חוק הכלים השלובים

לפני אי אילו מיליוני שנים, כך סובר המדע, החיים, כפי שאנו מכירים אותם, התחילו דווקא מתחת לפני הים ולא על היבשה. בעקבות קפיאת הימים בקצוות הכדור הכחול, נחשפה היבשה והיה זה אך טבעי וברור שכמה בעלי סנפיר ישמחו מהתגלית החדשה ויעלו אל היבשה לכבוש אותה. בהתחלה הם עוד קצת נחנקו וניסו ללא הצלחה לכשכש בסנפירים, אבל עם השנים הם הצמיחו רגליים וריאות ו... הופס, הנה אנחנו כאן היום ממלאים כל סנטימטר פנוי על הגלובוס.

זהו תהליך האבולוציה על רגל אחת, או בערך חצי רגל, אבל היא נכונה כמעט גם לעולם הרכב שבו אנו עוסקים. בתחילה, לפני המצאת האספלט, היו כל כלי הרכב בעולם רכבי שטח. לא מפני שכך הם הוגדרו, אלא משום שלא הייתה אופציה אחרת לתנועה מלבד... השטח. בסוף המאה ה-19, כאשר הדרכים נעשו סלולות או כבושות יותר, החלו כלי הרכב לוותר על מספר מאפיינים שאפשרו להם לנוע על קרקע לא מהודקת, עד שנוצרה מכונית הכביש הטהורה – כזו שיודעת לנוע רק על אספלט.

אולם כשמתבוננים על ה-Q7 החדש של אודי, נראה זה כאילו עבר תהליך אבולוציה הפוך לגמרי למשל ביחס לרינג'-רובר – הוא הצליח לאמץ לעצמו מראה של כזה שרוצה וגם מסוגל לנוע מעבר לגבולות האספלט, אבל מתחת למראה המצודד עדיין מסתתרת מכונית כביש כמעט טהורה.

אפנת הקרוסאוברים שוטפת את כבישי העולם. כמעט כל יצרניות הרכב דואגות שבהיצע הדגמים שלהם יהיה לפחות אחד כזה שנראה 'גבר-גבר'. בקצה היוקרתי של הסקאלה, כבר פגשנו בעבר ב-X5 של ב.מ.וו ובטוארג של פולקסווגן וכעת הגיע תורה של אודי לשגר אלינו את החתיך התורן – ה-Q7.

כבר במפגש הראשון, אפשר לראות כי אודי עשו עבודה ממש טובה בעיצוב הבריון החדש; קשה להתעלם מהממדים שלו: עם אורך של 509 ס"מ, רוחב של 198 ס"מ וגובה של 174 ס"מ, מדובר באחד הכלים הגדולים, הארוכים והכבדים בקטגוריה, אבל בעזרת עיצוב נכון שמשלב אגרסיביות מודרנית וגם יוקרה, ממדי הענק מקבלים פרופורציות מאוד מעניינות.

שנית, כשסמל ארבע הטבעות מתנוסס בחזיתו, תהיו בטוחים שאף אחד לא יפספס אתכם ברחוב, בייחוד נהגי רכבי שטח ונשים. הרבה נשים, אבל זה כבר סיפור אחר.

הממדים העצומים של ה-Q7 באים לביטוי בצורה הטובה ביותר בתא הנוסעים שלו. הגוף הארוך מסוגל לאכלס בקלות שבעה מושבים המסודרים כמקובל בשלוש שורות והמרווח בכל אחת מהן לא פחות ממעולה. הנהג והנוסע שלצדו נהנים ממרווח נדיב לכל עבר וכך גם המצב בשורת המושבים השניה אשר ניתן להניעה על מסילה לטובת הגדלת המרחב.

עם זאת, רק שני מבוגרים ירגישו שם בנוח משום שהמושב האמצעי קטן מהאחרים ולחלוטין מיועד לילד בגיל חד ספרתי. בשורה האחרונה גם מבוגרים לא גבוהים יכולים להסתדר, אך רק לנסיעות בטווחים קצרים.

מעל לראשי הנוסעים, בכל שורות המושבים, נמצא גג זכוכית הנפתח בחלקו הקדמי והאחורי והוא משדרג משמעותית את האווירה בתא, ולא שהיא משעממת עוד קודם, שכן הכל ארוז ועטוף בעור איכותי ומפנק ממיטב פרות גרמניה.

עוד דיבידנד שמגיע הודות לממדי הענק הוא תא המטען: גם במצב בו כל שורות המושבים נמצאות בשימוש, התא מציע נפח מכובד ובזכות מספר משיכות של ידיות, ניתן בקלות להעלים את שתי שורות המושבים אל הרצפה לקבלת מישור ארוך ונפח הטענה עצום.

