אומרים שלהיות אלוף זה ממש לא קל, אך השאלה האמיתית היא מהיכן מגיע כשרונם של האלופים? יש שיגידו כי האלופים מקבלים את כשרונם בתורשה, ראו למשל את נהגי הפורמולה בדימוס דיימון היל, ז'אק ווילנייב והמשפחה לבית אנדרטי. אחרים יגידו כי הם פשוט נולדו כאלה, בדיוק כמו מיכאל שומאכר, מיקה האקינן ואיירטון סנה. כשמסתכלים על עומר מנור, מתברר ששתי התיאוריות נכונות.
עומר מנור הוא אלוף ישראל בקארטינג 'שתי-פעימות' לשנת 2006/2007 ורגע לפני שהוא מתחיל את העונה חדשה עם הספרה 1 בחזית קארט ה-PCR שלו, הוא יחגוג ב-31 למאי את יום הולדתו ה-15.
הכל התחיל בגלל אמא
עומר נולד בשנת 1992 ביוהנסבורג שבדרום אפריקה וכשהיה בן שנה, לאחר שהייה ארוכה של הוריו שם, חזרה משפחתו לישראל. את ביתם קבעה המשפחה במושבה מזכרת-בתיה ושם למעשה מתחיל הסיפור שלו.
בכדי לנסות ולהבין איך הכל התחיל, מחזיר אותנו עופר מנור , אביו של עומר, לשנת 1997. "הפגישה הראשונה של עומר עם החיידק המוטורי החלה כבר בגיל 5", מספר לי עופר , "כבר אז הוא נהג בטרקטורון הפולאריס של אמא שלו". עומר, בצעד הגנתי מאוחר משהו, טורח לציין כי היו לו נסיבות מקלות היות והטרקטורון לא הניע והוא רק תיקן אותו. מאז אותו תיקון השתנו חייו של הילד כליל.
החיבה לטרקטורון היתה המוטיב המניע למתנה אותה קיבל לגיל 6. המכונית הראשונה של עומר הייתה פורשה טרגה ולמרות שהיתה רק מכונית צעצוע חשמלית, היא הגיעה למהירויות גבוהות יחסית תודות לאבא ששינה את מערכת הזנת הכוח מ-12 ל-24 וולט. עומר נזכר בימים שחלפו לפני פחות מעשור, אותם העביר באותה פורשה מהירה אליה התעקש להיכנס גם לאחר שמידותיו היו גדולים עליה. לבסוף, נדמו מנועיה של הפורשה והתחליף התבקש.
בגיל 9, החל עומר את העידן הדו-גלגלי עם קטנוע 50 סמ"ק של פיג'ו. אם הטרקטורון הגיע בעקבות הגנים של אמא, כאן מדובר בגנים של אבא שהיה אופנוען שנים רבות. שנתיים על הקטנוע הספיקו לרוכב הצעיר ובגיל 11 היה זה כבר אופנוע שטח של הונדה מסוג CR שגם אותו דאג עופר לשפר. יחד עם ה-CR העביר עומר שעות רבות במסלולי המוטוקרוס של מזכרת-בתיה כשהוא מלווה בדודו. את האופנוע החליט עומר לנטוש לאחר תאונה שעבר הדוד, תאונה שהותירה אותו על כיסא גלגלים.
הויתור על האופנוע לא היה קל והתחליף היה מתבקש וכך מצא עצמו עומר לראשונה ישוב בתוך קארט במסלול "אלפא קארטינג הרצליה". לאחר ההתנסות המוצלחת הדרך לקורס נהיגת מירוץ היתה קצרה. את הקורס ערך עומר באותו המסלול ובשלב מאוחר יותר הצטרף גם למירוצי האליפות. עבור המשפחה היה מדובר בסוג של הקלה. פרט למקרה המשפחתי המצער, עומר כבר שבר פעמיים את ידיו במהלך הרכיבה על האופנועים.
והמשיך בגלל אבא
אומרים שכל ההתחלות קשות ועל כך יכול עומר להעיד. "היו לי הרבה תאונות בהתחלה כי רציתי לנצח בכל מחיר". במירוצי מכוניות, האגרסיביות לא תמיד משתלמת ולרוב סופך מחוץ למסלול. או שאתה לא מסיים עם תאונה, או שאתה מסיים עם פסילה ולעומר היו הרבה מהשניים. השינוי הגדול הגיע לאחר פתיחת מסלול "פרו קארטינג רחובות" הקרוב למקום מגוריו, אשר הפך למסלול הבית.
