שוטרים מעל החוק

כולכם וודאי מכירים את תחושת המועקה כאשר אתם רואים שוטר מבצע עבירת תנועה, ללא שום צידוק נראה לעין והם אכן מבצעים עבירות תנועה רבות כביכול, בשם החוק. כך למשל אין זה מחזה נדיר לראות ניידות משטרה או אף סתם מכוניות שירות רגילות השועטות במהירויות גבוהות בהרבה מהירות התנועה, גם כאשר אין אף נהג נמלט באופק, או החוצות רמזורים אדומים, עוקפות פקקים על השוליים, חונות במקומות אסורים ומה לא בעצם. כל זאת כאשר ברו לכולכם כי אילו הייתם נוהגים באותו אופן, כבר מזמן הייתם "זוכים" בדו"ח שמנמן ואולי אף מאבדים את רשיון הנהיגה לתקופה ממושכת.

אבל מה במקרה של השוטרים, מותר להם? ממש לא, אבל זה לא מונע מהם לנסות לחמוק מעונש בעזרת התירוץ הכי ישן בספר: שעבירת תנועה זו בוצעה בעקבות מרדף אחר חשוד או כל תירוץ שמתאים לסעיף 94 בתקנות התעבורה. אז האם באמת יש לשוטרים חסינות? בתיאוריה, לא. במציאות? אולי, ומייד נראה שני מקרים שבהם אותם בעלי החסינות נאלצו לעמוד בפני שופט שלא ממש התרגש מהמדים הכחולים. מישהו כאן אמר "שימוש דוגמה"?

היה מאוד קשה למצוא שוטר שנמדד ממהר על ידי אקדח לייזר, כי במצב זה השוטר הממהר יכול לסגור "עסקת טיעון" בשטח בסגנון, "אילן יש לך מארב מוסתר היטב בנקודה הזו, אפילו שוטר ותיק כמוני לא זיהה אותך, אתה מתחנת זיכרון? אתה מכיר את יעקב? אילן: "בטח מכיר, הוא חבר טוב שלי, נפגש בכנס את"ן 2007 ... סע לשלום".

שני המקרים שלפנינו הם של שני שוטרים, אשר צולמו ע"י מצלמת מולטנובה והגיעו לבית משפט, היות ומדובר בעבירה שאינה בחזקת ברירת קנס.

תיק 003672/05, דורון שיבי צולם בכביש 85 עכו-צפת בשעת לילה מאוחרת נוהג במהירות של 164 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. כאשר הגיע לבית המשפט טען כי הוא עשה זאת במהלך תפקידו, כאשר רדף אחר רכב שנסע במהירות "מטורפת" וגבוהה, במסגרת תפקידו כשוטר, במבצע שהתנהל אותו לילה באזור, לפיכך עומדת לזכותו ההגנה המוסדרת בתקנה 94 לתקנות התעבורה הנ"ל, וביקש לזכותו מהאשמה המיוחסת.

השוטר הודה בעובדות כתב האישום, דהיינו כי נסע במהירות הנטענת בכתב האישום במסגרת ובזמנים הרלוונטיים. כמו כן השוטר לא ערך דו"ח פעולה, בטענה כי מקרים כאלה קורים מדי יום, והוא לא רושם דו"ח על כל רכב שלא עוצר להוראתו. השוטר לא היה מודע לכך שביצע עבירה מכיוון שלא היה כל סימן של מצלמה שהוא ביצע עבירה.

כשלושה חודשים לאחר ביצוע העבירה, הגיע הדו"ח המתעד את עבירת מהירות לתחנת המשטרה בה עובד השוטר, הוא מיהר וערך דו"ח מפורט המסביר את האירוע בדיעבד בתקווה שיהווה עבורו "אליבי" לביצוע העבירה.
השופט חאמד ויליאם החליט שיש כאן מקום לעשיית צדק וקבע את הקביעות הבאות:

השוטר לא דיווח לאחרים במשטרה על ביצוע מרדף, כאמור, מן הראוי היה שאם היה מדובר באירוע אמיתי הוא אמור היה לדווח על כך.

השוטר העיד כי הוא מאמין שרשם את האירוע ביומן הכיס, בו הוא מתעד אירועים חריגים, אולם לא הגיש את היומן כדי לבסס טענה זו ולכן יש בכך כדי לגרוע ממשקל עדותו.

את דו"ח הפעולה המפורט ערך הנאשם כשלושה חודשים לאחר האירוע הנידון
לא הוגשה כל ראייה לפיה הרכב הבורח צולם באותה מצלמת המהירות כי הרי אם השוטר רדף במהירות כזו אחרי רכב נמלט, גם הרכב הנמלט היה אמור להצטלם.

גזר הדין:
פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 90 ימים.
פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירה דומה לזו שבה הורשע.
קנס כספי בסך 1,000 שקל או 20 ימי מאסר תמורתו.

