ענתיקה קוראת לגנב

"הרשות הפלשתינית צורכת כמות דלק גבוהה פי שש מישראל ביחס למספר המכוניות הרשומות בה באופן חוקי", מספר ניצב משנה משה (צ'יקו) אדרי, מפקד היחידה ללוחמה בגניבות רכב אתגר. הסיבה לצריכת הדלק הגבוהה, לדברי אדרי, אינה נסיעות ארוכות במיוחד של תושבי השטחים. "על כל מכונית שרשומה באופן חוקי בשטחי הרשות נוסעות בכבישים עוד חמש גנובות. השוואה של כמות הדלק שרכשה הרשות הפלשתינית השנה ביחס למספר המכוניות שרשומות בה באופן חוקי מעניקה לנו קנה מידה של כמות המכוניות הגנובות שנוסעות בשטחים".

לדברי אדרי, הגנבים מעדיפים דווקא מכוניות ישנות, שנפוצות בשטחי הרשות. הסיבה להעדפה היא קלות הטיפול והתחזוקה של המכוניות הישנות שאינן מצוידות במערכות אלקטרוניות מתקדמות וקלות לפריצה (במכוניות ישנות לרוב מותקנות מערכות מיגון ישנות. חלקן לא ממוגן כלל בגלל ערכן הנמוך). המכוניות הללו נגנבות לצורך סחר בחלפים ושימוש עצמי. "ערכה של תיבת הילוכים אוטומטית לסובארו DL זהה לערכה של סקודה אוקטביה חדשה. את שתיהן מוכר הגנב בשטחים בסכום של כאלפיים שקל. טעות לחשוב שדגמי סובארו החדשים כגון אימפרזה B4 נגנבים - הגנבים לא מעוניינים בהן".

במפתיע, חלק גדול מהמכוניות הישנות נגנב דווקא במגזר הערבי. לדברי אדרי, הגניבות נובעות משיתופי פעולה בין הגנב לבעל המכונית. "ביום כיפור האחרון נתקלנו בנתון יוצא דופן - 44 מכוניות נגנבו בישראל. מתוכן 30 נגנבו מתוך כפרים ערביים. מדובר בנתון חריג מכיוון שגנבי רכב מעדיפים לא לגנוב מהמגזר הערבי. 28 מהמכוניות הגנובות באותו יום היו מסוג סובארו DL. מתברר שבעלי המכוניות, שאינם מסוגלים להיכנס בעצמם לשטחים כדי למכור את מכוניתם, מעדיפים למכור אותן לגנבי רכב, שמשלמים ביד רחבה בגלל ערכם של חלקי החילוף ולדווח שנגנבו".

שוק הרכב הישראלי משפיע באופן ישיר על כמות גניבות הרכב וגם על העדפה למותגים מסוימים, מסביר אדרי. הסיבה העיקרית לכך היא הביקוש לחלקי חילוף זולים בישראל. "בתחילת החורף ובמאי אנו עדים תמיד לעלייה בכמות הגניבות. ההסבר פשוט: בתחילת החורף עם בוא הגשמים הראשונים עולה כמות תאונות הדרכים. עלייה זו יוצרת ביקוש לחלפים שגנבי הרכב מספקים. גם במאי יש עלייה בכמות תאונות הדרכים בגלל שעם הגעת הקיץ אנשים יוצאים יותר מהבית, נוסעים יותר וכתוצאה מכך מעורבים ביותר תאונות".

לדברי אדרי, ניתן לחזות ברמת דיוק של ימים ספורים אילו מכוניות ייגנבו בישראל. "הקשר בין כמות תאונות הדרכים בישראל ובין גניבות רכב כה חזק, שאנו יכולים לנבא אילו מכוניות ייגנבו מאילו אזורים ומתי. מדובר ברמת דיוק של מכוניות ספורות. זהו עניין של היצע וביקוש. אם סוחרי החלפים דורשים חלקים למאזדה שלוש כחולה אחת שעברה תאונה, בלתי נמנע שתיגנב מאזדה מדגם זהה ולעיתים אף צבע זהה כדי לספק את הביקוש".

