תדווש לצנחנים יא בן...

בשנת 1979 הוצג לראשונה ה'ווקמן' הראשון של סוני. הרעיון ליצור מכשיר נגינה שכזה נבע מרצונו של סנן נשיא סוני באותם ימים לשמוע מוזיקה קלאסית בזמן טיסותיו הבין יבשתיות התכופות. עד מהרה, ההמצאה הכתה גלים וחוללה מהפכה עצומה בעולם המוזיקה בכך שהפכה אותה לניידת. מכאן, שהווקמן האגדי, הוא אבי סב-סבו של ה-Ipod הפופולרי של היום וכן שאר הנגנים הנישאים.

אם נעמיק ונחפש, נמצא אי אלו מהפכות תעשייתיות, אבל הן לא רבות, שכן כדי לעורר מהפכה של ממש, צריך רעיון מבריק וגם כמות נכבדת של מזל (לכו תסבירו את זה לבחור שניסה להתקין יחידות מיזוג על נעלי הריצה שלו).

ההקדמה הזו מביאה אותנו ישירות אל השורה התחתונה של המבחן לאופני המונטגיו שהנכם רואים בתמונות. לטעמי, האופניים האלו יעשו לעולם המדוושים על שני הגלגלים, מה שעשה הווקמן לעולם המוזיקה ומייד נסביר.

כמו אחוז ניכר מהמתגוררים בת"א, גם אני מחזיק בביתי אופניים. לא משהו 'פנסי', יקר או עשיר בבולמי זעזועים. רחוק מכך, ואפילו יותר בכיוון של יד שלישית עם המון קילומטרים מתחת לגלגלים והילוכים שפעם בטח עבדו יותר טוב. אבל יודעים מה, למרות הכל, הם הצליחו לסחוב אותי מכאן לשם בלי תלונות מיוחדות, מצדם לפחות. משום שאני דווקא הייתי שמח לקצת יותר שיכוך, משקל נמוך ושיתפסו פחות מקום יקר בדירה התל-אביבית המצומצמת.

בתערוכת גלגלים האחרונה, שכפי שזכור לכם, הוקדשה ברובה לעולם הדו-גלגלי, פגשתי את אופני הצנחנים של מונטגיו. אופניים וצנחנים, הן לא ממש מילים שהולכות ביחד, לפחות לא מאז מלחמות העולם של המאה העשרים, וגם שם לא בהצלחה יתרה. אבל בכל מקרה התקרבנו ומיששנו, ושמענו את הרצאתו של אופיר היבואן של מונטגיו לישראל, אבל תשומת הלב שלנו קיבלה סטירת לחי מצלצלת כאשר בלחיצת כפתור הפך אופיר את האופניים בגודל מלא לערמת ברזלים (אהה.. סליחה, אלומיניום) קטנה ולא, הוא לא שבר אותם.

ימים ספורים לאחר התערוכה, ביום שישי אחד אחר הצהריים, כבר הייתי בחנות של אופיר כדי לקחת את המונטגיו 'פרטרופר' לשבוע של דיווש מגוון. אחרי כמה דקות של רכיבה בפתח החנות שנועדו ללקיחת מידות (שלי לעומת האופניים), הם כבר היו מקופלים בבגאז' בדרך לביקור סופ"ש אצל ההורים בצפון.

בהתחלה, בכלל לא חשבתי להוציא אותם מהרכב עד שנחזור למישורים הרגועים של גוש דן ופארק הירקון, אבל כבר כשהגענו, בני המשפחה שלי התעקשו לראות את הפלא המתקפל וגיסי, אחרי שרכב עליהם בעצמו, אפילו הצליח לשכנע אותי לצאת לטיול שטח ארוך בבקעת הירדן איתם. מה יכולתי לעשות, הסכמתי, למרות שאת הכושר ואת הסיבולת לב-ריאה שלי השארתי איפשהו בשנות השמונים.

מזג האוויר היה כאילו לפי הזמנה – לא חם, לא קר והגשם שירד שם יומיים קודם הדביק את האבק טוב טוב לדרך ומנע ממנו לעלות לעיניים, לפה ולאן שרק תרצו. כבר בתחילת הדרך סימן ראשון של רווחה הגיע – דווקא מכיוון המושב של אופני המונטגיו. המושב היה רך מאוד ומשכך ובניגוד לכל המושבים העממיים, אפשר היה לדבר שם על פינוק של ממש. הנוחות של המושב התגלתה כחשובה מאוד באופני שטח אלו, משום שבניגוד למתלה הקדמי שמציע בולמי זעזועים עם מהלך של 65 מ"מ, המתלה האחורי אינו מציע שיכוך כלשהו, כך שהכל נותר לטיפולו של המושב והוא כאמור עמד במשימה.

