חודש פברואר הוא אחד מחודשי השנה האהובים עלי ביותר. לא, יום ההולדת שלי לא חל החודש אלא שדווקא החודש, בין אם זה קשור להתחממות כדור הארץ, האוויר הנעים והשמש שיוצאת מדי פעם מבעד לעננים ממש עושים חשק לצאת מבין ארבע הקירות לטייל.
בגדול, לא צריך תכנון מקדים ברמת האוגדה כדי להוציא את האף מגוש דן המעושן והדחוק ולרוב גם המכונית הרגילה, כן, זו מהליסינג תספיק, אבל הפעם נפל לידי ה-D-MAX המחודש של איסוזו, בגרסת הנעה כפולה, עם מנוע חזק וצבע שחור תוקפני שלא משאיר מקום לפרשנות.
במפגש הראשון בחניה, קשה היה למצוא את אותן נקודות בודדות שבהן טיפלו המעצבים במתיחת הפנים האחרונה. למעשה, לא הצלחתי למצוא אותן כלל ורק נציג החברה הפנה אותי אל תפיחות בתי הגלגלים שהובלטו מעט ושינו את צורתן לרבועות במקום עגולות. OK, שיהיה. בהמשך לסקירה החיצונית, סיפר אותו נציג כי הדימקס שעומד לפנינו הוא המאובזר והיקר שבהיצע הגרסאות והוא כולל מחשב דרך, מיגון תחתון, גריל בצבע כרום, מראות חשמליות, ריפוד איכותי יותר למושבים ועוד.
בהיצע הדימקסים ישנן לא פחות מ-9 גרסאות שונות המציעות בחירה בין מנועי 2.5 ליטר ל-3.0 ליטר, בין הנעה כפולה ל-4X2 ובין קבינה כפולה ליחידה. מחירן מתחיל בין 140 אלף שקל ונמתח עד ל-206 אלף לגרסה הבכירה שאותה קיבלנו למבחן.
יש לצין כי רכב המבחן צויד גם בתוספות שונות כמו דיפון לחלקו הפנימי של הארגז, ספוילר עילי וכן רביעיית בולמי זעזועים מבית 'אולדמנס', שכצפוי, אינם מגיעים כחלק מחבילת הסטנדרט.
יוצאים לדרך
ביום המבחן הראשון, השמיים היו עדיין אפורים והכבישים רטובים וחלקים והדימקס בעל ההנעה האחורית והמנוע החזק לא היסס לסחרר את גלגליו האחוריים בכל זינוק מהמקום. בפעם-פעמיים הראשונות זה עוד נחמד, בייחוד כאשר להחלקות אלו מתלווים גם היגויי יתר איטיים ומהנים, אבל מאוחר יותר העסק מתחיל להיות מעט לא נעים ואולי אף מסוכן. זו ככל הנראה הסיבה מדוע בחרו מהנדסי הדימקס להתקין בו מתג המורה לתיבת ההילוכים להתחיל נסיעה בהילוך שלישי!! (מתוך ארבעה).
בבוקר המחרת, השמיים התבהרו והכבישים יבשו ודי היה ברמיזה קלה מצד זוגתי כי מאז כיתה ו' היא לא ביקרה בהר המושלג היחידי במדינה הקטנה שלנו, כדי שנשנה את התוכניות מנסיעה דרומה לעבר החרמון.
בכביש החוף, הדימקס כלל לא התקשה לעמוד בקצב התנועה. להיפך, 163 הסוסים ו-36.7 הקג"מים המצויים במנוע הדיזל בנפח 3.0 ליטר שלו גרמו לי לא פעם לנשוך את השפתיים באכזבה שכן מגבלת המהירות המרבית בישראל נראית ממש קטנה עליו. בניגוד לדעה הרווחת, כאשר החלונות סגורים, גם בשיוט נינוח וגם תחת עומס מלא, תא הנוסעים נהנה מבידוד טוב יחסית לרעשי הסביבה וטרטור הדיזל.
נוחות והתנהגות
כפי שצוין קודם, רכב המבחן צויד בבולמי זעזועים משופרים ולכן קשה יהיה לתת חוות דעת אודות נוחות הנסיעה שמקנים מתלי הדימקס בצורתם המקורית. אולם, בשילוב עם בולמים אלו, הדימקס לא היסס להזכיר לנו כי למרות היותו אחד הטנדרים הנוחים בקטגוריה, הוא עדיין טנדר וכזה שמיועד לשאת משקלים כבדים בתנאים קשים. לכן, בליעת מהמורות הדרך נעשית בעיקר על ידי צמיגי הענק ופחות על ידי הקפיצים. מלפנים המצב כלל לא רע, אך במושב האחורי העניינים מקפצים הרבה יותר.
