רגשות מעורבים

זאת הייתה קנונייה של קובי. "ביום חמישי תביא את הקפטיבה החדשה מ-UMI בראשון". סליחה?! למה לא תביא אותה אתה? "כי אני במסע אהמרים לאילת ואני חוזר רק בער...".
אז אתה יודע מה, קטעתי אותו, תישאר באילת ואני כבר אבוא לקחת אותך. כך מצאתי את עצמי נוהג בשברולט קפטיבה החדשה לכיוון אילת בערב יום חמישי בליווי מספר חברים. אם סיסמת המיתוג לקאפטיבה היא HAVE FUN (תעשו חיים), למה להרוס להם?

במגרש החנייה חנו להן שתי הקפטיבות שישווקו בישראל, האחת מונעת דיזל בנפח שני ליטרים ולה 150 כוחות סוס והשנייה עם מנוע בנזין V6 בנפח 3.2 ליטרים ועם 223 כוחות סוס. לידן עמדה האחות החורגת, הטרייל בלייזר, מה שאיפשר הבחנה בין שתי האסכולות למותג שברולט העכשווי. האסכולה הישנה והמוכרת מאמריקה ומולה האסכולה המצועצעת משהו מקוריאה.
למי שעדיין ספק בליבו, יותר ממחצית מדגמי שברולט הנמכרים כיום בישראל מגיעים ממפעלי דייהו הקוריאנים.

שלא תבינו אותי לא נכון, הקפטיבה בהחלט מרשימה מבחוץ אך את העיצוב ניתן לחלק לשניים. בתיכנון חזיתה של הקפטיבה, הציצו המעצבים מבעד חור המנעול של יצרני הרכב הקוריאנים האחרים והתוצאה הסופית היא מעיין בליל מרכיבים שנלקחו מיונדאי, קאיה וסאנגיונג. היא אפילו מזכירה מאוד את האוויאו הקטנה רק נפוחה יותר. במבט מהצד העיצוב כבר יותר נוטה לכיוון אירופה אך גם כאן ישנו הרושם כי הייתה הצצה לשדות זרים ובזווית מסויימת אני יכול להישבע שחשבתי שזאת X5. תוספת כונסי הצד הקטנים, "מגני הגחון" בפגוש הקדמי והאחורי ויציאות המפלט הכפולים, משלימים גם הם חבילת עיצוב שאמנם לא תפיל אף אחד מהכיסא, אך בהחלט עושים עבודה נאה. מה שממש הפריע לי זה התעקשותו של היבואן לצייד את הקפטיבה במדרגות צד.

בדרך לאיסוף בני לווייתי, ניסיתי להתרשם מתא הנוסעים וגם כאן ניתן לארוך חלוקה לשניים. השילוב בין צבעים כהים לבהירים נמצא מעניין מאוד וגם הכנסת פלסטיקה דמויית עץ וניקל נמצאה כמוסיפה. איכות ההרכבה גם היא ברמה גבוהה ולא נשמעו כל תלונות מהחיבורים. מה שבכל זאת הפריע לנו הוא הנפילה "בקטנות" עם ידית הילוכים שכבר לאחר 4,000 ק"מ מרגישה משוחררת וכמוהה גם ידית בלם היד, למרות עיצובה המיוחד. הפלסטיק דמוי הניקל אמנם מוסיף לעיצוב התא אך הוא עדין מאוד וחשוף לשריטות.

ההתרגלות לסביבת הנהיגה הייתה קלה. כיוון הכיסא לתנוחת נהיגה מתאימה היה מהיר ועוזר לכך גלגל הגה המתכוונן לגובה ולעומק. ההגה עצמו (בציפוי עור בגרסת הבנזין) דק מידיי ועיבויו היה יוצר החזקה נוחה יותר וכמו כן מראה מעט יותר מכובד. מיקומה של ידית ההילוכים מצויין ותפעולה אינטואיטיבי מאוד (בעיקר בתפעול ידני). כאן המקום לציין כי גם כיוון נכון של המראות הינו פשוט וקל ולמרות גודלה הלא קטן, מרגישים בטוח.

לא תאמינו אבל גם הקונסולה הראשית מתחלקת לשניים. צג מחשב הדרך קריא וכמו כן קל ונוח לתפעל את מערכת השמע (MP3 ושישה רמקולים, שמונה בדגם הבנזין) ואת טמפרטורת המיזוג ועוצמתה. הבעייה מתחילה כשרוצים לתפעל את בקרת האקלים עם הכפתורים הקטנים היות והנהג צריך להוריד עיניו מהכביש מספר פעמים מה שיוצר סיכון.

מעט לפני שהעליתי את הנוסעים, עוד הספקתי לגלות את מספרם הרב של תאי האיחסון. בסביבת הנהג לבד יש שישה תאים שונים עוד לפני שלוקחים בחשבון את תא הכפפות המפוצל ותאי האיחסון בדלתות.

אל תא המטען הכנסנו ללא בעייה 3 מזוודות. ציוד נוסף כבר היה מצריך הוספת קומה שהיתה מבטלת את רובו של החלון האחורי. למזלנו, היינו רק ארבעה ולא היה צורך בפתיחת שורת המושבים השלישית שהייתה מבטלת לחלוטין את תא הנוסעים (מזוודה אחת לכל היותר). בהמשך הטיול עשינו שימוש בשורת המושבים השלישית אליה הכנסנו שני ילדיו בני השש של אחד מחבריי. הכיסאות ומרווח הרגליים התאימו למימדיהם אך בעוד שנתיים יהיו המושבים פחות נוחים עבורם. בעייה נוספת היא אותה זרועת גלילה לכיסוי המטען אשר אין היכן לאחסנה בתוך הרכב.

