על צבע הרכב וחמה מסוחררת

אין זה סוד שאם צבע הרכב שלכם שחור, אזי מדידת מהירותו באמצעות ממל"ז קשה יותר מאשר מדידת מהירות רכב לבן או כסוף. הסיבה לכך נעוצה בהבדל בין בליעת אור של צבע שחור לעומת צבע בהיר יותר. אולם, גם לאחר שהשוטר הצליח כבר לקרוא את מהירות הרכב, עדיין יש חשיבות ליכולת השוטר לקבוע מה צבע הרכב שלכם גם כשהוא כבר עומד ממש ליד הרכב.

נניח שחמותכם הייתה סובלת מסחרחורת בעת נסיעה ברכב הנוסע במהירות גבוהה. האם הייתם יכולים לטעון זאת במשפט כאליבי לכך שלא נהגתם מהר, כי אם הייתם נוהגים הרי שהיה לכם עסק עם החמות, וזה לעיתים גרוע יתר מעסק עם שוטר תנועה?

דן פרופר נמדד נוהג במהירות של 130 קמ"ש (125 קמ"ש אחרי הפחתת 5 קמ"ש) במקום 90 קמ"ש באיילון צפון לכיוון הרצליה. בישיבת ההקראה כפר הנאשם באישום.

תגובתו של פרופר בעת שנעצר הייתה "קשה לי להאמין שנסעתי במהירות כזו, אני לא ראיתי איתות. נראה לי שמדובר ברכב אחר. עובדה שהשוטר לא ידע אם צבע הרכב הוא חום או שחור עד שהודעתי לו שהרכב אפור".

השוטר שהפעיל את הממל"ז העיד שלקח לו זמן להגיע אליו, אבל שמר עם הרכב על קשר עין כל הדרך, ועצר אותו ממש ברמזור, בעליה למחלף שבעת הכוכבים. השוטר אישר כי המרחק בין המקום שבו נמדד הנאשם ועד למקום שבו הדביק אותו היה מעל קילומטר.

פרופר לא הכחיש שאכן נסע במקום שבו בוצעה האכיפה, לטענתו כאשר התקרב למקום התבונן במד המהירות, והבחין שמהירות רכבו, היא בין 90 ל-100 קמ"ש, כך המשיך לנסוע עד שהגיע למחלף, ובעומדו במקום הופיעה לפתע ניידת משטרה, שעצרה לשמאלו. שוטר שהיה בניידת אותת לו לפתוח את החלון וביקש ממנו לעצור לאחר הפנייה. כאן עשה השוטר את הטעות שלו, ושאל את דן לצבע מכוניתו, והאם מדובר בחום או שחור? דן השיב שצבע מכוניתו הוא אפור, ושלהערכתו מכונית אחרת, נקלטה במכשיר הממל"ז.

השופט שוכנע להעדיף את גרסת הנאשם על פני גרסת השוטר, והתרשם שהשוטר התבלבל ומדד רכב אחר ולא את רכבו של הנאשם. המרחק שעבר השוטר, מעת שמדד את מכוניתו של הנאשם ועד שהורה לו לעצור, היה מעל קילומטר. בכיוון נסיעתו של פרופר. קיימות שתי פניות ימינה במקטע זה, וקיים סיכוי סביר שקשר העין שהיה לשוטר עם מכוניתו של דן נקטע. צבע מכוניתו של דן, לא היה ברור לשוטר, ויש בכך כדי להטיל דופי בזיהויו.

בתאריך 17/06/05 בשעה 10:52 נהג יורי צ'ודקוב ברכב פרטי ברחוב ההגנה בחיפה מכיוון צומת עין הים לכיוון צומת אבנר (מדרום לצפון). מדובר בדרך עירונית שמהירות הנסיעה המותרת בה הינה 70 קמ"ש. יורי נהג בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבים, ונמדד על ידי השוטר באמצעות ממל"ז ממרחק של 262.2 מטרים, במהירות של 111 קמ"ש. יורי טען כי בטוח לא נסע 111 קמ"ש, אלא העריך את מהירות נסיעתו בין 70 ל-75 קמ"ש.

במשפט טען יורי כי היו עמו ברכב חמו וחמותו. חמו סובל מבעיות לב ועבר ניתוח מעקפים חצי שנה לפני האירוע, ונסיעה במהירות גבוהה גורמת לו "להרגיש לא טוב". כך גם חמותו. נסיעה במהירות גבוהה גורמת לה "לסחרחורות". הוא טען שנהג בנתיב השני משמאל, ונעקף על ידי מכוניות אחרות. יורי העיד כי הרשעתו האחרונה הייתה משנת 1993. כשנשאל, בחקירה הנגדית, אם בשנת 1999 עבר עבירות של מהירות, השיב כי לא יכול לענות על כך בוודאות.

הרישום העלה כי לאחר שנת 1993 היו ליורי 11 הרשעות נוספות, שלוש מתוכן על מהירות, (כנראה שגם יורי סובל קצת מסחרחורת של מהירות...).

הגב' פולינה, חמותו של יורי, העידה כי ישבה לידו והוא נסע לאט, אך לא ראתה באיזה מהירות נהג. השופט ש' יציב הרשיע את יורי וגזר עליו 1200 ¤ קנס, 10 נקודות ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

דן פרופר איש רציני, נתן לשוטר לשאול את השאלות, והשוטר כבר עשה את שאר הדרך בעצמו. הוא דבק בגירסתו גם בבית המשפט, ורכש את אמונו של השופט, שזיכה אותו מהעבירה. לעומתו, יורי סובל מסחרחורות המשפיעות לו על הזיכרון לגבי עבירות קודמות שביצע, הוא איבד את אמונו של השופט, והוא ממשיך לנהוג מהר ועושה לחמו וחמותו כאבי ראש וסחרחורות, למרות שהדבר גורם להם "להרגיש לא טוב". לכן, מן הראוי, שייתן את הדין בפני חמו וחמותו, שבפעם הבאה אולי ייסעו באוטובוס כי ליורי לא יהיה רישיון.

גיא ברלס עורך אתר האינטרנט מלכודות מהירות בישראל