באופן מפתיע, ביחס ליום שמשי ולכמות השלג שהצטבר בחרמון, הכביש המטפס במעלה ההר המושלג היה ריק ברובו ממטיילים איטיים. זה אפשר לנו לדחוק בדימקס השחור אל עבר גבולות היכולת שלו. אז נכון, לא מדובר כאן במכונית ספורטיבית קטנה וחדה, אבל האיסוזו הזה היה רחוק מלאכזב.
בזכות ריסון המתלים (שוב, הודות ככל הנראה לבולמי הזעזועים המשופרים), הדימקס הזה נשאר יציב למדי גם בפניות מהירות וכלל לא עשה סימנים של רצון לנגוע עם המראה בכביש מרוב הטיות צדיות. הוסיפו לכך את ההנעה האחורית והכוח הרב המגיע מהמנוע ותקבלו טנדר שאפשר ליהנות ממנו במידה מסוימת בכבישי נהיגה מפותלים.
רואים כפול
אחרי שנתנו כמה 'קליקים' במצלמה על רקע המעטה הלבן, החלטנו לחזור, אך לא לפני שנעבור לביקור בנחל יבניאל. כמות הבוץ הדביק שקיבלה את פנינו בשבילי הגישה לנחל הפתיעה אותנו ואף הצליחה לגרום לחשש קל פן יתגלה הדימקס הזה יותר כיפיוף ופחות כגברבר אמיתי כאשר נגיע למעברים רציניים. בכל מקרה, הכנו בחיוג המהיר של הסלולרי טלפון של חבר טוב עם טרקטור. אתם יודעים, רק בשביל להרגיע את הלב. בלחיצת כפתור עברנו להנעה כפולה (ניתן לעשות זאת גם בנסיעה עד מהירות של 100 קמ"ש) וכן למצב ה-LOW במקרים הנחוצים.
אולם, הסתבר שהחבר עם הטרקטור שהוכנס לכוננות ודקת קריאה נותר מובטל שכן הדימקס הצליח לאכול את כל מה שהונח בצלחת לפניו. מצד אחד, לא ניסינו לאתגר אותו יותר מדי, לפחות בתחילה, אבל מהר מאוד השתכנענו מיכולותיו ואין ספק שלכוח המנוע, למערכת ההנעה הכפולה ולמרווח הגחון שלו הייתה השפעה מכרעת כאן וכל זה כאשר הוא מצויד בצמיגי 50:50 לכביש ולשטח.
בגמר הנסיעה, הדימקס יצא מהשטח כשהוא עוטה על עצמו את צבעי אימא אדמה ולטעמי, זה הולם אותו הרבה יותר מהמראה הנקי. אולם, זה לא מנע מאתנו להשקיע בו למעלה משעה של רחיצה עם גרניק כדי להסיר ממנו את הבוץ לפחות מסביבת המכללים האסטרטגיים.
חוזרים לגוש דן
הדימקס של איסוזו היה לטנדר הנמכר ביותר בישראל במהלך 2006, אולם גם לנוכח נתון מחמיא זה, קשה שלא להתייחס לפגיעה החמורה שספג פלח שוק הטנדרים והטנדרונים עם הסרת ההכרה במס על קבוצה זו. מספרי המכירות צנחו (מכ-6,300 יחידות לכדי פחות מ-4,000 בכל המותגים גם יחד) וספק אם מספרם יעלה בשנת 2007 לעומת שנת 2006. הסיבה העיקרית היא כמובן המחיר. אם בעבר ניתן היה "לראות" חלק מהכסף בחזרה, רכישת טנדר מסוג זה כיום כרוכה בתשלום מלא וכלל לא נמוך.
עבור הדימקס שהנכם רואים בתמונות תידרשו לשלם 206 אלף שקל, שזה כלל לא מעט. אולם, הוא מציע יכולות שטח טובות מאוד, ככל הנראה טובות יותר מהג'יפונים המקבילים ברמת מחירו. הוא עדיין מסוקס וקשוח מספיק כדי לשמש ככלי עבודה וגם עשוי לספק את הצרכן שמחפש כלי רבגוני שמשלב שימושיות משפחתית, רכב עבודה ויכולות שטח כלל לא מבוטלות. לבטח לא יהיה נעים להעביר נסיעה לאילת במושבו האחורי, לכן השתדלו להישאר מלפנים.
בסיומו של היום המפרך שכלל מאות קילומטרים של נסיעה בתנאים משתנים שחלקם הנכבד עם דוושה ימנית ממוסמרת לרצפה, הצליח הדימקס להכין לנו הפתעה אחרונה; למרות כל המאמץ, הוא סיכם עם צריכת דלק נאה של כ-10 ק"מ לכל ליטר סולר.
קצת נתונים:
נפח מנוע 3.0 ליטר טורבו דיזל
הספק 163 כ"ס ב-3,600 סל"ד
מומנט 36.7 קג"מ ב-1,800 סל"ד ועד 2,800 סל"ד
תיבת הילוכים אוטומטית, 4 הילוכים
הנעה אחורית, כפולה, הילוך כוח
0-100 אין נתון
מהירות מרבית אין נתון
מחיר 206,000 שקל