקודות חשובות מהאופנועים שהקדימו אותו והוא גם מעלה רמה באופן מוחשי את הדרישות מהרוכב שלו. יש לו כוח ראוי, כושר פניה ועינוג שגרמו לנו להתאהב בו ולהבטיח שיום אחד יהיה לנו אחד כזה והוא גם נוח משמעותית מהאחרים עם המושב והכידון המשופרים. זה ללא ספק הכלי למחפשי הריגושים במשפחה, שעדיין רוצים לשמור בד בבד על שפיות גם בתנועה וגם במחיר שעומד על 94 אלף שקלים (ABS בתוספת תשלום).

ה-1100 הוא סיפור אחר לגמרי. יש לו אופי אחר, אישיות עם מצבי רוח ורגשות אנושיים. רגשות? כן, לא שכחנו, זו עדיין מכונה, אבל מכונה אנושית. מי שיבחר בו ייהנה מייחודיות מסוימת שכן הוא נמכר כאן במספרים קצובים (115 אלף שקלים) ולמעשה סיים כאן את דרכו, שכן בתחילת 2011 יגיע לכאן המונסטר 1100 EVO (לא תהיה גרסת S) מחודש ומשודרג שאת מהות השינויים בו טרם חשפה דוקאטי. אבל הנה שוב עוד סיבה או תירוץ בעצם עבורנו לפגוש בו שוב כשיגיע לישראל. את הטעם בפה יהיה כבר קשה לשכוח.