קמ"ש אחד יותר, עשרה פחות

אנשים שלא יודעים לנהוג תמיד עיצבנו אותי, אבל אצל האקס שלי זה קיצוני. התחמן חיכה שאגלה את העובדה המביכה רק אחרי חודשיים שהיינו יחד, כי עד אז לא הייתה לו מכונית. נסיעה קצרה מרמת גן לתל אביב הייתה סיוטית. באמת שחששתי לחיי בכל פעם שהדליק סיגריה או החליף דיסק, אבל בימים הראשונים הייתי מאוהבת וסבלנית.

כעבור שבוע פקעה סבלנותי. הדבר היחיד שמעצבן יותר מנהגים שנוסעים לאט לאט בנתיב השמאלי, הם אלה שנוסעים על שני שליש נתיב. למה לחסום אחד, כשאפשר שניים. רציתי להתקין עוד דוושה כמו אצל מורי נהיגה, אבל דוושת גז, כי עם הברקסים הוא הסתדר טוב מאוד. כשאמרתי לו ברכות "אם אתה אוהב אותי, תן גז" הוא ציית ונתן, אבל באופן אינסטנקטיבי לחץ מיד על הברקס. קמ"ש אחד יותר, עשרה פחות.

בנסיעה בתוך העיר הפקוקה, כבר לא חששתי לחיי, אלא ייחלתי למותי. לא קל לראות את אהובך, עם הזרוע השרירית המקועקעת, ולגלות שהוא נוהג כמו אישה בת 70. עצמתי את עיניי והתיישבתי על כפות הידיים שלי, כדי לא לפתוח את הדלת ולקפוץ. מיותר לומר שמאז, כשנסענו יחד, רק אני נהגתי. ולא אכפת היה לי מה חברים שלו חושבים עלי. מה שהם לא ידעו זה שאין ברירה, כי אחרי שאני רואה אותו נוהג, אני הולכת לישון בבית, לבד.

נהג טוב שולט על המכונית, על כל מכונית שהוא נוהג בה. הוא לא ממש צריך תמרורים שאומרים לו מה המהירות המותרת, כי הוא משתלב בתנועה. הוא תמיד יודע מי מאחוריו מצדדיו ומלפניו. הוא לא סוטה הצידה כשמשאית עוברת בנתיב ליד. בתוך העיר הוא מתנייד באווריריות, גם כשפקוק וגשום וכולם צופרים. כשמחפשים חניה בלילה, הוא עושה בלוקים שלמים ברוורס, מצטער שאין עוד הילוך וגם מסוגל להגניב לך נשיקה תוך כדי. התיאוריה שלי אומרת (וההפך הוא לאו דווקא נכון), שבחור שיודע לנהוג - יודע לזיין.