דעה: החיים שלהם דבש

עמותת רוכבי האופנועים בבריטניה הגישה מחאה רשמית למשרד התחבורה בדיון על הבטיחות בדרכים, על כך שמצבם הלא מחמיא של כבישי בריטניה הוא הגורם העיקרי לתאונות דרכים בהם מעורבים אופנוענים. לטענתם, פתחי ביוב בולטים מהאספלט, סימון לקוי ואספלט חלק בכיכרות, הם האויבים המרכזיים של רוכבי האופנועים.

חברי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בחרו להפנות אצבע מאשימה דווקא לעבר מהירות הנסיעה של האופנועים (ישנו קושי באכיפת מהירות הנסיעה על אופנועים שכן מצלמות המהירות בבריטניה מצלמות לרוב את כלי הרכב מהחזית ולאופנועים כידוע, אין לוחית רישוי מלפנים) וציינו כי לדעתם היא זו שמהווה כקוטלת הרשמית של האופנוענים.

כמובן שטענה זו לא נותרה ללא מענה: יו"ר עמותת האופנוענים מייק אוון, חשף בפני הועדה דו"ח שנערך על ידי משרד התחבורה עצמו והמשטרה, אשר גילה כי רק 9 אחוזים מכלל תאונות האופנועים נגרמו כתוצאה מרכיבה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך.

לנו יש מספר דברים לומר בנושא מנקודת מבט ישראלית כמובן. ראשית, טוב לדעת שבמדינות נאורות מתקיימים דיוני ממשלה בנוכחות נציגי ה"עם" וכי דעתם חשובה. ושנית, רק לפני מספר ימים שבתי ממסע בן מאות קילומטרים כמעט בכל רחבי אנגליה וכישראלי, נותרתי המום לנוכח איכות הדרכים שם. שום דבר לא נותר ליד המקרה – הסלילה משובחת וכמעט בלתי אפשרי למצוא פגם כלשהו באספלט (בדרכים המהירות), הסימון על הכביש ברור ואינו מחליק ובאופן כללי ניתן למצוא שם "תבונת דרכים", כפי שכינה זאת ידידי המקומי.

ואכן כך, אותה תבונת דרכים היא אותו מצרך שחסר לנו כאן מאוד בארץ הלבנט (שלא לומר תבונת מקבלי החלטות). בעוד ידידנו הבריטים טורחים לסמן את נתיבי הנסיעה בעיני חתול צהובים, את נקודות ההשתלבות בעיני חתול ירוקים ואת איסורי הכניסה בעיני חתול אדומים, אנחנו בישראל תלויים במקרה הטוב באותו סימון לבן דהוי ומחליק שלעיתים מתחיל ונגמר ללא קשר למציאות וזה עוד לפני שמזכירים את הסתרתו הפושעת בצבע שחור מבלבל.

כמו כן, כולכם וודאי ראיתם את השלטים האלקטרוניים הנמצאים בדרכים המהירות, אך ברוב המקרים, אין הם מציעים כל אינפורמציה חשובה פרט לטלפון של מוקד התנועה. בבריטניה לעומת זאת, מקבל הנהג באופן שוטף אזהרות והכוונות משלטים אלו כמו: "זהירות כביש רטוב בעוד 10 ק"מ", "גודש תנועה בעוד 20 ק"מ" וכדומה, דבר המאפשר לנהג לקבל "מודיעין" קריטי בזמן הנהיגה, במקום להיות מופתע מאורות הבלימה הפתאומיים של הנהגים שלפניו כאשר אלו גילו כי התנועה לפניהם פשוט עומדת.

נכון גם הדבר כי כבישיה של בריטניה נפרשים על שטח הגדול בעשרות מונים משטחה של ישראל, אבל אין זה אומר שגם לנו לא מגיע תחנות עצירה והתרעננות בצדי הדרכים. בנקודות אלו, ניתן להחנות, לאכול, להתפנות ואף לישון אם המצב מצריך זאת. ומה אצלנו? אצלנו אפשר לנסוע לאילת ולא לראות כלום במשך עשרות קילומטרים, העיקר שהח"כ גלעד ארדן דאג לנו לאפוד זוהר ברכב (למקרה שפתאום צריך להשתין בשולי הדרך).

אז על מה בעצם מתלוננים האופנוענים הבריטיים, אם הכבישים שלהם כל כך טובים, יש להם היכן לעצור וגם כל האוחזים בהגה "מבינים נהיגה" ולא יבצעו תעלולים מסוכנים? הם מתלוננים על כך שגם את המצב הקיים (שלטעמי מעולה בכל קנה מידה, בעיקר ישראלי) אפשר לעשות עוד יותר טוב במקום להמשיך ולהשקיע סכומי עתק במצלמות מהירות משוכללות (נשמע לכם מוכר?). אפשר לשפר את זוויות הכבישים בעיקולים (להוסיף זווית חיובית להקלת העומסים הפועלים על הרכב בפניה), להגביר את חיכוך האספלט בכיכרות, לשפר את פתחי הביוב והניקוז בכבישים כך שלא יבלטו מעל לגובה האספלט ולא יהיו חלקים ממנו וכן לשפר עוד יותר את השילוט הקיים בדרכים.

ולסיום, שוב מבט אלינו, והפעם עם מעט יותר עצב – נתוני גורמי התאונות בבריטניה דומים מאוד לאלו בישראל, אבל לנו לשם שינוי, יש באמת על מה לבכות. הסלילה שלנו חאפרית ומחפירה, הסימון שלנו מסוכן ורוצח חפים מפשע וכן, אנחנו גם נוהגים פחות טוב. אבל מצד שני, אנחנו משלמים יותר על הרכב שלנו, משלמים יותר בטסטים ויותר בחיים ועדיין מקבלים בעיקר אכיפת מהירות, כבישים מסוכנים לשימוש ובעלי השפעה שאינם משפיעים אלא על הקריירה של עצמם. באמת חיים טוב הבריטים האלה. איפה אנחנו ואיפה הם.