פתיחת המסלול החדש אפשרה לעומר להגביר את קצב האימונים ויחד עם בעל המסלול דוד מנשה, הוא החל לשפר אט אט את כישוריו והתוצאות החלו להגיע. עופר דאג להביא את הילד לכל המירוצים שערך המסלול ואת האליפות הראשונה קטף עומר בעונת 2005/2006. התואר נשמר גם בעונה שלאחר מכן (כעת מוביל עומר את טבלת האליפות של העונה הנוכחית). במקביל, השתתף עומר בטורנירים וליגות נוספות לזכותו עומדים תארים נוספים בניהם שלוש פעמים "איש הברזל" (מירוץ בו נמדדת סיבולת הנהג), אלוף טורניר הסיבולת לקבוצות (יחד עם איציק שחר ואיציק מנשה) ופעמיים אלוף טורניר "ספארקו קארטינג צ'אלנג'". עומר הוביל גם את אליפות הליגה הארצית בשנת 2005 עד שזאת פסקה באמצע העונה.
כמיהתם של נהגי הקארטינג בישראל שמורה לקטגורית ה'שתי-פעימות' ובשנת 2005 החלה הקריירה המקצוענית.
שתי פעימות, רצון אחד
צירוף המילים 'שתי-פעימות' הפך לשם נרדף עבור ליגת מירוצי הקארטינג המקצוענית. מדובר למעשה במכוניות קארטינג העושות שימוש בשלדה מקצוענית מתכווננת ומנוע דו פעימתי. בעוד ובעולם עושים שימוש בעיקר במנועים בנפח 125 סמ"ק עם כ-30 כוחות סוס, בישראל מסתפקים במנוע ימאהה בנפח של 100 סמ"ק עם כמחצית מהכוח. בשונה מקארט ארבע-פעימות בהם יכול כל אדם לנהוג במסלולי הקארטים השונים, כאן מדובר בכלים בבעלות פרטית אותם יש להכין היטב למירוץ.
בשנת 2005 רכש עופר לבנו קארט 'שתי-פעימות' ויחד חברו לקבוצת 'פרו-קארטינג' אותה ניהל דוד מנשה. הימים הראשונים לא היו קלים היות וקשה היה לשניים להסתגל למציאות החדשה. "פתאום אתה צריך להתחיל לעבוד פיזית בשביל שהילד ינהג" מספר לי עופר, "כל דבר הכי קטן משפיע על הביצועים של הקארט". הנהיגה בקארט שתי פעימות אינה קלה ומצריכה רמת נהיגה גבוהה מאוד. אולם, האימונים הרבים והכסף הרב שהושקע הניבו פירות. את אליפות ישראל לעונת 2005/2006 סיים עומר במקום הרביעי כשרק 2 נקודות מבדילות בינו ובין המקום השלישי ועם הבטחה לעונה מוצלחת יותר.
עונת 2006/2007 נפתחה עבור עומר בצעד חיובי. את המירוץ הראשון סיים במקום השלישי ועם הרבה מוטיבציה להמשך. המירוץ השני היה פחות מוצלח ועם תקלות מכניות במקצים המוקדמים, הצליח עומר בכל זאת להשיג את המקום הרביעי. הניצחון הגיע במירוץ השלישי לעונה לאחריו תפס את ההובלה עד לסיומה של העונה אותה סיים כאלוף הצעיר ביותר ב-12 השנים בהם ענף זה קיים בישראל.
העתיד טמון בעומק הכיס
כמו בכל ענף ספורט, בעיקר מוטורי, נושא המימון הוא נושא כואב מאוד והנטל הכספי נופל על המשפחה. "עונה מלאה עולה לנו כ-20 אלף שקל אותם אנו משלמים על שיפוץ מנועים, צמיגים, חלקי חילוף, דלק, שמן ועוד כל מיני דברים נלווים" אומר לי עופר שמציין כי זה לא כולל את הקארט עצמו שעלותו כ-25 אלף שקל. "העדר ספונסרים מכביד עלינו את המעמסה הכספית וגם מגביל אותנו ברצון להתנסות בחו"ל".
נכון לימים אלה, מתכוננים השניים לעונת 2007/2008 שעתידה להיפתח בחודש יוני הבא. עבור עומר, תהיה זאת העונה הקשה ביותר היות והוא צריך להגן על תוארו. עבור עופר, ימשיך המימון להוות המכשול העיקרי.
אנו מחזיקים לשניים אצבעות.