כמות גניבות הרכב קשורה באופן ישיר למצב הביטחוני, אך מניעם של הגנבים כלכלי בלבד ולא לאומני. "פעילות לאומנית בישראל גוררת עלייה מיידית בכמות גניבות הרכב. הגנבים יודעים שמשטרת ישראל מרכזת את כוחותיה באזורים שבהם מתרחשים האירועים ומכוונים את פעילותם לאזורים אחרים, שבהם תהיה נוכחות משטרתית מועטה".

החודשים היחידים שבהם העלייה בכמות הגניבות אינה מושפעת משוק הרכב הישראלי הם אוגוסט וספטמבר שבהם חל חג הרמאדאן. בחודשים אלה גנבי הרכב זקוקים לכסף לקניית מצרכים ומתנות לחג.

"תושבי ישראל יכולים להירגע באופן מוחלט רק שלושה ימים בשנה", צוחק אדרי. "אלה הם שלושת ימי החג המוסלמי של עיד אל פיטר שחלים באוקטובר. בחג הזה כולם במגזר הערבי חוגגים, וכמובן שגם גנבי הרכב. גם בערבי חג הרמדאן, שחל בספטמבר, חג הקורבן שחל בדצמבר, ראש השנה המוסלמית שחל במארס וחג העלייה לשמים שחל באוגוסט, מורגשת ירידה בכמות הגנבות. "גם הם צריכים להתארגן לקראת החג", מסביר אדרי. בשבתות ובחגים ממעטים גנבי הרכב לפעול. הסיבות הן ערנות גבוהה של בעלי המכוניות וכמות המכוניות המועטה בכבישים ביחס לימי חול. אלה הופכים את משימת הגניבה לקשה יותר מכיוון שרעשי זכוכיות מתנפצות וצופרי אזעקות נשמעים בקלות.

גם פיגועים מביאים לירידה בכמות הגניבות בגלל שהצבא נמצא בכוננות והסיכוי להיפגע בזמן מרדף גבוה. אך בניגוד לדעה הרווחת, כשכוחות הביטחון מטילים סגר על השטחים כמות הגניבות אינה פוחתת "אם הגנב אינו מבוקש על ידי כוחות הביטחון אין לו שום סיבה לדאוג. הוא יכול להיכנס לשטחים כאחד האדם. חיילים לא בודקים מבוקשים בפעילות פלילית אלא מבוקשים הקשורים בפעילות חבלנית עוינת".

"אנשים רבים חושבים שגנבי רכב מעדיפים לפעול בשעות הבוקר המוקדמות אך למעשה רובם כבר סיימו את עבודתם בשעה אחת עשרה בלילה", מסביר אדרי. בשעות הללו חוזרים בעלי המכוניות לביתם והסיכוי שיצאו עד הבוקר נמוך. כך יכול הגנב לפעול ללא מגבלת זמן. "אם גנב הגיע אליך הביתה בשמונה בערב, יש לו זמן להסתובב סביב המכונית, לבדוק אם יש כלב, איזו אזעקה מותקנת".

מתברר שגנבי הרכב מעדיפים שעות שבהן הכבישים עמוסים, כך קל להסוות ניסיון פריצה כעצירה בצד הדרך לתיקון תקלה. "לגנבים קל מאוד לנוע בשעות האלה מכיוון שהם לא נראים חשודים על הכביש בין אלפי נהגים אחרים. בנוסף, בשעות האלה המשטרה לא יכולה להציב מחסומים בכביש. אם אציב מחסום בכביש ראשי שמוביל לשטחים אצור פקק תנועה באורך של קילומטרים", מסביר אדרי.

לסוחרי רכב ישראלים ומגרשי הסדר (שמוכרים את שרידי המכוניות אחרי שהן יורדות מהכביש לאחר תאונת אובדן להלכה) יש תפקיד מכריע במעגל הקסמים של גניבות הרכב.

"גרוטאת המכונית ההרוסה שנמכרת במגרש ההסדר אינה חשובה כלל. הרישיונות שנמסרים עמה הם בעלי החשיבות", אומר אדרי. הרישיונות, מסביר אדרי, משמשים לשכפול זהותה של המכונית באמצעות מכונית גנובה.

