פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חלום של חלום

      חוסרו של הספורט המוטורי בארצנו לא מונע מאנשים מלהגשים את חלומם. זהו סיפורו של איתן צידקילוב

      את שמו של איתן שמעתי בפעם הראשונה בפורום הפורמולה1 הישראלי. זה היה בתקופה ששמו של חנוך ניסני התנוסס בכותרות לאחר שהתקבל כנהג מבחן בקבוצת הפורמולה1 של מינארדי. היה זה מפתיע לגלות פתאום שישנו ישראלי נוסף שדגל ישראל מוטבע על קסדתו.

      איתן צידקילוב לא חי בארץ ומייד כששמעתי על ביקור המולדת שלו לפני כשבועיים, החלטתי להיפגש איתו ולאו דווקא בגלל המחוייבות העיתונאית. כנהג מירוץ (לצערי זה רק קארטינג), מאוד מעניינת אותי הדרך בה מצליחים ישראלים, כנגד הסיכויים, להצליח להתחרות ברמה מקצוענית שכזאת. איתן מסכם זאת במשפט אחד, "תשאף ללכת בעיקבות החלומות שלך".

      איתן מתחרה מזה מספר שנים באליפות אסיה למכוניות פורמולה רנו ובשביל לדעת כיצד הוא הגיע לשם, אנו צריכים לחזור 43 שנים אחורה, לרמת גן. בעצם אפשר לרוץ קצת קדימה, כיוון שהפעם הראשונה בא נגע איתן בדבר העגול שניקרא הגה היתה רק בגיל 16. האהבה הייתה מיידית והדבר היחיד שיכל איתן לעשות הוא להוציא רשיון נהיגה על אופנוע "חצי כוח". בתחילה היה זה קטנוע ICM עליו החלו רכיבות הבכורה ולאחר מכן וספה. "מה שיכולתי לקנות בכסף שחסכתי ויש לו גלגלים, קניתי". המשיכה לנהיגה הייתה כל כך חזקה שכל דבר עליו נסע, הפך מייד לרכב מירוץ. אפילו המלגזה בצבא.

      סע בעקבות החלום

      איתן החליט שמצא את ייעודו בחיים והחל ללכת בעקבות חלומתיו, שמין הסתם לא ייושמו בישראל. אביה של אישתו הראשונה נתן לו את האפשרות להגיע לחו"ל בשנת 89. איתן נסע לקנדה ושם החל לייצר מעילים וג'ינסים לפרנסתו. את השכר שקיבל הפנה ברובו למירוצי סוג ב' אותם יכל לממן. כמובן שהשכר לא הספיק ולכן חיפש השלמת הכנסה. את הידע שלו ניצל לקניית כלי רכב, שיפוצם ומכירתם לכל המרבה במחיר. ארבע שנים לאחר מכן הגיעה ההזדמנות העיסקית הגדולה ואיתן עבר להונג קונג אך חוסר במסלולים מנע ממנו להמשיך בעקבות החלום עד לשנת 99.

      בסוף שנות התשעים החלו הסינים לרדוף אחר חלום הפורמולה1. מסלול המירוצים ג'והאי החל לקרום עור ואספלט ובכדי לקדמו, הזמינו הסינים קבוצות מירוץ אירופאיות לנסותו. כך הגיע איתן בשנת 99 אל המסלול. דמי השימוש במסלול אותו דרשו הסינים היה מזערי ביחס לנהוג באירופה וזה עזר לאיתן לממן לעצמו את המירוצים.

      בתחילה היתה זאת מכונית "קאמפוס סינגל סיטר" (סינגל סיטר - רכב מירוץ בעל מושב נהג בודד) עם מנוע הרנו 1,600 ולאחר מכן הספיידר, גם היא של רנו, בנפח שני ליטרים. הכללים השתנו עם כניסת מכוניות הפורמולה רנו שני ליטרים. המנוע החזק על מאתיים כוחות סוס שלו והמהירות המירבית של 300 קמ"ש, הפך מייד לפופולארי ואיתן מצא לו ליגה קבועה.