תיק 002029/02, אופנוע בשרות של יס"מ ירושלים צולם במהירות של 116 קמ"ש במקום 70 קמ"ש בשד' דב יוסף בירושלים. מפקד היס"מ רפ"ק דורון ידיד עמד על כך, ובצדק, שעל הנהג להימצא היות ואין מדובר במהירות של מה בכך אלא מהירות של 116 קמ"ש במקום 70 קמ"ש, מהירות של 46 קמ"ש מעל למהירות המותרת.

לאחר בירור שלקח למפקד היס"מ כ-3 שבועות מאחר ודו"חות העיסוק המעידים על תפקידי השוטרים מאותו יום, נעלמו, הצליחו במשטרה לאתר את הנהג העבריין על פי הלוגיקה המפוארת הבאה: על פי רישומים אחרים ניתן היה להסיק, כי שני שוטרים מיס"מ ירושלים - יואל הרוש ועוזי ששון, היו צריכים להתייצב בשעה 09:00 ברח' יפו. היות ועוזי ששון לא היה אופנוען והעבירה בוצעה בשעה-8:50 בבוקר, ניתן להסיק את המסקנה כי יואל הרוש הוא זה שנהג באותה עת.

כאשר האצבע המאשימה הופנתה לעברו, כתב השוטר יואל הרוש את המזכר הבא: "דורון, לאחר סיום הבדיקה, שהתברר שאני (יואל) הנהג באופנוע, התנהגות שכזו אינה מתאימה לי, מכיוון שנסיעה מהירות שכזו מתאפשרת רק בדרך לאירוע, ומכיוון שאין רישום של דוחות יומיים שלנו, אני מצטער על העיכוב, ומכיוון שלא היה לי מושג שזה אני הנהג, אבקש להתחשב בזה, שאני שנוהג יום יום על אופנוע מעולם לא נרשם לי דוח על מהירות, ויתכן ושכחתי לרשום נסיעה, דבר שמפליא אותי לעצמו".

במסגרת "ניעור" התחנה שביצע מפקד היס"מ, עוד שני שוטרים כתבו מזכרים בהם הם מודים בביצוע העבירה. לשוטרים הובטח על ידי סגן המפקד המחוז שהדבר יסתיים במסגרת פנימית במשטרה, ולא יוגש נגדם כתב אישום.

השופט אברהם טננבוים קבע כי יואל הכחיש את מעורבותו ברגע הראשון שנשאל על כך. כל שנאמר במזכר הוא, כי כפי הנראה מהבדיקה שערך מפקד התחנה הוא הנהג. היות ודו"חות העיסוק האחרים נעלמו, הרי יתכן כי היו עוד שוטרים שגרו בגילה, ואולי על פי דו"חות אחרים ניתן היה להצביע על עוד שוטרים בעלי פוטנציאל לביצוע העבירה.

במשפט פלילי "הודאה" במזכר מסוג זה אין בה די לשם הרשעה. בוודאי ובוודאי כאשר הנאשם מסביר את נסיבותיה. הנאשם עשה רושם אמין ולא נראה כי בדה מליבו או שיקר בבית המשפט במצח נחושה בשל דו"ח זה. לאור כל זאת החליט השופט לזכות את הנאשם.

השופט הוסיף וביקש כי "ישלח העתק הכרעת הדין למפקד היס"מ, רפ"ק דורון ידיד, ולתשומת ליבו, שתי נקודות מן הראוי שייקח בחשבון: הראשונה היא כי הוראותיו בדבר מילוי כרטיסי מסע אינן מתמלאות. אך חמורה מכל הנה העובדה שדו"חות משטרתיים נעלמים מהמשרד עליו הוא ממונה. ההנחה של בית המשפט ושל הציבור בכללו, היא כי משרד משטרתי הוא מקום ממנו לא תיעלם סיכת ראש, ובוודאי ובודאי אסור שיקרה כי דו"חות משטרתיים פנימיים מכל סוג שהוא ייעלמו, ולא אוסיף בכך. אני משוכנע כי יעשה כמיטב יכולות שתופעות אלה לא יחזרו בעתיד."

אז רבותיי השוטרים, בימים של חג הפסח בו עם ישראל מבלה שעות רבות על מערכת הכבישים ה"מפוארת" של מדינת ישראל, אני קורא לכם להוות דוגמא אישית לכל הנהגים. זכרו שעם כל הזוהרים והמהבהבים על הניידת רואים אתכם הרבה יותר בקלות, בוחנים את התנהגותכם כל הזמן, והמטרה של משטרת התנועה כפי שנתפסת על ידי הנהגים היא לשפר את התנועה ולא לעכב אותה.

גיא ברלס עורך אתר האינטרנט מלכודות מהירות בישראל ispeed.co.il