כיאה למכונית מודרנית ויוקרתית, הישיבה הראשונה מאחורי ההגה של ה-Q7 מלווה בהלם טכנולוגי. כל כך הרבה מתגים, מנופים וצגים שרק אחרי שלושה ימים עמו הצלחנו להבין (בערך) מה עושה כל מתג ועל מה מסוגלת לשלוט מערכת ה-MMI המרכזית (המון). חובבי הגאדג'טים אולי יאהבו את שלל הצעצועים, אבל לנהגים שלא מגיעים מהעולם הבינארי, צפויה תקופת הסתגלות ארוכה במיוחד.

אחרי ההלם הקל, כאשר מחליטים לא לחשוש ולתת לאצבעות ללכת במקומכם, מגלים כמה צעצועים מאוד יעילים ונחמדים בתא הנוסעים: מלבד התפנוקים הרגילים של בקרת אקלים מפוצלת (מישהו יודע איך מכבים אותה?), המראה המרכזית המתכהה ועוד, ניתן למצוא שם גם מערכת שמע אולטרא איכותית שעשויה להיות אחת מהטובות ביותר שנתקלנו בכלי רכב באופן סדרתי. בשל ממדי הענק והקושי לראות אחורנית (גם לנוכח המראות הגדולות) הותקנה ב-Q7 מצלמה לנסיעה לאחור ובעזרת מחשב, ישנה תצוגה יעילה מאוד המורה בדיוק רב לאן אחוריכם מועדים והיכן ידרכו בדיוק הגלגלים. מאוד אהבנו.

זה עוד לא הכל, כי ישנה גם מערכת ניווט מובנית, טלפון נייד של אודי ובעצם כמעט הכל, בהתאם לרשימת התוספות ועומק הכיס שלכם.

כלי רכב מגודלים בדרך כלל גורמים לחיים קשים לבעליהם בערים הגדולות, אבל כמו שפעם אמר לי בעליו של האמר H2, "אם אוטובוסים עוברים פה, אז גם אני יכול". ה-Q7 באמת מרגיש גדול בהתנהלות צפופה וכדי למנוע נישוקי פגושים וצלקות לפח המפוסל, תמרונים הדוקים יש לעשות באיטיות מעיקה.

למרות זאת, לא קשה להסתדר אתו במרכז ת"א. נכון, זה לא קטנוע חד מושבי, אבל הממדים לא מהווים בעיה של ממש, ואחרי הכל כולם נזהרים שלא להירמס תחת גלגלי הענק שלו. ההגה קל מספיק כדי לא לעייף את הידיים וגם הישיבה הגבוהה (מאוד) מסייעת לנהג לקבל ראות טובה יותר של המתרחש סביבו.

האמת, שגם מחוץ לעיר ה-Q7 מרגיש גדול. ברמזור כל העיניים נשואות אליו בקנאה וחזיתו המאיימת גם עושה פלאים בפינוי הנתיב השמאלי ממזדחלים מבולבלים.

משפחת ה-Q7 מורכבת ממגוון מנועי בנזין ודיזל. אנחנו בחרנו לשים את הידיים על גרסת הבנזין בנפח 3.6 ליטר. הנתונים על הנייר מדברים על 280 כ"ס ב-6,200 סל"ד ועל 36.7 קג"מ הזמינים כבר ב-2,500 סל"ד. אלו נתונים כלל לא רעים, אם הם היו שייכים למכונית ספורטיבית קלילת משקל, אבל במקרה שלנו, הסוסונים האלו צריכים להתמודד עם לא פחות מ-2.2 טון, לפני דלק, נהג ושקית דובדבנים מוואדי ערה. כשתא הנוסעים מלא בנוסעים, ה-Q7 כבר ממש צריך להיאבק במשקל העודף.

זה בהחלט לא קל ולא חסכוני: כדי להשיג את נתון התאוצה של 8.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש צריך ממש לדחוף את הדוושה הימנית עד לרדיאטור ולהחזיק חזק. בתחילת התאוצה ישנה תחושה כאילו מאחור אנו מושכים רכבת, וזה בהחלט קשור למשקלו הרב של ה-Q7, אבל מהר מאוד המצב משתפר והתאוצה הופכת למוחשית יותר, ככל שעולים בסל"ד. המהירות המרבית אם זה משנה לכם, עומדת על 225 קמ"ש.

העליה בסל"ד גוררת כמובן הנאות אבל גם כאבים: האודי הזה מאיץ בנחישות ככל שמתעמרים בו יותר וגם הצליל המגרגר של מנוע ה-V6 לוקח אותנו למקומות יפים יותר, אבל במבחן הנהיגה המאומצת שלנו, לגם ה-Q7 ליטר אחד לכל 4 קילומטרים וזה המון. בשיוט נינוח על גלי המומנט הנתון האופטימי ביותר שהצלחנו לראות לאורך זמן לא חרג מגבולות ה-10 קילומטרים לכל ליטר. כך שיש לקחת בחשבון את עלויות הדלק, בייחוד כאשר במכל ניתן לדחוס 100 ליטרים של דלק 98 אוקטן יקר.