      "העונה הראשונה הייתה קשה. הייתי חי ממירוץ למירוץ כשלפעמים אני נאלץ לוותר על מירוצים בגלל חוסר תקציב". בכדי לסבר את האוזן, עלותה של עונת מירוצים כ-200,000 דולר ולמרות שזה חצי מעלות עונה מקבילה באירופה, מימונה קשה. בכדי לחסוך, היה קונה איתן את הצמיגים המשומשים של הקבוצות הגדולות ואיתם היה משתמש באימונים ובמירוץ. עם הזמן החל איתן גם להתבסס יותר כלכלית בעזרת מפעל הג'ינסים שהקים והכסף איפשר לו לרכוש צמיגים טריים, שכירתם של מכונאים מנוסים ואפילו נערות מטריה. ההצלחה במירוצים הביאה גם גביעים הביתה, אך גם חלומות נוספים. עכשיו רצה איתן להתחרות באחד ממירוצי המכוניות החשוב ביותר באסיה, מירוץ הרחובות של מקאו, המשתווה ביוקרתו למירוץ הגרנד פרי של מונקו.

      מקאו, הנה אני בא

      ההגעה למקאו לא הייתה פשוטה. מאות נהגים מחכים למירוץ כל שנה, ממנו תגיע החשיפה שתתן להם את קרש הקפיצה קדימה. רק עשרות בודדות של נהגים זוכים לעלות למסלול התובעני והמפותל שבחלקו הצר ביותר עומד על שבעה מטרים בלבד. למירוץ עצמו עולים כשלושים נהגים בלבד.

      איתן לא מתבייש לציין כי עלייתו למסלול הגיעה בעזרת הקשרים הנכונים אך הקשרים בלבד לא מספיקים וצריך גם המון כישרון. "לא כל נהג יכול להצליח כאן". איתן שולף דיסק DVD ומראה לי תאונה של אלוף הפורמולה רנו הצרפתי. במהלך סוף השבוע של המירוץ, משבית הצרפתי שלוש מכוניות מירוץ, כולן בהקפות הראשונות. "אתה עושה את כל הדרך מצרפת למקאו, מקבל את הצ'אנס של החיים ובסוף אתה עושה שלוש הקפות ופאדיחה אחת ענקית". פתאום הוא משתתק. אני מסתכל עליו ולאחר מספר שניות של שקט, הוא אומר "אני חי שנה שלמה בשביל האלפית שנייה שבה אני לוקח את פניית מנדרין בפלאט" (פלאט - דוושת דלק לחוצה עד הסוף). פניית מאנדרין היא מבחן האומץ במסלול. לעבור אותה בדוושה מלאה מצריך תיכנון מוקדם, כישרון והמון אומץ. פיספסת, נגמר המירוץ.

      למרות הכל

      סקירת הישגיו של איתן כוללת ביקורים רבים על הפודיום, אך בסופה של כל עונה, מסיים איתן רחוק מהאלוף וסגניו. "בכל עונה אני מפסיד ארבעה מירוצים בגלל שאני בעל דרכון ישראלי" הוא מציין. ארבעת המירוצים מתקיימים במדינות המוסלמיות מאלזיה, אינדונזיה ובחריין ובגלל אזרחותו הישראלית, איתן לא יכול להכנס לאותן מדינות. הוא לא מתייאש ומעדיף לנצל היטב את הזמן שמתפנה לו למשפחה ולאימונים.

      כיום משלב איתן את חייו בין סין להונג קונג יחד עם אשתו השנייה, ילידת המקום ושני התאומים שלהם. איתן כבר בן 43, אך זה לא מונע ממנו מלהמשיך לרוץ קדימה למרות שלאופוזיציה איתה הוא מתחרה, יש פחות ממחצית שנותיו. רואים זאת בעיניו. לשאלתי מהם תיכנוניו לעתיד, הוא כבר מכין תשובה מוכנה מראש. "כרגע כנראה שגביע פורשה קררה לאחר שערכתי נסיעת מבחן מוצלחת. ניסיתי גם את ליגת הטראנס-אם בארה"ב ומאוד אהבתי אך צריך תקציב של מיליון וחצי דולר לעונה".

      המירוץ הקרוב של איתן ייערך בחודש הבא במסלול ג'והאי. במקביל, יתחרו מספר ישראלים באחת מהאליפויות בטורקיה. אני רוצה לאחל להם בהצלחה באופן אישי וכמובן, שלא יזנחו את החלום לפני שיעשו הכל להשגתו.