פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      זכאי מחמת הספק

      גיא ברלס, פינה לעצמו חצי יום עבודה, הלך "לבלות" בבית המשפט לתעבורה וחזר עם לקחים חשובים לכולנו

      לכל אחד יש את הסטיות שלו, כשיש לי חצי יום פנוי, אני לוקח מונית שרות ונוסע לבית המשפט לתעבורה כדי לשמוע ולהחכים ברזי משפט התעבורה. זו גם הזדמנות טובה לפגוש את ידידי עורכי הדין לתעבורה, שאני מקווה שלא אצטרך להשתמש בשרותם.

      אחד הדברים שנהג המואשם בעבירת מהירות צריך לזכור הוא שכנראה המקרה שלו הופיע כבר בבית המשפט. אולי יש למקרה שלו פוטנציאל זיכוי, ואולי אין לו סיכוי לזיכוי, אבל ככל הנראה הוא לא המציא את הגלגל.

      הכרת תקדימים דומים למקרה שלכם יכולה לסייע לכם מאוד בקבלת ההחלטה האם ללכת למשפט, האם לקחת עו"ד, האם לסגור עסקת טיעון וכו'. בחלק מפסקי הדין המסתיימים בזיכוי במשפטי עבירת מהירות, משתמש השופט במונח "זיכוי מחמת הספק", דהיינו קיים ספק סביר שהנהג לא ביצע את העבירה, ולכן יש לזכותו.

      למזלי, באותו היום בבית המשפט התנהלו מספר תיקים מעניינים, שיכולים בהחלט לעזור לכם ביום מן הימים. מן הסתם, בחרתי בפסקי דין, שהסתיימו בזיכוי, כי הרי להפסיד במשפט קל הרבה יותר מלנצח.

      תמרור קטע הכביש

      המקרה הראשון היה תיק ת 006250/06. הנאשם בתיק זה נמדד על ידי ממל"ז במהירות 80 קמ"ש בקטע בו מותרת מהירות של 50 קמ"ש. לאחר שמיעת עדות השוטר המפעיל והנהג שכפר באשמה, קבע השופט: "עד התביעה אינו מציין בעדותו כי לפני הכניסה לאזור נשוא האכיפה הוצבו תמרורי ב- 24, לא מציין היכן הוצבו תמרורים אלה, לא מזכיר בעדותו כי הדרך בה בוצעה האכיפה היא דרך עירונית כהגדרתה בתקנות התעבורה ולא טוען כי הוצבו במקום, אחרי הצומת, תמרורי ב-20 אשר מגבילים את המהירות ל-50 קמ"ש", במילים פשוטות השוטר (עד התביעה) לא הביא ראיה לכך שהמדובר היה בדרך עירונית ולכן בהעדר הוכחה זו הרי שאין במה להאשים את הנאשם.

      במקרה הזה השוטר, במילים פשוטות, התרשל בתפקידו כאיש חוק ולכן הנהג זוכה. לשם הבהרה, להלן רשימת התמרורים העיקריים במשפטי המהירות שכן בדרך כלל ה"קייס" מתעורר לחיים כאשר ניתן להגיע מדרך בינעירונית לדרך עירונית מבלי שיש תמרור המגביל את המהירות למהירות עירונית.

      תמרור ב- ‎24 - תמרור זה מגביל את מהירות הנסיעה ל-‎50 קמ"ש. תמרור זה אינו מתבטל, אלא ע"י תמרור ב- ‎25 המופיע בהמשך הדרך.

      תמרור ב- ‎25 - קצה תחום דרך עירונית או דרכים עירוניות.
      כלומר, החל מתמרור זה המהירות המרבית המותרת היא ‎80 או ‎90 קמ"ש, בהתאם לסוג הדרך.

      תמרור ב- ‎20 - הגבלת מהירות בקטע הדרך שלפניך.

      צומת מבטל תמרור זה, כמו גם תמרור ב- ‎25. קרי, הנוסע בדרך עירונית (ב- ‎24), ועובר על פני תמרור ב- ‎20 עליו מופיע המספר ‎70 - אזי מותר לו לנסוע במהירות מרבית של ‎70 קמ"ש, זאת - עד לביטולו, בין השאר ע"י צומת. לאחר הצומת, אם לא הוצב התמרור בשנית, אין עוד היתר לנסוע ‎70 קמ"ש, אלא ‎50 קמ"ש בלבד, כמתחייב מדרך עירונית.