"מי קונה את כל המכוניות שנהרסו לחלוטין בתאונות? סוחרי רכב. מכונית הרוסה נרכשת ב-20 אלף שקל. הסוחרים הישראלים הם 'סוחרי קש' - הם מייצגים סוחרי רכב מאזור המשולש. אחרי שהגרוטאה נרכשת הם מזמינים גניבה של מכונית זהה לשם תיקון של הגרוטאה בחלקים גנובים. אפשרות נוספת היא שמספרי השלדה של המכונית ההרוסה יוטבעו במכונית הגנובה והיא תשוב לישראל לצורך מכירה בסכום שעשוי להיות גבוה פי חמש מסכום רכישת הגרוטאה".

אחרי שהמכונית חוזרת מהשטחים היא עוברת למגרש מכוניות שמתמחה בממכר מכוניות גנובות. "עיקר מגרשי המכוניות שסוחרים בכלי רכב שתוקנו בשטחים בחלקים גנובים או שוכפלו נמצאים בסמוך לקו התפר. יש מגרשים ברעננה, כפר יונה, חדרה ופתח תקוה שנמצאים בבעלות משפחות של גנבי רכב מהשטחים, שמעסיקים אנשי מכירות יהודים כדי להוריד את רמת החשדנות של הלקוח. המגרשים האלה מפנים את הלקוח למכוני בדיקה שמעלימים מעיני הקונה הפוטנציאלי מידע חיוני על עברה התאונתי של המכונית הנבדקת. אותם מגרשים גם מחזיקים בכמה מכוניות חוקיות לחלוטין למכירה על מנת שישמשו כיסוי במקרה שהמשטרה מגיעה לערוך בדיקה מדגמית של המכוניות".

הגנבים, סוחרי הרכב והמגרשים, כך מתברר, הם רק חוליות בשרשרת שתחילתה בברון הרכב. בכל עיר מקלט שולט על גנבי הרכב בן של אחת החמולות החזקות באותה עיר. תפקידו הוא פיקוח על מאות "עובדים" שכפופים לו - גנבים, סוחרי חלפים, עובדי משחטות ומוסכים.

הברון אחראי על קבלת הזמנות, חלוקת השלל, וידוא ש"עובדיו" לא גונבים מטריטוריה של ברונים אחרים ואפילו אחריות על "חינוכם" של הגנבים.

"כשמגיעה לישראל מכונית מדגם חדש, תפקידו של ברון הרכב הוא לאסוף את כל הגנבים, לארגן להם ארוחה דשנה ולשכור מכונית מן הדגם החדש. כשהמכונית מגיעה הגנבים מפרקים אותה למטרת לימוד והברון מעביר הרצאה על טכניקות גניבה, ביקוש עתידי לדגם החדש והסכומים שהמכונית תכניס לכיסו של הגנב. עם תום הארוחה מורכבת המכונית מחדש ומוחזרת אל חברת ההשכרה".

ברון רכב מצליח מרוויח בחודש כשני מליון שקל. חלק מסכום זה עובר אל המשטרה הפלשתינית בתמורה להעלמת עין. "אין דבר כזה גניבת רכב אקראית. אם גנב ייכנס סתם כך לשטחים עם מכונית יוקרה לא יהיה לו אפילו למי למכור אותה. ברון הרכב הוא הדבק שמחבר בין סוחרי החלפים, ראשי החמולות והמשטרה הפלסטינאית".

הפתרון לנגע הגניבות, מסכם אדרי, טמון בפגיעה בברוני גניבות הרכב ובפיקוח הדוק על שוק חלקי החילוף ."אם תתקבל החלטה שתאסור תיקון רכבים בחלקים משומשים או לסירוגין יאושר חוק שיחייב סימון של כל חלק משומש, תופעת הגניבות תיפסק לחלוטין. כשלא יהיה ביקוש לחלפים משומשים וכשהמוסכניקים יידעו שסכנת מאסר מרחפת על ראשם אם הם ימכרו חלק משומש - התופעה תיפסק".