וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יצר מיני

27.2.2007 / 13:03

הדור החדש של ה'מיני' קופר הגיע לישראל ומייד לקחנו אותה למבחן ישראלי ראשון בכבישי הנהיגה המסעירים ביותר

מערכת וואלה!

לפני מספר ימים, כשנכחתי במפגש חברים, החל ויכוח סוער על מכונית ההנעה הקדמית המהנה ביותר המיוצר כיום. המחנות התחלקו כך; לאלו הטוענים שלא ניתן ליהנות ממכונית שאינה הנעה אחורית, הקבוצה השניה הייתה עדיין עסוקה בהתרפקות על זיכרונות ממכוניות העבר כמו הקליאו ספורט, ה-205 GTI ואחרות ורק אני העזתי להזכיר את שמה של המיני. לאו דווקא הישנה והמקורית, אלא בעיקר זו החדשה.

לגבי מכוניות ההנעה האחורית כמו אלו של ב.מ.וו, הייתה הסכמה פה אחד כי הן אולי החדשות האחרונות שלא שכחו את התחרות על ליבו של הנהג. גם בנושא מכוניות העבר היו כולם תמימי דעים. אבל כשהגענו למיני, כולם פתאום הרימו גבה. לא משום שהם חולקים על יכולות האספלט שלה, אלא משום שאף אחד עוד לא זכה לנהוג באקזמפלר כזה בשל נדירותו וכן משום מה כולם סברו כי מדובר ב"מכונית לבחורות".

לא סתם פנים יפות

אז נכון, המיני נראית מה-זה מתוקה, מה-זה חמודה, ונכון שכל בחורה שראתה אותה חולפת לידה הרגישה צורך בלתי נשלט לחייך ולהסיט את השיער מעבר לאוזן בתנועה חושנית (אולי זה בגללי? כנראה שלא), אבל אני ממש לא מסכים עם הקביעה הזו – המיני היא לא מכונית לבחורות, או לפחות לא רק לבחורות.

מי שמכיר מעט את הסיפור ההיסטורי, או לפחות ראה את שני סרטי 'הג'וב האיטלקי' כבר מסוגל לתאר לעצמו לבד גם מבלי לקרוא את שורות אלה, כי מאז ומעולם המכונית הזערורית הייתה למכונת נהיגה משעשעת למדי.

המיני נבנתה על בסיס המרקחת המוצלחת של משקל קל, מנוע נמרץ ומרכב זעיר כשהגלגלים נדחקים הרחק ככל הניתן לפינות. כל אלו, יחד עם הגה ישיר כמעט, הפכו את המיני ליצור תזזיתי שמסוגל לבצע פניות על חוד של סיכה. כאשר עברה השליטה על מיני לידי ב.מ.וו, עלו החששות שמה כל התכונות האהובות יאבדו על פס היצור הגרמני, אבל מהר מאוד גילינו שהמיני אמנם התבגרה ונעשתה מודרנית הרבה יותר, אך היא שמרה על אותה יכולת מרשימה לגרות את בלוטות האדרנלין של כל אוחז בהגה.

המיני שהנכם רואים בתמונות, כבר שייכת לדור השני מהתוצרת הגרמנית וגם הפעם לפני שפגשנו בה, עלו בנו החששות שמה יקרה לה מה שקרה לרבות אחרות אשר התחדשו, גדלו והשמינו ונעשו ללא מהנות בעליל. אבל, כפי שוודאי הבנתם מהסרטון לעיל, המיני לא רק שמרה על תכונותיה, אלא אף הצליחה איכשהו להשתפר כמעט בכל מדד ביחס לקודמתה.

עליה לצורך ירידה

לא רציתי לבזבז אפילו רגע. את המפתחות למיני קיבלתי מידיה של אחראית נסיעות המבחן באולם התצוגה של ב.מ.וו, השקעתי סיבוב של 10 שניות סביבה כדי לנסות ולראות בעצמי את השינויים המדוברים של הדור החדש (וללא הצלחה יתרה, יש לציין) ומייד עלינו לכביש. בגלגל"צ החזאי בישר כי גשמים עזים יגיעו לגוש דן בשעות הקרובות ולי זה הספיק כדי להפנות את החזית לכיוון ים המלח. אבל זה היה רק תירוץ. כי המיני הזו גרמה לי לרצות לנסוע לאילת, גם דרך מטולה אם צריך.

וכך היה. בכביש ירושלים-ת"א, שאמור להיות הכביש הטוב בישראל, המיני לא ממש אהבה את סלילתם הכשרונית של עובדי מע"צ. מתליה הקשיחים שהופכים אותה לנמרה בין הפניות, מרגישים קשים מדי בשביל המהמורות הישראליות. אמנם, בשום מצב אין המיני מאבדת קשר עם הכביש, להפך היא דבוקה אליו חזק מאוד גם לנוכח צמיגיה הזעירים (175/65 R15), אבל המהמורות מגיעות באופן כמעט ישיר לנוסעים.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

יורדים נמוך

בכביש היורד מירושלים אל ים המלח, השמש הצליחה לצאת מבין העננים ולשנות מייד את האווירה לשמחה יותר ולהכין את מצב הרוח לקראת הכביש המשובח לאורכו של ים המלח והדובדבן שבקצהו – נכון, סדום-ערד. בינתיים, בזמן שאני ועוד כמה עשרות מכוניות תקועים אחרי משאית איטית במיוחד, הספקנו להתרשם לעומק מתא הנוסעים.

קודם כל, נציין כי אם מבחינה חיצונית קשה מאוד להבחין בשינוי כלשהו, בפנים לעומת זאת, השינוי מורגש מייד; כל הדיפון הפנימי באשר הוא הוחלף בחדש נאה ואיכותי יותר משהיה בדור הקודם. הדשבורד נראה מסיבי ומוצק במיוחד ואיכות החומרים בו נראית גבוהה מאוד. כך גם בכל הקשור לדלתות ולריפוד המושבים.