      נושא התמרור מהווה נתח ניכר מכלל זיכויי המהירות מחמת הספק. למזלם של הנהגים הממהרים עומדת העובדה כי פעמים רבות ניתן להגיע לקטע עירוני מדרך בינעירונית ללא שיש שילוט המגביל את המהירות למהירות עירונית. כך הנהג יכול לטעון, כי לפי התמרור שהוא ראה הוא הניח שהוא עדיין נמצא בדרך בינעירונית.

      חושבים שזה מספיק? לא תמיד! היו מקרים בעבר בהם הנהג הביא טיעון זה בפני השופט, אולם השופט הציג בפניו את קלף "הנהג הסביר". משמעות קלף זה היא, שגם אם הגיע נהג מכביש בינעירוני לתוך עיר, ולא היה תמרור המורה על דרך עירונית, אך מדובר ברחוב עם בתי מגורים, גני ילדים ובתי ספר, הנהג הסביר אמור היה להבין שהוא נכנס לדרך עירונית, ולהתאים את מהירות נהיגתו למהירות עירונית.

      אופנוענים

      המקרה השני היה תיק ת 015684/05, הנהג בתיק זה נמדד על ידי ממל"ז נוהג במהירות של 143 קמ"ש בדרך בה מותרת מהירות של 70 קמ"ש. מרחק המדידה היה 292 מטרים, כ-8 מטרים בלבד פחות מהטווח המקסימלי המותר לאכיפה ע"י ממל"ז.

      השוטר לזר לחזית הקדמית של האופנוע, לכנף העליונה שמעל גלגל האופנוע. האופנוע היה בודד בנתיב השמאלי ומאחוריו לא היה כל רכב. שני כלי רכב נסעו בנתיב הימני והאמצעי, אך היו במרחק רב מהאופנוע על פי הדו"ח שמילא השוטר.

      השופט ציין כי במדידת מהירות ע"י ממל"ז מרחק המדידה המקסימלי לא יעלה על 300 מטרים. בפסיקה תקדימית נקבע כי זהו המרחק המקסימלי למדידת מהירות אמינה של רכב 4 גלגלי, אך קשה הרבה יותר למדידת מהירות של רכב דו גלגלי. במקרה שלנו, האופנוע נמדד ממרחק של 292.2 מטרים. על פי עדותו של השוטר, נסעו כלי רכב מאחורי האופנוע, אם כי במרחק רב ממנו. השופט קבע כי טענה זו של השוטר קשה מאוד להוכחה, (אם עוצמים עין אחת מאבדים את היכולת לראיית עומק). לכן, השוטר לא יכול היה לקבוע את המרחק בין האופנוע לכלי הרכב שהיו מאחוריו, ולפיכך, ההערכה שלו של "מרחק רב" היא הערכה סתמית ולא מבוססת. בנסיבות אלה השופט החליט על כן לזכות את הנאשם.

      כאשר מדובר באופנועים, אחת הטענות הנפוצות שיטען בעל האופנוע היא, שהיו רכבים מאחוריו, והיות והאופנוע אינו גדול מספיק כדי להסתיר את מי שנוסע מאחוריו בהחלט קיים ספק סביר האם האופנוע הוא זה שנמדד או הרכב שנסע מאחוריו. צריך לשים לב שבטיעון זה לא יכול להשתמש נהג משאית, מן הסתם.

      השוטר לא בקיא

      המקרה השלישי הוא תיק 007409/05. בתיק זה נמדד הנהג, שעל פי עדות השוטר נהג במהירות גבוהה מהמותרת בחוק בכביש החוף, על ידי ממל"ז. כאשר נחקר השוטר (שהינו מפעיל מוסמך משנת 2000!) ע"י עורך דינו של הנהג לגבי תיאור הבדיקות שערך למכשיר לפני המשמרת, לא הפגין השוטר המפעיל רמת ידע מספקת בפני השופט. לפיכך, החליט השופט לקבל את טענת עורך הדין שאין להשיב לאשמה, דהיינו דין הנהג לצאת זכאי מבית המשפט.

      במקרה כזה היתרון הוא שאין מדובר במשפט טכני מסובך, אלא פשוט בנושא נהלי הפעלת הממל"ז. קל מאוד לשופט להחליט במשפטים מסוג זה, האם השוטר הנו מפעיל מיומן הראוי למדוד את מהירות נסיעתכם או שאינו כזה.

      נרחיב כאן ונציין כי לפני תחילת המשמרת ובסיומה, חייב השוטר, מפעיל הממל"ז, לבצע בדיקת כיול בתחנת המשטרה. בדיקת הכיול אומרת, כי על המפעיל לעמוד בנקודה נתונה ומסומנת בקרבת התחנה, ולמדוד מרחק בד"כ סביב 60 מטרים לנקודת ציון קבועה וידועה. רק אם המכשיר מראה על מרחק של 60 מטרים, הממל"ז מכויל ומוכן לשימוש תקין.

