שינוי בדרגת רשיונות הנהיגה בכלי רכב דו-גלגליים הביא לפריחה עצומה בפלח ה-125 סמ"ק. כל יבואן מהר להביא שלל כלים ומגוון האפשרויות העומד בפני הלקוח מעולם לא נראתה גדולה כל כך. אולם, מרוב עצים, כמעט שלא ראינו את היער ולכן החלטנו לגשת אל IFI מוטורס ולקחת מהם את הליפאן 125 שהגיע לפני חודש מסין. למה דווקא אותו? כי הוא הדו-גלגלי הזול ביותר בקטגוריית ה-125 סמ"ק. אבל האם היותו הזול שבחבורה בהכרח מעידה על איכותו? מייד נראה.
אם הייתי צריכה לתאר את הקטנוע הזה במשפט הייתי אומרת "בול על האגורה". הוא שווה את המחיר הנקוב שלו 9,990 שקל ונותן תמורה בדיוק למה שמשלמים עבורו. בגדול כאן בעצם יכול להסתכם המבחן, אבל אני אשקיע טיפונת ואסביר את עצמי.
סיני עם (כינור?) קטן
מדובר בקטנוע סיני לא גדול, עם מנוע בנפח 125 סמ"ק והספק של 8 כוחות סוס, שנבדל משאר אחיו ליצרן בשם "הכסוף" בניגוד ל"כחול" ולקלאסי (שהיה יכול להיקרא "הלבן" כדי להמשיך את הקו). מבחינת הביצועים, ה"כסוף" מפתח מהירות של 80 או 90 קמ"ש והשעון מנפח לרוכב את האגו עם מחוג אופטימי שמראה בכיף גם 100 ויותר. בכביש מהיר עם שני רוכבים השתלב הקטנוע בקלות ולא נשמע שהמנוע סובל, כך שהליפאן משתלב בתנועה מצוין, גם בעיר וגם באיילון.
בתוך העיר ובין המכוניות, משייט הסיני הקטן במהירות של 50-60 קמ"ש בשלווה יתרה, מזגזג בקלילות בין טורי מכוניות פקוקות. מבחינה זו הוא מושלם כקטנוע עירוני. הבלמים מצוינים ואפילו מפתיעים לטובה בהשוואה לחבריו בקטגוריה הזולה של קטנועי ה-125 סמ"ק.
זינוק ברמזור
הליפאן הקטן, מזנק מצוין ברמזור, הוא מהיר מקטנועי ה-50 סמ"ק (שהתפעלו ממנו ובדקו איך הוא "פותח") ומשקלו הקל תורם מאוד לזינוק הראשוני מגוש כלי הרכב. קטנועי 125 יקרים יותר ובעלי מנוע חזק, מותירים אותנו כמובן מאחור, אבל כמו שנאמר בהתחלה, מקבלים פה בדיוק את מה שמשלמים עבורו ולפעמים זאת בדיוק הדרישה כשמחפשים קטנוע לעיר.
מבחינת הנוחות, המושב נוח, אך הרגשתי שעוד קצת ריפוד לא יזיק. יש מספיק מקום למורכב/ת למרות שלא מדובר כאן על מושב סלוני. המושב נמוך מאוד ומתאים לנמוכי קומה, אך גם הגבוהים ייהנו ממנו לא פחות, בזכות אזור מדרך הרגליים מרווח שמספיק בשביל ארגז גדול מהסופר ואפילו כלב דני ענק בדרך לווטרינר אם ממש מתעקשים.
לוח המחוונים ברור ומפורט, חוץ משעון הזמן שחסר לי כל כך ברכיבה עירונית. כל הרעיון בקטנוע הוא לצאת ברגע האחרון ולא לאחר, שעון הוא התוספת הראשונה שאני ממליצה להוסיף לקטנוע (אולי אפילו כאופציה בתשלום סמלי באולם התצוגה).
תא האחסון קטן, יכול אולי להכיל תיק קטן או קסדת חצי, אבל לא נורא אפשר תמיד להוסיף ארגז. תדלוק הליפאן, לא נוח במיוחד. בשביל לתדלק צריך להרים את המושב ולפתוח את תא האחסון, והרעיון הזה מעט מסורבל.
ביפ, ביפ, ביפ...
מבחינתי השיא של המבחן היה האיתות, או יותר נכון הרעש שעושה מתג האיתות בעת הפעלתו; משהו שמזכיר צפצוף רוורס של משאית רועש במיוחד. מצד שני, לא היה רכב שעמדתי לידו ולא שמע את הזוועה הזאת מצפצפת, כך שמבחינה בטיחותית האיתות הוא אולי אחד היתרונות של הקטנוע הזה, בכל מקרה אני הייתי מבטלת אותו.
בסוף היום לא יכולנו להתעלם מהתחושה הזולה של הכלי, אך גם מיכולתו לעשות כמעט כל מה שמבקשים ממנו. הוא זורם בעיר, משתחל בין טורי המכוניות ואפילו לא מסרב לגיחות קצרות בכבישים בינעירוניים. מכאן שאולי משלמים עבורו מעט, אבל התמורה שהוא מעניק היא בהתאם ולעיתים, זה בדיוק מה שצריך.
הכותבת, סבטה קויפמן, בוחנת דו-גלגלי, אתר ריידרס www.riders.co.il