עכשיו הגיע הזמן לנצל את הרכב למטרה לשמה נועד. בדיקה שכולם חגורים ויוצאים לדרך. בעייה ראשונה מתגלה כבר בקילומטרים הראשונים. המושבים קשים מידיי, בעיקר מאחור. קשים עד כדי כך שאת הנסיעה סיימנו כולנו עם גב כואב. רכב פנאי אמור לשמש את יושביו בצורה הרבה יותר נוחה בעיקר בנסיעות ארוכות וכאן טמונה בעייה קשה, תרתי משמע. בעייה נוספת היא מערכת המיזוג. זאת אינה מפוצלת בין חלקו האחורי של הרכב לקדמי ונסיעה בשמש האילתית החורפית גרמה לנוסעים מאחור להתלונן. בחודשי הקיץ זה עלול להיות אף פחות נעים.

כיול מתליה של הקפטיבה נעשה לכיוון הצד הקשיח יותר ולמרות גובהה, זוויות הגלגול היו מינימליות והיא מיעטה לרכון על מתליה. נהיגה בעיקולי הדרך נעשתה בביטחה גם במהירויות גבוהות ורק גל אספלט מזדמן הפר מעט את הביטחון. למי ששוקל גם להינות מהנהיגה נאמר כבר עכשיו שזה לא הרכב בשבילו כי פרט לנהיגה מהירה בעיקולים מתונים, נהיגה אגרסיבית בכבישים יותר מפותלים תזכה בחוסר היענות הן מצד הבלמים הספוגיים והן מצד ההגה הקל מידיי שהידיים מתקשות לתרגמו. להערכתנו ההגה דווקא ייזכה לתשבוחות בקרב קהל היעד אליה הקפטיבה מכוונת אך מעט היזון חוזר היה מתקבל בברכה.

התנהגותה של הקפטיבה ניטרלית מאוד. רק במקרים חריגים נרשמו טרוניות מכיוון הצמיגים הקדמיים שהושתקו על ידי הפחתת לחץ הרגל הימנית. את הצמיגים האחוריים לא שמענו כלל והמקרה היחיד בו הם איבדו אחיזה במציאות היה בעת נסיעה בשבילי עפר אך מערכת ה-ESP יחד עם העברת כוח המנוע גם אל הציר האחורי הרגיעו את ההסלמה. בשטח חלק אגב, נוטה ה-ABS להיכנס לפעולה מוקדם מאוד.

הקפטיבה מגיעה כאמור עם שני מנועים ואנו נהגנו בגרסה בעלת מנוע הדיזל החדש מבית GM המנפק 150 כוחות סוס ב-4,000 סל"ד ומומנט של 32.6 קג"מ ב-2,000. הגיר האוטומטי בעל חמישה יחסי העברה ואפשרות לתפעול ידני, מעט ארוך מידיי וניתן להבין זאת ברכב שמשקלו העצמי קצת פחות משני טון. שיוט במהירות של 120 קמ"ש מציב את מחט הסל"ד על 2,000 סל"ד. בכל מקרה, גם בסל"ד גבוה ישנו שקט יחסי בתא הנוסעים.

קצת קשה להבין את תפעול הגיר הידני. העלאת הילוך תיעשה אך ורק בפקודתו של הנהג גם אם זה שכח והגיע עמוק אל שטח התחום האדום. הורדת הילוך גם היא תיעשה לפקודתו אך כל עוד נמצא המנוע מעל ל-2,000 סל"ד, ההורדה לא תתבצע. עקיפות בכביש הררי כשהמשפחה על ציודה ברכב, לא תמיד ייתבצעו בביטחה ועל הנהג לתזמן היטב את סיבובי המנוע והחלפת ההילוכים. החלפת הילוכים במצב ידני כשהמחט מגיעה אל הקו האדום הייתה גם היא עדיפה.

שיווקה של גרסת פנאי קוריאנית משברולט הייתה רק עניין של זמן. הרי קטגוריית הפנאי (שטח, קרוס-אובר וכדומה) רק הולכת וגדלה וההיצע בשוק כולל נציגות מכל העולם ובעיקר מהיריבה מבית, יונדאי, ולא ייתכן ששברולט יתחרו רק עם הטרייל בלייזר או האפלנדר האמריקאים שגם הם לא בדיוק נכנסים לנישה זאת.

הקפטיבה אינה רכב שטח אז אל תתנו לתיאור 4X4 ולבקרת הירידה במדרון לבלבל אתכם. המקסימום אליה היא מכוונת הם אותם שבילים בהם ניתן למצוא גם לא מעט מכוניות ליסינג. היא כן תתאים לאותה משפחה שרוצה להחליף את המיניואן במשהו תדמיתי יותר והקפטיבה הגדולה תעשה זאת היטב ובניגוד לסנטה-פה של יונדאי, גם היא עם שבעה מקומות, הערך המוסף כאן הוא אותו סמל המתנוסס בחזית ובמחיר נמוך יותר.

מחירה של גרסת הדיזל הבסיסית יחל ב- 227,500 וההתענגות על חלון הגג ושילוב עור לריפוד המושבים יעלו 10,000 ש"ח נוספים. גרסת הבנזין החזקה יותר תחל ב-242,500 ש"ח והתוספת עבור חלון גג וריפוד עור מלא תעלה 12,500 ש"ח נוספים. בעבור רכב שמטרתו לשמש כסמל סטאטוס, ייתכן ומדובר בקנייה כדאית אך החיסרון העיקרי שלו הנובע מחוסר הנוחות במושבים, מרחיק אותו ממטרתו לעשות חיים, אלא אם כן הנסיעה לשם לא אורכת ארבע שעות.