עוד ארס לדודג' ויפר

"אין תחליף לאינצ'ים מעוקבים" אומר המשפט האמריקני השחוק, אבל הוא מתמצת היטב את כל תורת הרכב בארה"ב. כאשר יצאה הוויפר לראשונה את שערי דודג' בתחילת שנות התשעים, הייתה תחושה שמישהו שם נגח במשקוף לפני שהוא הגיע בבוקר לעבודה. למה? כי בימים בהם המודעות לאיכות הסביבה נמצאת בעליה מתמדת, בחרה דודג' הגוססת להציג מכונית שרירים בסגנון שנות השישים, רק עם עיצוב מודרני, וזה אומר, עם מנוע בעל 10 צילינדרים ואלפים רבים של סמ"קים מעל לבוכנות. כדי שלא כל פוחז יוכל לשבת מאחורי ההגה של הצפע, הם הגבילו את הנהיגה בה רק לבעלי רישיון נהיגת מירוצים.

השנים חלפו כמובן, והאמריקנים שמבינים רק כוח (כך אמר בין-לאדן למשל) המשיכו לדרוש מדודג' עוד ועוד סוסים מהוויפר. המספרים כמובן עלו וגם בדור החדש אותו אתם רואים בתמונות הנתונים המשיכו לצמוח. נפח המנוע גדל ב-100 סמ"ק נוספים ועמו עלה גם מספר הסוסים ב-90 לכדי 600 אימתניים. כדי לעמוד בתוספת הסוסים, הויפר קיבלה תיבת הילוכים חדשה וחזקה יותר ובה הותקן גם מצמד כפול. כל אלו מתורגמים לביצועים מסעירים; האצה מעמידה ל-100 קמ"ש אורכת מעט יותר מ-3 שניות והמהירות המרבית שוברת את מחסום ה-300 קמ"ש. מספיק, לא?

משאר הבחינות, לא נרשמו שינויים מסעירים: השלד הוא אותו שלד ולמעשה רק מכסה המנוע הוחלף באחר מאוורר ואגרסיבי יותר ותא הנוסעים קיבל עוד כמה מחוונים כדי שהנהג יוכל לעקוב אחר מה שקורה שם בחזית. הויפר הזו תגיע לאולמות התצוגה רק בתחילת 2008.