הגולף סטיישן של ארה"ב

גרסת הסטיישן של הגולף (האסטייט) הוצגה באירופה לפני כמעט חצי שנה וכעת מוצגת הגרסה האמריקנית שעונה לשם ג'טה ספורטוואגן. להזכירכם, הג'טה היא למעשה גרסת הסדאן לגולף הקומפקטית. אז מה ההבדל בינהם? גם אנחנו שאלנו את עצמנו וניסינו למצוא את התשובה שנמצאת מין הסתם בתא המטען.

הפופולאריות הרבה לדגמי הסטיישן בארה"ב עולה במספר מונים על זאת באירופה. אולי בגלל זה בחרה החטיבה האמריקנית של פולקסווגן להציגה דווקא במהלכו של מפגש 'אגודת בעלי הסטיישנים האמריקנית' (כן, יש שם דבר כזה). נשיא האגודה, טים קלירי, ציין כי הוא שמח על בחירתה של פולקסווגן ושיבח את הג'טה החדשה ואז יצא לנהיגת מבחן. בסמוך לג'טה הוצגו דגמי סטיישן של פולקסווגן מהעבר כמו הטייפ 3 סקוואדבק מ-1973, הדאשר מ-1980, הקוואנטום סינכרו מ-1987, הפוקס מ-1988 וגם גרסת הסטיישן האחרונה של הפאסאט.

אז מה בכל זאת ההבדל? השוואה בנתוני נפח תא המטען מגלה כי לסטיישן האמריקנית נפח הטענה של 1895 ליטרים כאשר הכיסאות מאחור מקופלים, 345 ליטרים יותר מאשר באחות מאירופה. שתי הגישות השונות אינן מפליאות לנוכח הדרישה האמריקנית ליותר מקום (לקניות למשל). גם בתחום המנועים בא הבדל הגישות לידי ביטוי ובעוד שהגולף סטיישן מסתפקת בהיצע המנועים קטן הנפח של הקונצרן, בג'טה יהיו אלה מנוע ה-2.0 טורבו ואחיו הגדולים יותר.

ושוב, גם כשמדובר כמעט באותו הרכב, ניתן לראות שבארה"ב ממשיכה להוביל מנטרת הגדול יותר, חזק יותר – טוב יותר. אפשר להבין אותם.