תחנות הצדק טוחנות לאט כך אומרים ובמקרה של מדינת ישראל זה נכון שבעתיים. דוגמה לכך פגשנו השבוע עם החלת החוק החדש האוסר את ההתקנה של קונסטרוקציות צינורות הברזל המכונה לרוב "מגן חזירים" בחזית כלי הרכב. סופסוף הפיקחות הגיעה אל משרד התחבורה, ניתן לחשוב, אבל האם זה באמת המקרה? לא ולא.
מדינת ישראל, כמו שרק בישראל יכול להיות, החליטה באיחור מאוד לא אופנתי לנסות ליישר קו בנושא בטיחותי חשוב מהמעלה הראשונה עם שאר מדינות העולם הנאור. אבל לא כאן תמה הביקורת; גם כעת, שעות לאחר הפרסום הרשמי של משרד התחבורה, אנו עדיין חסרי תשובה מדוע בחרו מקבלי ההחלטות לקבוע את שנת 2008 כמועד להחלת החוק ובד בבד להכילו רק על כלי רכב חדשים!! הלו, מה עם כל אלו שכבר נוסעים עם אביזר אופנתי זה ומסכנים את חיי כולנו כבר שנים? הם פחות מסוכנים? בוודאי שלא. אז מדוע בכל זאת התקבלו ההחלטות שהתקבלו? אין תשובה. חלם. אנחנו חיים בארץ חלם.
גלגולו המודרני\אופנתי של מגן החזירים במצוי במחוזותינו, אולי נראה דומה במבנהו לזה שתראו על הלנד-רובר של צלמי ה'נשיונאל גאוגרפיק', אך הוא שונה לגמרי בייעודו. בעוד זה הנמצא בשימוש בשטחים הפראיים שעוד נותרו על כדור הארץ תפקידו להדוף חיות בר מאיימות בעת נהיגת לילה, זה הישראלי נועד למשוך אליו לא יותר מאשר תשומת לב. מעין מאריך מלאכותי לרכב השטח היוקרתי של שועי הארץ. אולם יש בהם מהמשותף: שניהם יגרמו לאותו נזק טרמינלי לחיה\אדם הפוגש בהם. מעניין אם המחשבה תעבור בראשם של אנשי משרד התחבורה כאשר אלו יעמדו עם ילדם הקטן מול מגן כזה הדוהר לעברם. יצרניות הרכב משקיעות משאבי עתק כבר שנים במטה להפוך את חזית המכוניות החדשות לידידותי או לפחות למזיקה פחות במקרה של דריסת הולכי רגל. מכאן, שהתקנת ערמת הברזלים והברגים החשופים אי שם מקדימה משיגה בדיוק את המטרה ההפוכה.
מי כאן החזיר?
אז על מי בא להגן ה"מגן"? בטח שלא על הסובבים את הרכב, אבל בניגוד למה שניתן לחשוב, גם על נוסעי הרכב הוא לא בדיוק שומר ומייד נסביר: ראשית, עוד לפני שהרכב מתוכנן לשמור על הולכי הרגל הנרמסים תחתיו, הוא מיועד להגן על אלו היושבים בתוכו. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות מערכת כריות האוויר הנפתחות בזמן התנגשות. מערכת זו נעזרת בחישנים המודדים את תאוטת הרכב וכן את מידת מעיכת החזית כדי להחליט האם לפתוח את כריות האוויר. פעולה מורכבת זו אמורה להימשך מאיות שניה לכל היותר כדי שהכריות יהיו מוכנות לפגוש את גוף הנוסעים המוטחים לפנים. התקנת התותב המתכתי בחזית הוכחה כמסוכנת מאוד לפעולת כרית האוויר; לא רק שכך מתארך הזמן הדרוש לפתיחת הכרית (דבר הגורם לכרית להיפתח רק אחרי שהנוסעים הוטחו לפנים ובעצם כך להחמיר את הפגיעה בהם), אלא ישנם מקרים חמורים לא פחות בהם כריות האוויר כלל אינן נפתחות.
שנית, מרבית מגנים אלו עדויים ממתכות כבדות ומשקלם מגיע לקילוגרמים רבים. גם בלי להיות מדען פיזיקה, קל להבין מה עלולה לגרום תוספת משקל שכזו בקצה הרכב; דבר זה משנה לגמרי את חלוקת המשקל ברכב ועלול לשנות מאוד את מאפייני ההתנהגות של הרכב.
אז מה יהיה? טוב?! בכלל לא בטוח. אני מסופק אם זהו המקום בו ניתן בכלל להסתכל על חצי הכוס המלאה. במחשבה שניה, שתי טיפות ההיגיון שקיבלנו השבוע ממשרד התחבורה, לעולם לא יצליחו למלא את חציה השני של הכוס, שכן היא אינה ריקה מלכתחילה. היא מלאה באגו ודעתנות ובגלל שזה אופיים של היושבים בראש ארץ החלם והקודש שלנו, הכוס תמיד תהיה מלאה, בחומרים הלא נכונים.