גם לקלות הרכיבה על המונטגיו מגיע כאן ציון מיוחד; המתלה הקדמי המתכוונן מצליח לספוג את רוב הזעזועים מלפנים ולחסוך אותם מהידיים. לא מדובר כאן באופני 'דאון-היל' אגרסיביים, אלא באופני 'קרוס קאונטרי' יעילים וככאלה הם מקבלים ציון לשבח. בייחוד ראוי לציין את עבודת 24 ההילוכים שבאמצעות בוררי ההילוכים (EZ פייר פלוס) ניתן לדפדף בניהם כאילו מדובר כאן בתיבת הילוכים של מכונית ספורט. לחיצה על מתג אחד מעלה הילוכים ולחיצה על מתג אחר מורידה (גם מספר הילוכים ברצף) והכל בדיוק מושלם ובמהירות.

הרכיבה הארוכה הסתיימה ליד המכונית, ובעוד אני מנסה להעמיד פנים של "לא הזיזו לי בכלל כל הקילומטרים האלו" (ועוד איך שהזיזו), סקרנים החלו להתאסף. בתחילה רק מרחוק. ברגע שהגלגל הקדמי פורק הם החלו להתקרב וכאשר כבר קיפלתי אותם לשניים, החלו להיזרק לאוויר השאלות החוקרות וכך הפכה החזרה הביתה למסע של הסברה על האופניים המתקפלים החדשים.

וזה לא נגמר שם. בת"א מסע ההסברה החל לצבור ממדים של קמפיין כשבכל רמזור ילדים ומבוגרים דרשו הסברים על העוף המוזר ועל שיטת הקיפול והאם זה עלול להתקפל בזמן הרכיבה. אז התשובה היא 'לא' נחרץ. מונטגיו מחזיקים בפטנט על מנגנון הקיפול ומסבירים שבאמצעות בריח מיוחד הניתן לפתיחה רק בעת לחיצה על המנוף, יתקפלו האופניים וזה באמת עובד כי גם כאשר העזתי ורכבתי עם בורג הנעילה פתוח לרווחה, הן לא התקפלו.

המונטגיו 'פרטרופר' תוכננו לשימוש במיוחד עבור לוחמים מוצנחים שכן ניתן להצניח אותם ממטוסים, לרכוב איתם בשטח קשה למרחקים עצומים ולקפלם תוך 30 שניות לתיק נשיאה ללא שימוש בכלים, אבל הם לא מיועדים רק ללוחמים. המבנה החזק שלהם העשוי מאלומיניום תעופתי וריתוכים כפולים וכמובן האפשרות לקפל אותם למידות הגיוניות של 91.4X71.1X30.5 ס"מ הופכות אותם לאופניים האידיאליים לאלו הרוצים לטייל בשטח הרחק מהבית ולא מעונינים לתלות את האופנים על דלת תא המטען ולחילופין, לאחסן אותם בקלות גם בדירות קטנות בשימוש של רכיבות הלוך וחזור לעבודה.

מחירו של הדגם הצבאי של אופני מונטגיו עומד על 4,500 שקל, אך ישנם דגמים נוספים המציעים את אותו יתרון הקיפול במחירים של החל מ-2,700 שקל ללא בולמי זעזועים. בעוד מספר חודשים יושק בישראל דגם ה'על' של האופניים המתקפלים של מונטגיו העונה לשם SWISSBIKE והם פונים לרוכבים המקצועיים יותר עם מערכת הילוכים מתקדמת יותר, בולמי רוק-שוק ריקון 351 עם מהלך של 130 מ"מ, בלמים הידראוליים וכדומה. מחירו של דגם זה יעמוד על 11,900 שקל.

אחרי שבוע ימים של רכיבה עמם לכל מקום אפשרי, הצלחתי להתאהב באופניים האלו. הם התאימו לבגאג' כמו כפפה, נכנסו בדיוק ברווח שבין הארון לקיר וגם היו נוחים וקלים לרכיבה. בהחלט הכלי האידיאלי לעיר.