קיסר קדוש ומעלה עשוש

העולם הדיגיטלי בו אנו חיים מעניק לנו תחושת כוח ומין זחיחות מתנשאת, על פני כל מי שקדם לנו בעולם. אנו יכולים לשלוח סחורות וממון לעבר קצווי תבל בלחיצת כפתור, אנו יכולים לדלות ידע עצום בהקלדת מילה ויכולים לשלוט במדינה שלמה בעזרת רשת האינטרנט. האם אנו כה נעלים בהשוואה לעולם העתיק? גיחה לשתי דרכים, בצפון הארץ ובדרומה, יכולה ללמד אותנו קצת על מגבלותינו ולטעת בנו מעט יראת כבוד לאנשים שחיו כאן מזמן – לפני אלפיים שנים.

טיול השבת לקח אותי ואת משפחתי לעמק השלום, למרגלות יקנעם. אחרי שני טלטולים ומבט קצר סביב הבחנו כי אנחנו נעים על גבי דרך רומית עתיקה. למרות צמד אלפי השנים שעברו מאז כבישת הדרך, היה מצבה מדהים – אבני השפה ניצבו במקומן, מחזיקות היטב את הדרך, שהייתה רובה במצב תקין. את השבוע הקודם קינחתי בנסיעה למעלה עשוש, כחלק ממבחן הדרכים שערכתי למיצובישי פג'רו החדש. פג'רו נלחם עם מדרגות המעלה וכמובן העפיל לראשו, אך קשיי התנועה במעלה והבורות הפעורים בחלקים מציר המעיינות, בו נסעתי בדרכי לעשוש, גרמו לי לחשוב.

כבישים היו מרכיב מרכזי במערך השלטון הרומי. אפשר לומר שהם היו כלי שליטה חיוני – כבר עם ההתפשטות הראשונה של רומא אל מחוץ לאיטליה – לגאליה ולחצי האי האיברי – נסללו כבישים שהקנו לרומאים שליטה הדוקה וקפדנית בפרובינקיות הכבושות. מסיבה זו השקיעו הרומאים את מיטב המשאבים והידע הטכנולוגי שעמד לרשותם בהקמת מערכת כבישים מסועפת שהגיעה לכל קצות האימפריה. הכבישים איפשרו לכובשים להעביר במהירות יחידות צבא לדיכוי מרידות או לצרכי מלחמה. במקביל - שרתו הכבישים גם את התעבורה האזרחים והבטיחו תנועה יבשתית נוחה יותר למערכת הכלכלית (צרכי המסחר הממלכתיים והפרטיים) וקשר ישיר בין מוסדות המנהל השונים.

מבחינה טכנית, הצריכה הסלילה יישור או העמקת התוואי עד לסלע או לקרקע מוצקה; שפיכה של תשתית עשויה עפר ואבנים שנותנת לכביש גמישות ויציבות, ריצוף באבנים גדולות ושטוחות שהותאמו זו לזו כדי ליצור משטח אחיד ככל האפשר. משני צדי הדרך נתחם הריצוף באבני שפה גדולות, למניעת התפוררותו. במקרים מיוחדים הוסיפו לציר הבסיסי גם קירות תמך, חציבות בסלע, סוללות הגבהה, מדרגות חצובות או בנויות, גשרים ומעברי וואדיות.

גם מעלה עשוש נפרץ מאותן סיבות, שעיקרן שליטה בשטח נתון. המעלה נפרץ על ידי צה"ל בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, כמה שנים אחרי פריצת ציר המעיינות. דרכים אלה נכבשו כדי לאפשר לצבא לנוע מערבית לערבה, למטרות סיור ושליטה. למרות הטכנולוגיה המפותחת והכלים המכניים הכבדים שעמדו לרשות פורצי הדרך בני זמננו, אין להשוות את התוצר המוגמר של שתי התקופות. דרכים רומיות מחזיקות מעמד אלפי שנים, בעוד דרכים בנות זמננו משתנות בכל עונה ומצריכות ידע ועבודת הכנה כדי לנוע בהן.

הכותב הנו עורך אתר השטח הישראלי 4X4