קאסטום Made

הפריחה בשוק אופנועי וקטנועי ה-125 סמ"ק, העלתה לארץ הקודש קטגוריות רבות של אופנועים שלא היו זמינות בעבר לבני ה-16. לצד הקטנועים, אופנועי הספורט מחופי הפלסטיקה ואופנועי שטח וכביש סטנדרטיים, יכול היום הרוכב הצעיר שבליבו פועם היצר ההארליסטי, לרכוש לעצמו קרוזרון קטן עם פוזה ויומרות.

הקרוזרים הזעירים, עם הישיבה הזקופה והאופציה לאבזור כיד הדמיון הטובה ועומק כיסו של הנער, קוסמים גם לרבים מהמצטרפים הבוגרים לתחום הדו-גלגלי, אלו שרק רצו לטעום מהחלום והפרקטיקה האופנוענית במחיר של מבחן שליטה במגרש ועלות של צילינדר אחד בהארלי דוידסון אמיתי.

ליום הכיף הפוזאי הגיעו ארבע אופנועים, כל אחד מהם עונה להגדרה אבל בדרכו הייחודית שלו. כמו בכיתת תיכון, גם כאן חנו זה לצד זה המוקפד של הכיתה מבית טוב עם אינטרקום ומעלית, הידידותי שלא תמיד מבחינים בו אבל הוא באמת בסדר, החזק הגבוה עם הלוק שמפיל את הבנות של השכבה מעל, אבל לא כולם מסתדרים איתו והמאובזר המפוזר שתמיד יש לו הכל אבל זה לא תמיד שימושי וזה סתם מוסיף לו משקל בתיק. כבר בשלב החניה הבנו שמבחן השוואתי זה לא – זה יותר כמו משחק התאמה, מין חפש את הרוכב לכל אחד מהמשתתפים. כל אחד מהאופנועים מנצח את שלושת האחרים בהליכה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב בתחומו הוא.

כדי להתחיל את ההשוואה קראנו לכיתה הטיפולית, הרוכב עם הפרעות הקשב והיד הכבדה מדיי על הגז הגיע באיחור כי לא הצליח להתעורר, הבוגר המנוסה עם העבר העשיר הגיע אבל במיגון חסר כי 125 זה לא ממש אופנוע, הקטנה שמוכנה לנסות הכל חיכתה ראשונה לכולם ובחנה את המגוון, הטכני שפרש אחרי שעה מרוב שעמום כי לא היה מה לפרק ואני, התלמיד שאובחן כבעל הקישורים החברתיים הלקויים ונשאר בכיתה סתם כי נחמד לו לפגוש כל בוקר את שאר התלמידים. כמובן שבצד עמד הסקרן, אוחז במצלמה ומסתובב סביב הארבע החדשים, מבט של מקצוען, אצבעות מיומנות ויכולת מופלאה לעמוד מהצד ולהראות לכולם איפה טעו ועוד עם הוכחות מצולמות.

בשלב הראשון עלינו כולנו על אופנוע אקראי והחלפנו כל פעם עד שכולם רכבו על כל הכלים. כל אחד גיבש לעצמו את העדפותיו האישיות ליציאה לסיבוב הגדול והסתמן כי חוסר תמימות דעים עקבית ובטוחה תלווה את הגיבושון המתהווה. בגדול חולקו הקרוזרים לשתי קבוצות, הסינים והאחרים עם מנוע ה-V. הפסקה קצרה למנוחה והכיתה הטיפולית זכתה לסבב היכרות עם החברים החדשים. כל אחד מהם הציג את מרכולתו, מוצאו וניסה להסתיר את החסרונות.

ראשון עלה היוסאנג GV125 הידוע בכינויו אקילה, מרשים וגדול מכולם, עלה מקוריאה ורק מחכה להראות לכולם מי המלך של שיעורי הספורט עם המנוע החזק ביותר. שני צילינדרים בתצורת V עם 14.5 כ"ס, המהירות הסופית הגבוהה שנושקת ל-110 קמ"ש, רגליות מרוחקות מלפנים בסגנון הארלי דוידסון ומראה שרירי.

הקוריאני מגיע ללא תוספות כמו משענת מורכב, מגן רוח או תיקים, את אלו יוכל הרוכש להוסיף מאוחר יותר בעלות סבירה. רעש המנוע נעים וחלק, ההילוכים סבירים ותנוחת הישיבה מאומצת לנמוכים. הרגלים שלוחות קדימה ותפעול רגלית הצד הקפיצית בעייתית במיוחד. לוח השעונים קריא וממוקם כולו על הכידון ומעל הפנס ולזכותו עומד אגזוז שופוני ענק ומבריק.

במחיר של 23,000 ש"ח הוא יקר מהסינים אך מציע מנוע ואיכות גבוהים בהרבה. לעומת ההונדה הסולידי והיוקרתי שעלה להציג את עצמו מיד אחריו עדיין יש לו במה להשתפר.