ה-Q7 מצויד בתיבה אוטומטית טיפטרוניק העלת 6 הילוכים שעובדת נפלא בכל מצב (יש גם ספורט וגם ידני) ובמערכת ההנעה ה'קואטרו' של אודי, בדיוק כפי שהיא מוצגת ב-A6 הסלונית. הכוח מועבר תמיד לכל ארבעת הגלגלים ביחס ראשוני של 40 אחוז לפנים ו-60 אחוז לאחור, אך משום שמערכת זו אינה מציעה הילוך כוח, היא מצוידת בדיפרנציאל מרכזי אשר מסוגל לחלק את הכוח אחרת בהתאם לתנאי האחיזה – עד 65 אחוז לפנים או עד 85 אחוז לאחור בהתאם לצורך הרגעי.

על הכביש ובייחוד בנסיעה רגועה, קשה לחוש במעברי הכוח, שכן ה-Q7 מצליח להישאר ערני ובשליטה כל הזמן ובכל תנאי דרך, אבל בשבילים חלקלקים הדבר מורגש מאוד ואפילו קצת מהנה. נכון, הוא לא ממש מת על כבישים הרריים מפותלים, אבל לא בגלל האחיזה או המתלים – אלו דווקא טובים מאוד, אלא בגלל משקלו. זה מכביד על המנוע בעליות, על הבלמים בירידות ואף מקשה על המתלים בפניות הדוקות.

מהנדסי אודי אמנם עשו עבודה טובה מאוד בניסיון לטפל בתופעות הלוואי של המשקל עם מתלים מעט קשיחים (אך עדיין נוחים) שמונעים את הרכינה על המתלים במידה רבה ואף התקינו בו בלמים חזקים ועמידים, אבל זהו עדיין לא משהו שניתן להתעלם ממנו בקלות כל כך.

על נהיגת שטח, כמעט מיותר לדבר כאן – הוא לא בנוי לכך, אינו מוגן והוא גם נועל צמיגי 255/55 R18 מעולים לאספלט, אבל ממש לא לשטח – יותר בכיוון של כבישים חלקלקים בצפון אירופה וארה"ב. אבל מישהו היה צריך לעשות את העבודה ולקחת אותו (בזהירות הראויה כמובן) לשבילי ישראל. אמנם ה-Q7 מציע מרווח גחון של 24 ס"מ, אבל החשש לגרד משהו בגחונו החשוף מוציאים את כל החשק לנווט בין קוליסים וסלעים קטנים. לא הוא ייהנה מזה ובטח שלא אתם. גם את פרק החולות קיצרנו משמעותית – אמנם יש שם מנוע שאפתני והנעה כפולה חכמה, אבל על החוויה של להיתקע עם מינימום 2.2 טון עד הגרון בחול, אני אשמח לוותר.

ה-Q7 מגיע אלינו באיחור – הב.מ.וו X5 ואפילו הטוארג של פולקסווגן כבר התבססו היטב בשכונות הצפוניות של גוש דן – שם האופנה מדברת והמחיר הגבוה מנצח, ולכן מחכה לו קרב לא קל באולם התצוגה. מצד אחד, הוא עשוי לגמור כמו ה-XC90 של וולוו שמתקשה להמריא, אך מצד אחר, החדשנות שבו, שבעת המושבים, העיצוב המקורי, האיכות הגבוהה וכמובן סמל האודי עשויים למשוך אליהם לא מעט בעלי ממון שמוכנים לפרוק מארנקם 510 אלף שקל לגרסת ה-3.6 ליטר בנזין, לפני תוספות שיכולות בעצמן לעלות עשרות אלפי שקלים נוספים.

אבל בואו נחשוב בהגיון לרגע. אמנם נהנינו מכל רגע עמו והיינו מוכנים בכיף לבלות בו עוד חודשים רבים, אבל אם אתם לא זקוקים לשבעת המושבים וממילא לא תקפצו לביקורים בשטח, למה לא להסתפק ב-A6, האחות ה'הגיונית' יותר? למרות שמחירה יהיה זול משמעותית, הביצועים בה טובים יותר, ההנאה מהנהיגה תהיה גדולה יותר, הבטיחות האקטיבית תהיה יעילה יותר ואולי אפילו תהיה נוחה יותר. דילמה חשובה, שלטעמי התשובה עליה ברורה, אבל מה דעתכם?