      המקרה הבולט ביותר של שוטר שאינו בקיא בהוראות ההפעלה התרחש כאשר שוטר נשאל בחקירתו: "ומה אתה עושה אם הטווח שמראה הממל"ז בעת בדיקת הכיול אינו 60 מטרים, כפי שצריך להיות הטווח בקטע הכיול?", השוטר השיב "אם יוצא לי בבדיקה טווח שונה מ-60 מטרים אני זז מהנקודה שבה אני עומד קדימה או אחורה, עד שהטווח בממל"ז הופך להיות 60 מטרים". בשלב זה הבין השופט שהשוטר אינו מבין כלל וכלל, שאם הוא מקבל תוצאה שונה מ-60 מטרים אזי הממל"ז לא עבר את בדיקת הכיול באופן תקין, ולכן אין לראות בשוטר זה מפעיל מיומן. במדינה מתוקנת היה מורה השופט שיש לפסול את כל דו"חות המהירות, שביצע אותו שוטר מאז הוכשר להפעיל ממל"ז, ולזכות את כל אותם הנהגים שהורשעו ע"י מדידותיו הלא מיומנות, אולם במערכת החוק אינה כזו.

      סוג זה של פסקי דין "מפעיל הממל"ז לא הראה בקיאות" הינו החביב ביותר על עורכי הדין. הם יודעים בע"פ את חוברת ההפעלה וקוצרים הצלחות מול שוטרים צעירים ולא משופשפים, למרות שהפעלת הממל"ז פשוטה יחסית, כנראה שעבור חלק מהשוטרים עדיין זו מלאכת מחשבת המהווה קושי מסוים.

      לפני ואחרי משמרת הפעלת ממל"ז, על השוטר לבצע 4 בדיקות תקינות של הממל"ז. הבדיקות כוללת:

      בדיקה עצמית – הדלקת המכשיר, ווידוא שנשמעים הצלילים הנכונים, והמכשיר נכנס למצב פעולה. צריך רק אוזניים טובות.

      בדיקת תצוגה – לחיצה על לחצן TEST, ווידוא שכל הסגמנטים של התצוגה שלמים, ולא נשרף איזשהו סגמנט מהתצוגה הספרתית. צריך עיניים טובות.

      בדיקת תיאום – בדיקות תיאום אנכי ואופקי מבוצעות לשם אימות התיאום בין הנק' האדומה לבין קרן הלייזר הבלתי נראית. הבדיקה מתבצעת תוך הזזת האקדח במהלך פעולתו על פני גופים ניצבים ואופקיים, ובדיקת התיאום בין נק' המכוון האדומה לבין הצליל שמשמיע האקדח כאשר קרן הלייזר פוגעת באותם גופים. נדרש שילוב של עיניים ואוזניים!

      בדיקת כיול – הפעלת האקדח לעבר מטרה הנמצאת במרחק קבוע הגדול מ- 50 מטרים, ומדידת המרחק ע"י הממל"ז תוך וידוא טעות מינימלית במדידת המהירות ±2 קמ"ש. נדרש שילוב של עיניים אוזניים וראש!

      לקחים

      אסטרטגיית ניהול משפט מהירות ע"י הנהג הנה עניין מורכב. רבים מהנהגים (בעיקר מהנדסי אלק' בחברות היטק בעלי מזדה 3) רוצים לנקוט בקו ההגנה הטכני הטוען שהייתה טעות במדידה עקב סיבות טכניות/פיסיקליות כלשהן (כגון הפרעות אלקטרומגנטיות, אמינות הממל"ז ככלי מדידה, וכדומה), ואז נדרשים הנהגים להוכיח את חפותם במשפט טכני ארוך, שעשוי אולי להתפתח לפסק דין תקדימי, ולכן סובלים מיחס עוין מאוד של התביעה ושל מערכת המשפט המבינים את הנזק הפוטנציאלי הטמון בכך. למערכת (תביעה + שופטים) קל הרבה יותר להתמודד עם מקרים בהם מעלה הנהג ספק סביר לגבי אי קיום נהלי ההפעלה ע"י השוטר. במקרים כאלו יהיה המשפט קצר יחסית, מאחר והוא אינו מהווה איום תקדימי על מערכת האכיפה של משטרת ישראל, אלא זיכוי בודד עבור נהג מסויים בלבד.

      גיא ברלס עורך אתר האינטרנט מלכודות מהירות בישראל ispeed.co.il