הנציג של הונדה, ה-VT125 המכונה שדואו (הצל בעברית), מגיע בפוזה מאופקת ומשדר איכות מהמבט הראשון. היפני בחבורה מונע גם הוא במנוע שני צילינדרים V וגם לו הספק של 14.5 כ"ס, אך הוא מרגיש חלש מעט ואיטי מול הקוריאני. לא ש-100 קמ"ש זה איטי אבל התחושה הכללית היא שיש יותר כוח מהסינים ופחות מהיוסאנג.

המנוע חלק וההילוכים קלים לתפעול, תנוחת הרכיבה מצוינת ומיקום הרגליים הצליח להתאים לכולם, מהגבוה ועד לנמוך. המתגים ולוח השעונים בדיוק היכן שהם צריכים להיות, לא מפוזרים ונגישים כשצריך, המפתח בדיוק היכן שצריך להיות מפתח של אופנוע מסוג זה, לצד המנוע. כל המידע מוצג במרוכז על מכל הדלק וברור גם בדיוק כשהשמש מאירה מעל ומסנוורת את כל השאר. העיצוב משעמם וחסר את האלמנטים הבולטים שאחיו הגדולים לבית הונדה עוטים על עצמם, הסטייליסטית ביפן החליטה כנראה שהוא עדיין צעיר מידי לתכשיטים והשאירה אותו עם המראה השקט.

עד שלא רוכבים על השדואו ומתרשמים מאיכות האופנוע והרכיבה קשה להבין את המחיר הגבוה, כ-36,000 שקלים, במיוחד אחרי שרואים את האופציה הקוריאנית שלא עולה הרבה יותר מהסינים. האופנוע האיכותי ביותר אבל המחיר....

אחרי שהתרשמנו מהקרוזרים עם המנוע הנכון, הגיע תורם של שני האופנועים הזולים עם הבוכנה הבודדת ושלל האביזרים. ראשון התגלגל הליפאן קאסטום 125, התכונה הבולטת ביותר שלו היא המחיר, 18,900 אחרי מיסים ואגרות. במחיר הזה מקבלים מגן רוח, תיקי צד, אזעקה, משענת ועוד כיד הדמיון הטובה של הסיני שעיצב את הרכב הדו-גלגלי. לוח השעונים מפוזר על פני כל האופנוע, על מכל הדלק שוכן אורגן אורות שמראה בחושך את מצב הדלק ובאיזה הילוך נמצאים. באור יום כל התצוגה הולכת לאיבוד אבל בשביל זה הוסיפו במרכז בתצוגה ציור של ספינה אותו רואים גם מול השמש.

הפתעת הרכיבה על הליפאן היא התנהגותו ויציבותו בפניות, המהנה מבין כל הארבעה, גם המנוע מקורר המים מפתיע, לא חזק כמו מנועי ה-V אבל מצליח לשייט בכבישים בין עירוניים בנינוחות. מיקום הרגליות מתחת לרוכב ולא לפנים כמו בשני האופנועים היקרים מקל מאוד על הרכיבה, במיוחד לקטני קומה, מיקום מגן המנוע לעומת זאת מקשה על תפעול הבלם עם מידת הנעלים שלכם מעל 42.

המחיר הנמוך והמראה הלא מצועצע מידי, ביחד עם יכולת פנייה מצוינת וקלות רכיבה הפכו את הליפאן לאופנוע הסביל ביותר של היום, לא הבחירה המועדפת על אף אחד אבל בהחלט היחיד שלאף אחד לא היו הסתייגויות או סלידה ממנו, כולנו נהנינו ממנו בכביש הפתוח והרגשנו בנוח גם עם הייתה לנו ביקורת על איכות הגימור או צורת האופנוע.

האחרון שהגיע למפגש, הסטייליסט של החבורה, קיוואי סופרלייט 125. אופנוע שנראה כאילו ניסו לשבור באמצעותו את שיא האבזור למרחקים קצרים בסגנון חופשי. תיקים עם ניטים שנראים כמו אלו שנמכרים בהארלי במחיר של כל האופנוע, התנעה מרחוק ממפתח הרכב, מגן רוח מעושן, פלסטיקים בצבע כרום ועם נמשיך לא נסיים לעולם. כל מה שנכנס ב-19,000 שקל, וגם מה שלא, יש שם וזה עוד לפני סמלים וצבעים בסגנון האופנועים של פעם מהסרטים האמריקאים רק בקנה מידה מוקטן.

הקיוואי הוא האופנוע המושלם למי שמאוד רוצה להראות הכי מאובזר בעולם ולא צריך לרכוב למרחקים ארוכים או מחפש מהירות. על הסופרלייט מצאנו את הדברים הכי מיוחדים במפגש הקאסטומאי, למשל לחצני איתות בשתי הידיים, לחצן לאיתות ימינה ביד ימין ולחצן שמאלה בשמאל, נראה גאוני, עד ששוכחים לכבות אחד ובטעות לוחצים גם על השני, אז מקבלים את הבהוב המצוקה החביב. בכביש המהיר זה היה האופנוע שכולם חיכו לו, בעצירה זה היה האחד שמשך הכי הרבה מבטים.

הסופרלייט נוח מאוד לרכיבה כל עוד לא מחפשים לעבור את ה-85 קמ"ש, הוא גם מציג את הרוכב באור המחמיא של 2 מטר גובה. כן כולנו נראינו עליו ענקים ותאמינו לי שזה נחמד לראות את עצמך גבוה בתמונות, במיוחד אם תמיד עמדתי בשורה הראשונה כשהצטלמו בתיכון.

בשורה התחתונה קשה היה למצוא מנצחים או מפסידים בהשוואה. כל אחד מאיתנו פיתח לעצמו את סדר ההעדפות שלו וההסכמה היחידה הייתה שהאופנועים עם מנועי הV היו עדיפים לו המחירים של כל הקרוזרים הקטנים היה זהה או לפחות קרוב. בסוכנות הארלי דוידסון אליה רכבנו זכינו לתובנה נוספת מארליסט שבחן את כל ארבעת האופנועים. "לכולם ביחד יש נפח מצטבר של 500 סמ"ק, אפילו לא בוכנה אחת בהארלי שלי".

מתוך 4 האופנועים שהושוו במבחן הזה אהבתי שניים – את הליפאן ואת ההונדה. הליפאן נח מאד, העברת ההילוכים מאד נעימה, ניתן להחליף הילוכים עם העקב, מדרכי הרגליים הם בדיוק בגודל כף הרגל שלי. ההיגוי מעט מפחיד בהתחלה בהיענות הגבוהה שלו. היה לי כיף. ההונדה הרגיש חזק יותר מכולם, נוח יותר וקל אף יותר מהליפאן לתפעול, תנוחת הישיבה, מיקום הכידון. נחמד מאד! מסקנה - לא, קסטום זה לא אני. נכון שיש לי את האתגר האופקי שמאפיין רוכבי קסטום רבים אבל קסטום זה לא אני.

עומרי בנדטי, התלמיד הבעייתי עם בעיות הריכוז והיד הכבדה.
לסיכום, מבחינתי אם היו מכריחים אותי לחיות עם אחד מהם, הבחירה שלי הייתה או בהונדה בזכות האיכות וההרגשה של אופנוע אמיתי, או ביוסאנג בזכות החספוס והאופי יחסית לשאר אופנועי המבחן. את הליפאן הייתי משדך לרוכבים טריים ואת הקיוואי הייתי משדך לקאסטומאים לעתיד או לרוכבים צעירים שמחפשים את המבטים ברמזור.

מכל הכלים שהיו במבחן, השדואו הרגיש כמו אופנוע קטן ולא כמו צעצוע גדול. המנוע חלק וחזק, תיבת ההילוכים מתפקדת כמו זו של אופנוע "אמיתי", הבלמים בלמים והמצמד רך ומתפקד מצוין. מחוץ לעיר הצל מתפקד לא רע ביחס ל-125. עם מהירות שיוט של 80-90, אי אפשר לכסות מרחקים עצומים, אבל דילוגים בפריפריה בהחלט אפשריים, גם בהרכבה. מבחינת הלוק - סוייץ' בצד מנוע ה-'V טווין', בולמים כפולים מאחורה (כמו כולם במבחן), דוד פליטה ענק ומתלה קדמי שלוח קדימה, בהחלט עושים את ההונדה הקטן גדול יותר וגורמים להרגשה שרוכבים על אופנוע אמיתי. היוסאנג הצליח להעלות לי חיוך על הפנים. המנוע מרגיש חזק ובריא יחסית לנפח והבלמים מלאי רגש וחזקים. הכי חזק ומחוספס עם גיר ובלמים טובים, מנצח מבחינת אופנוע למחיר.

סבטה קויפמן, הקטנה שמוכנה לנסות הכל.
סבטה מתי תעברי לאופנוע? כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה קשה לי אפילו לתאר. הרשיון שלי מוגבל, הפעם האחרונה שהעברתי הילוכים הייתה בשיעורי הרכיבה ואני אוהבת קטנועים. בכל זאת הבשילה בי ההבנה כי הגיע הזמן להתמודד עם העברת הילוכים ורכיבה על אופנוע. לצורך העניין נוצל המבחן ההשוואתי של אופנועי קסטום 125. עליתי על האופנוע, תדריך קצר מפי אורן – "זה קלאץ', זו רגלית ההילוכים ויאללה לעבודה". חוויה משעשעת. האופנועים קטנים האלה, ואני לא גדולה במיוחד, מושלם. עליתי על האופנוע, ניסיון אחד או שניים שעלו לי בכיבוי המנוע כי זרקתי את הקלאץ', נגמלתי מההתנהגות המביכה הזאת מהר מאד והתחלתי לרכוב במגרש בעודי מחליפה הילוכים בשובבות גמורה. כמאותגרת אנכית, נהניתי מהגודל של האופנועים האלה, בעיקר מהמרחק של הרגל שלי מהאדמה. זה כל כך קל ברגע שמבינים את הרעיון.


* הכותב הנו עורך אתר הדו-גלגלי 'ריידרס'