טיול לא שיגרתי

שבוע קשה עבר על כוחותינו. כהרגלי בשבת מצאתי לי את נישת הטיולים לסופ"ש על מנת להירגע קצת ולרכוב לשם הנאה ולא עבודה. הפעם נפל הפור על אחד מהטיולים הרגועים שמארגנים קארין ואלחנן. החבר'ה האלו מוציאים תחת שרביטם, פעם בחודש, טיולים מאורגנים להפליא. טיולים הכוללים ביקורים באזורים היפים של ארצנו ותכנים מעניינים. המסגרת רגועה לחלוטין עם רכיבה במהירות מרבית של 100 קמ"ש ועל כן שמם הוא הטיולים הרגועים של קא"ו - קארין, אלחנן וחברים – מסגרת שמתאימה לאלו שרוצים לתייר ברוגע על דו גלגלי עם אנשים רגועים כמוהם. קבוצת טיולים שמתחברת בקלות לרוכבים מתחילים שמעוניינים לטעום את טעם הרכיבה בקבוצה. אגב, גם מרובי גלגלים מוזמנים ולא אחת יש כמה רכבים שמלווים את הקבוצה.

לטיול הצטרפנו, טלי ואני, באזור צומת פלוגות מכיוון שכדי להגיע בשמונה לתחנת הדלק סיירים היינו צריכים לקום מאוד מוקדם והודעתי לאלחנן מראש שאנו נצטרף בהמשך. לאחר ארוחת בוקר וארגון של שקי מים לשתיה, יצאנו לכיוון המפגש. בדרך הודיע לי חבר כי הוא מצטרף אלינו בצומת אורים. כאשר הגענו לפלוגות חיכה במקום אדם מבוגר רכוב על DAKAR 650 BMW, גם הצטרף לטיול. שוחחנו קצת והוא אמר לי כי דיבר עם קארין וכנראה שיהיה איחור של עשר דקות. מהכרות שלי עם לוחות הזמנים של אלחנן, הייתי סקפטי בקשר לאיחור ובאמת בדיוק בשעה 10:30 נחתו עלינו חבורה של כ 20 אופנוענים בהובלת קארין על הסוזוקי DR 650.

הצטרפנו לחבורה העליזה והפלגנו דרומה לכיוון צומת קמה, הרכיבה התנהלה בקצב טוב ולא מעייף, עקפתי כמה מהרוכבים וברכתי אותם לשלום, כול הדרך רוכב לצידי חבר טוב וקרוב, נקרא לו מ'. בעצירת התדלוק מצאנו עוד אופנוען עם הבן שלו שחיכו לנו על מנת להצטרף לחבורה הססגונית. סיום תדלוק, הנעת מנועים, תחילת גלגול ואיסוף קצוות כאשר אני קולט את קובי, החבר שאמור להצטרף, נכנס לתחנת הדלק. סימון מוסכם של "אני מתדלק ומגיע" ואנו כבר מתגלגלים לכיוון נחל צאלים. אני משתרך לי בין האחרונים, ממתין לקובי. לפנינו נחש של דו"גים מתפתל לו קלות על הכביש, מ' נוסע לפני, מתפתל עם הדרך, אני אחריו אך בתוואי משלי, רוכב את הרכיבה שלי ומדי פעם אני פותח קצת ועובר להוביל. לפעמים מ' בהובלה, מגיעים לסיבוב, מ' נכנס אליו באלגנטיות, אני מוצא את הקו שלי וצולח את הסיבוב בחדווה. ההובלה חוזרת אליי, מגביר בקמ"שים בודדים ומגיע לסיבוב הבא המתפתל לו ימינה, מיד נופל כמה מטרים ומתהדק ימינה חזק.

ההפתעה הקלה של הידוק הפניה הובילה אותי לריכוז גבוה בקטע הזה. הידוק שמגיע כך סתם ללא ששלחו לי איזה מייל או יונת דואר לפני העניין,לא ממש בריא לי או לטלי שיושבת מאחורי. את הרכב שבא ממולי לא ראיתי בכלל, הייתי מרוכז כל כך בלהוריד, להישאר במסלול ולא לאבד אחיזה כשבראש אני צורח "תוריד! תוריד!!! חייב לצאת מזה על הגלגלים! תוריד!!!". הסתבר כי גם טלי לא זוכרת את הסיבוב או הרכב שבא ממול. נגמר. אנחנו אחרי , אני מאט כי יש חבורת אופנוענים מולי שהאטה גם על מנת לעבור את שאריות המים של נחל צאלים. המחשבה על השפרצת מים קלילה שעשעה אותי וחיכיתי למגע, אולם בבום אחד חשבתי על מ'! הוא הרי היה מאחורי. תוך שאני מתדרדר קלות לעבר החבורה אני בודק כול הזמן במראות כשעובר לי בראש שהוא כבר היה צריך לצאת מהסיבוב.

הנה הוא בא, עכשיו, ע כ ש י ו... אבל מ' לא הגיע. טלי שאלה אותי מה קורה? עניתי לה תוך כדי פרסה שחוזרים כי משהו קרה. עליתי חזרה את הקטע בפתיחת גז מטורפת כשהמילה "שיט" רצה לי בראש במהירות של מעבד אינטל פנטיום 9000 ליבה מחומשת. היציאה מהסיבוב שמאלה אישרה לי את חששותיי, מ' שוכב על השוליים , קובי וג'ני לידו, הוא נראה לי בהכרה. טלי קופצת מהאופנוע, אני מדומם ונלחם עם הרגלית צד והרשת שקושרת לי את הקאמל בק עם המים למיכל הדלק. זורק מבט לצד אחד ורואה שאריות של אופנוע מדמם כאשר בשוליים הנגדיים רכב שכל הצד שלו מפוצץ.

