בתי המשפט לתעבורה עסקו רבות בנושא הנהיגה בשכרות בשנים האחרונות. הנושא נמצא על סדר היום הציבורי בשל המספר הגבוה של תאונות דרכים הנגרמות בשל נהיגה בשכרות, שלעיתים תוצאתן גרימת מוות, נכות קשה ונזק רב לרכוש. בשנים האחרונות החמירה הכנסת את הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות וכיום, העונש המינימלי לאדם שנתפס כשהוא נוהג בשכרות, הינו לפחות שנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל בצירוף עונשים נוספים.
שאלה שהייתה שנויה במחלוקת והוכרעה לאחרונה, הינה מיהו נהג "שיכור". לכך ישנה תשובה בפקודת התעבורה ותקנות התעבורה: "אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה". כלומר, אדם יחשב שיכור אם בדמו ימצא ריכוז שעולה על 50 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם (על ידי בדיקת דם המתבצעת בבית חולים, במידה והנהג נותן את הסכמתו לכך) או אם ריכוז האלכוהול באוויר שבריאותיו עולה על 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף (על ידי בדיקה במכשיר ה'ינשוף', לתוכו נושף הנהג אוויר מריאותיו).
לפני מספר ימים אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק המפחית את כמות השתייה המותרת לנהגים חדשים, נהגים עד גיל 24 ונהגי תחבורה ציבורית וכלי רכב מסחריים. על פי החוק החדש, רף השכרות בקבוצות נהגים אלה יוחמר ל-10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם או 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. לדעת כותב שורות אלו, בהסתייגות כי הנוסח הסופי טרם פורסם ברבים, החוק אינו טוב שכן המשמעות היא שכעת לאוכלוסיות אלו אסור לשתות כלל, ולא לכך הרי התכוון המחוקק. המחוקק רק אסר נהיגה במצב של שכרות. על פי החוק החדש, נהג צעיר, נהג חדש או נהג רכב ציבורי לא יוכל, למשל, לשתות כוסית יין באירוע משפחתי אם אחריו הוא מתכוון לנהוג.
מהי כמות האלכוהול המותרת בדם?
על פי התקנות, רף השכרות המינימלי הינו ריכוז של 240 מיקרוגרם. מתחת לכך לא ניתן להעמיד לדין נהג בעבירה של נהיגה בשכרות. הרף הזה שונה פעמיים, לאחר שהתברר בבתי משפט לתעבורה שישנם ליקויים טכניים במכשיר הינשוף אשר עלולים לפגוע במקרים מסויימים ברמת דיוק התוצאות שמתקבלות מהבדיקה.
בפעם הראשונה נדון עניין זה בהרחבה במשך למעלה משנה וחצי, על ידי הרכב מיוחד של שלושה שופטים בבית המשפט לתעבורה בירושלים. במסגרת פסק הדין נדון עניינה של עינת מלכה עוזרי, שהואשמה בכך שנהגה שיכורה ברכב בעקבות דגימת אוויר שנלקחה ממנה במכשיר הינשוף. ריכוז האלכוהול בבדיקה היה 315 מיקרוגרם (מעל למינימום של 240).
לאחר שמיעת עדים רבים בהם עדים מומחים מטעם הנאשמת, הגיע בית המשפט למסקנה שלמרות שמכשיר הינשוף אמין, חוקי וראוי לשימוש ובמרבית בדיקות המכשיר מדייק, לעיתים ישנם ליקויים טכניים שיכולים לגרום לסטייה בתוצאת המדידה ולפיכך ראוי לקבוע טווח ביטחון על ידי העלאת רף השכרות לריכוז של 400 מיקרוגרם במקום 240 על פי התקנות. ראוי לציין, שבית המשפט קבע שמי שתבוצע לו בדיקה במכשיר הינשוף והתוצאה תהיה בין 240 ל-400 והמשטרה עדיין תחשוד בו שהוא שיכור, המשטרה תוכל לדרוש ממנו בדיקה נוספת של בדיקת דם וריכוז האלכוהול בדמו. אם הוא יסרב לכך או ימצא שיכור על פי בדיקת הדם, תוכל המשטרה להעמידו לדין בעבירת נהיגה בשכרות.
