אופנוע. טוסטוס. לא. אופנוע! זה הקיק שלי. נכון, אין לי ולא יהיה לי אחד. הרי אף אחד לא באמת יסכים לשחרר אותי, פצצת אנרגיה אדומה השוקלת 50 ק"ג ונישאת לגובה מטמטם ומשכר של 160 ס"מ, על אופנוע או להושיב את ישבני המוצק על כל כלי בעל הספק מנוע של 120 כוחות סוס (לפחות) וששוקל 180 ק"ג (לכל היותר). מה לעשות, אני אוהבת את הכלים שלי מהירים ועצבניים, חזקים, מוצקים וחטובים. כאלה שלא צריכים להתאמן כל יום שעות בשביל להשיג תוצאות טובות וכאלה שלא צריכים תוספים כדי להמשיך לפמפם ולבעור. אחחח, איזה עונג.
אני אוהבת את רעש המנוע, את הנהמה המתונה הזו של הכלי, את ההנעה הזריזה שלו (במידה כמובן שהוא מטופל טוב ולא סובל מנזילות או חסימות), את היכולת שלו לשאוג ולצעוק איך שהוא מתעורר ולהמשיך כאילו כלום. והכי הכי אני אוהבת כשהוא כבר חם, הוא לא מרפה, הוא בכלל יוצא מגדרו ומשתולל.
כבר בגיל 15, כשהחבר'ה בשכונה התחילו להתנייד עם "דיאלים" (השם ישמור) או MX קלילים, ידעתי שאני הולכת על הגדולים. כבר אז ידעתי להבחין בהבדלים. זה קצת כמו ההבדל בין שניצל סויה דל שומן לאנטריקוט משויש ומדמם.
תנו לי את החבר'ה הטובים. אני צריכה DR750 לפחות. תנו לי להרביץ בשטח צייצתי. נו, זה לא שבאמת הייתה לי ברירה כי רישיון לא היה לי, אז רכבתי בשטח עם כל גברבר צעיר ומחוצ'קן שהסכים לתת לי את הכלי שלו לנסיעת מבחן. קיפצתי על הדיונות, ישבני עולה ויורד מעל המושב ואני, בג'ינס צמודים, חולצת משבצות גדולה וסקסית של סבא, גופיה במקום חזייה והמון אבק בשיער. כל הבנים מסתכלים ולא מבינים "מי לעזאזל נתן לה את ההגה" ומה הוא יקבל בתמורה.
ליידי גודייבה
עם השנים גדלתי, בגרתי (אך עדיין נשארתי הוללת) ועברתי לכלים אחרים, מעט יותר הולמים: אופנועי כביש מפותחים, מסוקסים לא פחות, אך הרבה יותר מלוטשים. הליגה של הגדולים.
זו ההזדמנות להוציא את החוטיני מהארון, את המגפיים קטומות החרטום כי הרי אי אפשר לשבת בנוחות מרבית מאחור עם מגפיים ושפיץ שדוקר את הגברבר המסוקס והענייני שלפני בזמן שפניו נשואות קדימה, ידיו השריריות מתוחות לפנים על הכידון, אצבעותיו הארוכות והמחוטבות על ידית הברקס מתפללות לא להידרש ללחוץ עליו. אני רק רוצה להמשיך עם השעטה הזו קדימה, הלאה, להרגיש את המנוע הגועש.
היחס של הגברים שלי אל האופנועים שלהם הוא נושא מיוחד וחשוב מאין כמוהו ואין כאן שאלה בכלל. גבר שיש לו אופנוע הוא גבר תפוס. נשוי, מאוהב, נרקסיסט בלתי נלאה ולרוב עם זין קטן. אני אשב לי מאחור, בשקט, אשרבב טוסיק מוצק עם חוטיני אחורה, ארגיש את הויברציות של המנוע גועשות מתחתיי (2 פעימות, 4 פעימות מה זה משנה. העיקר שהוא פועם וגועש ונוהם וזועם וממריא, ומתעצם ו.... כן! כן! כן!). האוויר בשיער והרוח באוזניים. אני לא שומעת כלום, לא יודעת כלום. בקסדה אני צועקת מהר יותר, חזק יותר, כן, מהרררררר, עזבו אותי מבגדים. אני רוצה להיות ליידי גודייבה של האופנועים (רק בלי הבלונד) עם מנוע של יותר מ 120 כוחות סוס.
כן, ההנאה שלי מהגברים והאופנוע אינה טמונה באישיות שלהם, או במידת היופי החיצוני שלהם. לא לא, היא טמונה אך ורק בפנטזיה שלי ושל הרוח בשיער ושל הכוח. כן, גם אני אגואיסטית קטנה. גם אני אוהבת להרגיש חתיכת מנוע מתחתיי, נוהם וגועש, אדיר וחזק, שלא מפסיק ולא מתעייף, להפך, הוא מתגבר וממהר ואף פעם לא גומר.