את המבחן של ה-207 החדשה ראיתי לנכון להתחיל מהסוף מהמחיר. למה? משום שהיבואן הצליח להעמיד מכונית מעניינת מאוד בתוך תחום קבוצת הרישוי 2, כשהיא מצוידת לעייפה באביזרי בטיחות: 6 כריות אוויר וכמובן את כל האותיות האנגליות שאתן מכירים אשר מעידות על נוכחותן של שלל בקרות אלקטרוניות, לרבות בקרת יציבות וזה בהחלט מרשים.
לצורך העניין, רנו קליאו המקבילה והמתחרה הישירה, תדרוש מכם 11 אלף שקלים יותר (124 אלף שקל) ממחירה של ה-207 כדי להציע לכם את שש כריות האוויר והבקרות האלקטרוניות השונות. לטעמנו, יבואן פיג'ו עשה שיקול נבון כאשר בעת הרכבת המפרט הישראלי, החליט לוותר על ההפעלה החשמלית לזוג החלונות מאחור וכן על בקרת האקלים, רק כדי שלא לוותר על זוג כריות חשובות או חלילה בקרת היציבות החשובה לא פחות.
שקט, מתחילים
עכשיו, אחרי שסיכמנו את סעיף המחיר והתמורה, אפשר לחזור לעניינים ולהזכיר לכם כי רק לפני ארבעה חודשים לערך פגשנו ב-207 החדשה על כבישי דרום מערב ספרד, וכעת אנו פוגשים בה שוב והפעם על כבישי ישראל.
כאן, בארץ הלבנט, ה-207 היא המכונית השנייה בחשיבותה עבור המותג הצרפתי. ראשונה היא ה-307, אך גם זו תוחלף בקרוב על ידי ה-308. בתחילה, בטרם יצאנו עמה משערי היבואן, סברנו כי בשל הדמיון החיצוני, איש לא יבחין כי מדובר ב-207 החדשה. למה? כי היא דומה מדי אל אחותה הקומפקטית כמעט כמו תאומה זהה. עלי להודות שבמבט מספיק רחוק מלפנים, גם אני הייתי מתקשה להבדילה. למעשה, הסממן הוודאי היחידי בה הוא הכיתוב 207 על ישבנה.
אולם, כמו שהבנתם, די הופתענו מהתגובה של המתבוננים בה. ובעצם, גם המתבוננות. לא אחת נתבקשנו לפתוח את החלון ברמזור, הן על ידי נהגים והן על ידי שליחים על קטנועים ששאלו במפתיע "איך היא? שווה?" כמובן שהם זיהו מייד שמדובר ב-207. אז כן, היא שווה.
סופר נני
בעוד שה-206 התאימה בעיקר לצעירים או זוגות ללא ילדים בשל המרחב המצומצם ותא המטען הקטן, ה-207 אשר צמחה בכל ממד, כבר תאכלס טוב יותר זאטוט אחד לפחות במושב האחורי ובתא המטען יש מספיק מקום לעגלה (אם היא מהסוג שמתקפל ביעילות) ולעוד תיק קטן או שניים (310 ליטר במצב הרגיל עד 1,195 ליטר בקיפול המושבים.
אבל למבוגרים, מדובר בסימפוניה קצת שונה. התוספת לבסיס הגלגלים (254 בסה"כ) לא יצרה תא נוסעים גדול מספיק כדי לאכלס בנינוחות ארבעה מבוגרים בגובה 180 ס"מ. במושב הנהג, ברך ימין נשענת בקביעות על מרכז הדשבורד וברכי הנוסעים קרובות למדי לגב המשענות הקדמיות. תוסיפו לכך עיצוב נאה, אך מעט אפור מדי בשל בחירת הצבעים, ותקבלו תא נוסעים מפוספס מעט.
מוטיבציה
המנוע של ה-207 הוא סיפור בפני עצמו. כפי שאתם וודאי זוכרים, מנוע ה-1,600 סמ"ק שמשרת את ה-207, פותח בשיתוף עם ב.מ.וו הגרמנית, אשר העניקו לו את טכנולוגיית הוולווטרוניק (שליטה על פתיחת השסתומים בראש המנוע כתחליף למצערת הפרפר) וכן 120 כ"ס בשרניים.יש לציין כי מנוע זה משרת גם בגרסת הקופר של המיני ולכן הציפיות לביצועים היו גבוהות.
אבל כך היו גם האכזבות. ההאצה מעמידה ל-100 קמ"ש אורכת יותר מ-12 שניות (12.7 ליתר דיוק) וגם האצות הביניים לא ממש הפליאו אותנו. לכך יש שני אשמים מרכזיים: הגיר ועודף המשקל. הגיר מצדו מציע רק ארבעה הילוכים ויחסי ההעברה שלהם לא חולקו טוב מספיק. כמו כן, שיוט במהירות של 100 קמ"ש מאלץ את המנוע להסתובב בכ-3,000 סיבובים וזה לא רק מוחשי באוזן, אלא גם מרגיש עסוק מאוד בהתנהלות. אין ספק שתיבות 5 או 6 הילוכים היו הולמות אותה יותר. הנקודה השנייה היא שעם נתון של 1,234 ק"ג יבשים, "קל" להבין מדוע המנוע מתאמץ כל כך.
שיחת סיכום
שוק הסופר מיני בישראל שוב נעשה צפוף ואולי אף לוחמני. אין ספק של-207 יש ג'וקר חזק בשרוול בדמות המחיר הנמוך, וככל הנראה, יהיה על המתחרים ליישר עמה קו אם ברצונם לשמור על אחיזתם בשוק והכוונה היא אל הקליאו, היאריס, הג'אז ואחרות. כי במחיר הזה ובאבזור הזה, ה-207 תאיים על מעמדן לא רק בקרב ציי הרכב, אלא גם ובעיקר בשוק הפרטי.
צילום וידאו: דרור פיקלני
עריכה: שגיא צורף