פסק הדין הזה שניתן ב-7 במרץ 2010, פגע קשות במערכת אכיפת החוק לעמדתה של המשטרה ולפיכך הוגש ערעור בנושא לבית המשפט המחוזי בירושלים. לפני כחודש ניתן פסק הדין, שקיבל את ערעורה של המדינה וקבע למעשה שבית המשפט לתעבורה "הגזים" בהערכתו ובהעמדת רף השכרות על 400 וקיבל את עמדת המדינה לפיה הרף הראוי לאכיפת עבירת השכרות במכשיר הינשוף צריך לרדת ל-290. יובהר, כי בתקנות הרף נשאר 240 מיקרוגרם.
סירוב לבדיקת שכרות
שאלה שרווחת בקרב רבים היא "מה קורה אם אני מסרב לבדיקת שכרות?". כאן חשוב לציין, שאדם שמסרב לבצע בדיקת שכרות בהעדר הצדקה לכך, כמו מניעה בריאותית (למשל: חולי אסטמה שמתקשים לנשוף בבדיקת ינשוף ויכולים לדרוש לבצע בדיקת דם במקום), צפוי לעונשים כבדים יותר מאשר אדם שביצע את הבדיקה ונמצא שיכור. ראשית, אדם כזה יואשם בשתי עבירות: בעבירה של סירוב לביצוע הבדיקה ושנית, החוק מניח שאדם שמסרב לבצע את הבדיקה הינו שיכור וסירובו לביצוע הבדיקה בא על מנת לחמוק מעונש.
כך נוצר מצב שעל אף שהנהג לא נבדק, הוא יואשם בכל מקרה בנהיגה בשכרות. השופטים מחמירים יותר עם אדם כזה ומטילים עליו לפחות 30 חודשי פסילה בפועל בנוסף לעונשים של קנס, פסילה על תנאי ולעיתים אף מוטלים עונשי מאסר. כך למשל, אדם שהורשע בבית המשפט לתעבורה נדון לארבעה חודשי מאסר, עשרה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 4,000 שקלים ופסילת רישיון נהיגה לשלוש שנים. הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון. השופט דחה את הערעור, למעט הפחתה של עונש המאסר על תנאי.
בתיק אחר של בית המשפט לתעבורה בירושלים, נדון הנאשם ל-30 חודשי פסילה בפועל, קנס של 1,500 שקלים ופסילה על תנאי של ארבעה חודשים. מקרה נוסף, בו הנאשם קיבל עשרה חודשי פסילה, הגיע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כאשר המדינה ערערה על העונש הקל שקיבל לדעתה. בית המשפט קיבל את הערעור וגזר על הנאשם 24 חודשי פסילה בפועל.
"שתיתי אבל לא הייתי שיכור"
מרבית האנשים שנתפסו נוהגים בשכרות מספרים שהם שתו רק כוס בירה או כוסית יין אחת לפני שנתפסו על ידי המשטרה, והביעו פליאה על כך שהם שיכורים מכיוון שהיו בדעה צלולה ועמדו בהצלחה במבחנים השונים שעורכת המשטרה כמו ללכת בקו ישר ולהביא את האצבע בקו ישר לפני האף. בעקבות כך, רבים שואלים האם ניתן לדעת מראש כמה ומה לשתות, על מנת לעבור את הבדיקה בהצלחה.
כוס בירה, כוסית קטנה של וודקה? התשובה לכך היא שאין דרך לתכנן מה וכמה לשתות. בנוסף, לא ניתן לדעת בוודאות כמה זמן לפני שעולים על ההגה אפשר לשתות על מנת שלא להיכשל בבדיקה. כל זאת מהסיבה הפשוטה ששכרות היא עניין אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם, ותלויה בהרבה גורמים כמו משקל הגוף, האם אכל לפני השתייה, מתי ומה אכל וכו'. יש רלוונטיות גם לשאלה כמה זמן לפני שנתפס, שתה הנהג. אצל כל אדם האלכוהול נספג בגוף בצורה שונה, ישנם מי שמורגלים בשתייה וכאלה שאינם. לכן, בשביל להימנע מעונשים כבדים במקרה הטוב ועד לתאונות דרכים שיכולות להיות קטלניות, כמובן שמומלץ ביותר לא לשתות ולנהוג.
* הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני תעבורה