מגיע למ', טלי כבר שם. הבחור בהכרה, הוא נפגע בצד ימין. מזל שהוא מהרוכבים שמקפידים על רכיבה על ציוד מיגון מלא. את הקסדה כבר הורידו לו. תחקור קצר מבהיר לי שיש כבר אמבולנס בדרך. אני רץ לצלם מה שאני יכול, מחליף פרטים עם הנהג הפוגע. בלאגן של משטרה, כיבוי ואמבולנס נותנים לי תחושה של אירוע רב נפגעים אולם האדישות של כל המחלצים למיניהם הייתה תמוהה בעיניי. אותה כבאית שהגיעה לא טרחה לשטוף את הכביש מכל השמן והדלק שנשפכו או לפחות לארגן אתי חפירה כדי שנוכל לכסות את הכתמים, לא, הם פשוט הסתובבו ונסעו להם חזרה לאותו מקום שממנו הגיעו. מתנדבי מתנ"א שהגיעו באיחור, לא כל כך היו סגורים על נהלים במקרה כזה. הכול התנהל לאט כשאני, קובי וג'ני זוגתו, רצים בשמש היוקדת מעבירים פרטים, מעיפים חלקי מתכת ואלומיניום מהכביש, מנסים להירגע ולהרגיע. לפחות האמבולנס הגיע זריז יחסית, אמנם הפינוי הזכיר לי את סרטי הקומדיה האילמים, רק פסקול פסנתרי משעשע היה חסר ברקע, אבל לפחות אנחנו יודעים כי מ' כבר לא שוכב על הכביש... טלי נסעה איתו לביה"ח, אמרתי לה שאגיע מאוחר יותר כשנסגור עניינים עם הכחולים ועם הגרריסט.

לאחר האישור המיוחל להעמסת האופנוע על הגרר, נאלצנו ארבעה חבר'ה להניף אותו על העגלה מכיוון שלא ניתן היה לגלגל אותו. הגרר, שמחויב לטיול, המשיך עם הגווייה של האופנוע בעוד שאני, קובי וג'ני התחלנו לזרות חול בידיים על כתמי השמן והדלק על הכביש. עלינו על האופנועים ועשינו פרסה לכיוון ביה"ח. הרכיבה לשם הייתה רגועה, למעט המריבות של שני הליצנים על האופנוע מלפני. בפתחו של ביה"ח לא נתנו לנו להכניס את האופנועים בגלל פחד מחוליגנים. האמת היא שכל הדרך תכננתי להיכנס בווילי מטורף דרך דלתות המיון, לעצור בסטופי עם סיבוב של 180 מעלות מול האחות בקבלה ולסנן מהקסדה "איפה שמתם את מ'?"... חניה זריזה, קשירות, טלפון לטלי ואנחנו בפנים. מ' שוכב על מיטה במיון ממתין לתשובות מהרנטגן, מעליו עננת אדי דלק ושמן. האחות שהגיעה שואלת אם הוא רוצה מכנסי אשפוז כדי לצאת מהזוהמה אבל הרמז לא היה עבה מספיק.

השחרור היה זריז יחסית לאחר שהתברר כי יש למ' שבר באצבע, מכות יבשות ושפשופים. היינו צריכים לשרוף עכשיו שעתיים וחצי עד שקארין או אלחנן יגיעו לאסוף את הפצוע, כל הכבוד להם על הדאגה והסיבוב שהם עשו על מנת שמ' לא יצטרך לנסוע למרכז במוניות. טוב, מה עושים? אוכלים! פרצנו לאווזי, נתקלנו שם בחבורת אופנועני העמקים מעפולה שרכבו לטיול בדרום, איזו חבורה צבעונית! ישבנו במקום, בלסנו כמו חזירים ושיגענו את המלצרית לחלוטין. תשמעו, היו לנו שעתיים וחצי לשרוף... לאחר שאספו את מ' היינו חייבים קינוח אז הלכנו על גלידת באר שבע. כך שרפנו עוד חצי שעה.

עייפים ומלאי אוכל וגלידה שמנו פעמינו צפונה לכיוון הבית, הרכיבה רגועה, הקור שחדר דרך רשת מעיל הקיץ שלי לא עודד אותי, במיוחד עצם העובדה כי יש לי עוד ארבעים דקות רכיבה שרובן דרך כבישים מפותלים שאותם אני עובר תמיד במהירות קצת יותר גבוהה, אבל הקור לא אפשר לי לקצר זמנים. נפרדנו בנפנוף וצפצוף מקובי וג'ני באזור צומת קמה והמשכנו את הדרך לבד. הקור השפיע על המהירות ונראה לי שיותר מדי רכבים עוקפים אותי, מזל שמצומת פלוגות התנועה לכיוון הבית דלילה למדי.

הגענו הביתה עייפים ורצוצים, התכנון המקורי שלנו היה בכלל לחתוך מוקדם מהטיול שנוכל לנוח קצת במוצ"ש. כנראה שהגורל החליט לזמן לנו סופ"ש שונה. ברגע אחד הפכנו טיול משעשע למסע השמנה בבאר שבע. הטיול לא עבר כמתוכנן, אבל זה לא אומר שזהו סיומם של טיולינו ברחבי הארץ. נהפוך הוא, הטיולים והרכיבות יישארו בכל מצב שלא יהיה.

אני רוצה לשלוח תודות לקובי, ג'ני וטלי, על העזרה ואיחולי החלמה מהירה למ', אתה יודע מי אתה...


* קנגל, אופנוען וקטנוען בעל טור אישי באתר ריידרס