עכבר העיר

אני כנראה לא הרוכב הכי ידידותי לקטנועים קטנים. לא מתוך רוע לב, יותר בגלל זיכרון קצר וחוסר סבלנות. את קימקו 200 החדש עם מנוע ה-174 סמ"ק מוזרק הדלק קיבלתי להתרשמות ומיד יצאתי לסידורים בעיר. חמוש בהמון רצון טוב ובהחלטה שאני אנצל את ההזדמנות לרכיבה רגועה יצאתי אל רחובות תל אביב. בתנועה איטית עוד זכרתי שמדובר בקטנוע מגזרת ה-200ים, הזינוק הראשוני קצת איטי ועד ל-50 קמ"ש בערך ההתנהלות קלילה ונחמדה.

החגיגה מתחילה מעט מאוחר יותר כשיוצאים מהעומס העירוני לכבישים פתוחים יותר ומחוג הסל"ד קופץ לו בחדווה אל עבר הקו האדום ב8,000 סיבובונים של המנוע הקטן. משם הכל משתנה. המנוע מתחיל לחיות ובכביש שטוח וארוך אין בעיה לעבור את ה-120 קמ"ש על הצג. בירידה אי אפשר שלא להרגיש אשמה מסוימת כאשר המספרים המטפסים מספרים שההתעללות בקטנוע לא ממש הוגנת. אבל סיפורים לחוד והרגשה לחוד, הקטנוע עוזר לי להתעלם מהמסרים שמשדרים המחוגים והמספרים הדיגיטאליים.

למרות הרצון האמיתי להתנהג יפה ולחוס על המנוע, התנהגות הקטנוע בהטיות והיציבות במהירות גבוהה משכיחות ממני פעם אחר פעם את העובדה שאני על כלי רכב בסיסי שאמור לשמש אנשים לתנועה פרברית זולה ונוחה. הישיבה על חלקו הקדמי והצר של המושב ומשיכת הרגליים לאחור, ביחד עם הורדת הראש אל מגן הרוח הנמוך מידי לטעמי, מכניסה אותי למצב קרבי ואני מוצא את עצמי עוקף מכוניות בחוסר סבלנות כדי לשוב לתל-אביב במהירות המרבית.

בכניסה לעיר אני מתפנה לבחון את הקטנוע, מוקסם מהחדווה והסלחנות של המנוע המוזרק. הקטנוע נראה כאילו הורכב משני קטנועים. החלק הקדמי פשוט שבה את ליבי והזכיר לי את צעצועי החלליות שהיו לי בילדותי. הצבע השחור כל כך מתאים ומבליט מאוד את הסמל האדום לבן האובאלי שמודבק עליו ומסמן שהמנוע ידידות יותר לסביבה ועומד בתקני יורו 3. החלק האחורי סטנדרטי יותר ונראה קצת פחות מושקע מבחינה עיצובית. יש בו כל מיני גימיקים נחמדים כמו רגליות מורכב הנשלפות בלחיצת כפתור ופנסים מעוצבים שמשתלבים יפה בגוף הקטנוע, אבל אין כאן את המעוף של החלק הקדמי.

עם 15.5 כוחות סוס, לא ממש דאגתי משלב ההרכבה של היום. לא ציפיתי ליותר מידי וגם לא פחדתי מהרכיבה בשניים בעליות בדרך למודיעין. אספתי את ענבר ודחסנו את תרמיל הגב הגדול שלי מתחת למושב כדי לפנות לה מקום. התא מכובד ומספיק לקסדה שלמה ועוד קצת. את התיק שלה תלינו על וו השקיות הנשלף מהכידון, פתחנו את הרגליות בלחיצת כתפור ויצאנו לדרך. תמיכת הרגלים של רגליות המורכב טובות, המשענת המובנית נוחה, אבל משהו במבנה של המושב מחליק את היושבת מאחור קדימה אל הרוכב.

ברכיבה בשניים מתחילים להרגיש את החולשה של הבולם האחורי. שיבושים בכביש מורגשים פתאום, לא באופן מוגזם או כואב אבל בהחלט מציק. תחושת האי נעימות נעלמת ברגע שמגבירים את המהירות. מעל 90 קמ"ש מתחיל הקימקו לגהץ את הכביש ולרחף מעל התחלואים שהותירה אחריה מע"צ. ההיגוי בשניים נהדר ותוספת המשקל על הגלגל האחורי רק מוסיפים לתחושת הביטחון בפיתולי הכביש. ההפתעה האמיתי הייתה מהירות הקטנוע בכניסה לכביש 443 שם לא ירדנו מה95 קמ"ש אפילו פעם אחת, למרות נפח המנוע.

אני לא יודע על מה חשבו מהנדסי קימקו כשצבעו את הקווים במד הסל"ד באדום כבר בספרה 8. הקטנוע אוהב את האזור הזה של הסקאלה יותר מכל חלק אחר של השעון העגול. אני במקומם הייתי מוריד את השעון הזה ושם שם משהו אחר. חסר לי גם תא אחסון קדמי לטלפון ולארנק. בקטנוע כל כך מושקע וידידותי לרוכב חייבים מקום לזרוק דברים במקומות נגישים ולא רק מתחת למושב. חוץ מזה ואולי מגובה משקף הרוח שצריך עוד כמה סנטימטרים כדי להיות אפקטיבי מחוץ לעיר, ממש אהבתי את הקטנוע. איכות ההרכבה וחלקות המנוע מצדיקות את המחיר, קצת פחות מ-19,000 ש"ח על הכביש, כמו המתחרה מבית סאניאנג הג'וירייד 200. לסיכום, זהו בהחלט קטנוע ששווה לתת לו צ'אנס ולקחת רכיבת מבחן עליו לפני שמחליטים מה קונים בנפח הנ"ל.


* הכותב הנו עורך אתר הדו-גלגלי ריידרס