בגדול, תא הנוסעים שמר על מאפייני המיני המקורית עם מד המהירות במרכז הדשבורד ושלל המתגים שנראו כאילו נלקחו ממסוק קרב. אולם, אחרי כמה דקות של משחקים עם כל המתגים, שחלקם אגב יודעים לעשות דברים מופלאים, כמו לשנות את צבע תאורת הפנים של הרכב על פי קשת צבעים, אבל מייד שמנו לב כי המיני כמעט ערומה מאבזור. אין בקרת אקלים, אין חישני אורות, גשם או חניה ואפילו מערכת השמע, למרות עיצובה, אינה חורגת מגבולות הסביר. אבל...

סיבוב רודף סיבוב

אבל אז המשאית פנתה צפונה והאספלט הישר החל להתפתל. הדוושה הימנית נדבקת לרצפה והמיני מתחילה לתזז בין העקומות. פתאום, לא חשבנו על אבזור, מערכת השמע כובתה ובכלל לא שינתה לנו העובדה שתא המטען שלה יכול להכיל בקושי שקית שוקו ולחמנייה. כל מה שחשוב עכשיו זה הסיבוב הבא, ואולי גם זה שאחריו.

האחיזה של המיני הזו מעוררת פלאים, לפחות כמו ההגה שלה. למרות הצמיגים הזעירים, ואפילו הלא ספורטיביים, היה קשה מאוד לאתגר את נשיכתם בכביש תחת עומסי הפניות. הקופר הזו, שמכוילת לקשיחות גדולה יותר מאשר גרסת ה-ONE העממית (שאגב, כבר אינה מגיעה ארצה), מצליחה להימנע לגמרי מזוויות גלגול ולהישאר שטוחה מאוד גם תחת עומסים כבדים במיוחד בפניות.

וההגה שלה? שווה את משקלו בזהב. הוא מדויק, חד ובדיוק במשקל הנכון כדי להוות חיבור ישיר בין ידי הנהג (OK, גם נהגת) לגלגלים הקדמיים והתחושות שהוא מעביר עומדות על גבול הסנסציה. פתאום, שום פניה לא מפחידה ולעיתים נראה שאין שום סיבה להאט לפני פניות. בקיצור, מכונת נהיגה קטנה ומטריפה.

והבלמים? מעולים. הדוושה קצת קשיחה ורגישה, אבל גם לאחר התעללות ממושכת הם לא איבדו מאום מנשיכתם ויכולתם לעצור את המיני.

מנוע צנוע, אבל עצבני

כמו הקופר הקודמת, גם זו מצוידת במנוע בנפח 1.6 ליטר, אך הספקו עלה מ-115 לכדי 120 כ"ס, אך במציאות, בזכות השימוש המערכת ה'וולווטרוניק' של ב.מ.וו, שמוותרת על השימוש במצערת בעזרת ניהול שסתומים ממוחשב, מרגיש חד מאוד ותגובת הדוושה מהירה במיוחד. נתוני הביצועים מדברים על מעט יותר מ-9 שניות למאה, וזה לא נורא, אבל גם לא מהיר במיוחד.

הכוח בו מגיע כמעט לכל אורך רצועת הסל"ד, אך באופן טבעי, בנהיגה ספורטיבית יותר, יש לשמור את המנוע מעל ל-4,000 סל"ד כדי ליהנות ממנו באמת. פעולתו מעט מחוספסת ביחס למנוע מודרני, אך זה מחזיר אותנו אחורה מעט בזמן אל אותה מיני מקורית.

אל מנוע זה שודכה תיבת הילוכים אוטומטית (יש גם ידנית) בעלת שישה הילוכים והיא מצליחה לתפקד לא רע ברוב תנאי הנהיגה. משום שגם היא שייכת לדור ה"חכם" של התיבות, בהזדחלות עירונית יש להתרגל לפעולתה, אך כאשר מגיעים למצבי נהיגה אמיתית, היא הופכת להיות שותפה פעילה לנהיגה עם הורדת הילוכים בפניות והחזקת הילוכים עד לקו האדום. למעונינים, מאחורי ההגה הותקנו מנופים להעברת הילוכים כאשר לחיצה מורידה הילוך ומשיכה מעלה, ויש לציין כי פעולתם מצוינת ואף מהירה יותר מפעולת התיבה במצבה האוטומטי הרגיל.

לא כל הפרדות קשות

אבל זו הייתה קשה במיוחד. זמן רב מדי עבר מאז פגשתי מכונית מהנה כל כך. בעצם, מאז 2001 כאשר נהגתי לראשונה במיני מהדור הקודם. רק מה, אנחנו חייבים להיפרד, כי "עם כל הצער שבדבר"... מחירה של המיני מרחיק אותה מ-99.9 אחוז מחובבי הנהיגה. כן, מחירה של המיני נושק ל-200 אלף שקל בגרסתה האוטומטית, ומעט פחות בגרסה הידנית וזה בכלל לא מעט.

גרסתה הספורטיבית אף יותר, הקופר S כבר תדרוש מכם סכום לא מבוטל של רבע מיליון שקל. אז מה עושים? אם אין לכם את הסכומים הדרושים, בולעים רוק ומזדיינים בסבלנות מספר שנים שאחד מבעלי הממון שרכשו אחת כזו לעצמם יציעו אותה למכירה כמשומשת. אני כבר מחכה בתור.

צילום וידאו: דניאל יעקובוביץ'
עמרי גבעון

עריכה: שגיא צורף

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully