קונפליקט מקדונלד'ס

הנה לכם בעיה קיומית המוכרת יותר כ"קונפליקט מקדונלד'ס": להגדיל, או לא להגדיל?. מאחורי המשפט התמים הזה מוצעת לכם האפשרות להוסיף עוד כמה שקלים ולקבל את אותו הדבר, אבל יותר – יותר גדול. האם זה משתלם? במדינתנו תאבת ה"מה שיותר בעבור מה שפחות", זה תמיד נשמע כמו דיל משתלם. המבחן ההשוואתי שלפניכם הוא דוגמה קלאסית לקונפליקט מקדונלד'ס; האם כדאי להוסיף כמה אלפי שקלים על מחירה של סופר-מיני בסיסית כדי לקבל יותר? ואם כן, אז מה בעצם מקבלים בתמורה?

כדי לענות על השאלה הזו בחרנו לעמת חמש סופר-מיני (או כאלה המבוססות על – כמו הרומסטר) שעולות כמו משפחתיות בסיסיות ולבדוק מה בעצם הן מציעות. הכירו את המתמודדות: פיג'ו 207 החדשה, רנו קליאו, סקודה רומסטר, סוזוקי סוויפט והונדה ג'אז.

הפיג'ו 207 היא החדשה ביותר כאן, בארץ לפחות, שכן בשווקי העולם היא נמכרת מזה למעלה משנה וחצי. היא גדולה מה-206 כמעט בכל ממד ולמעשה היא מייצגת גודל שמתקרב לזה שהיה מקובל עד לא מזמן בקטגורית הקומפקטיות. ביחד עם העלייה בגודל צמח גם האבזור והצצה קטנה למפרט הבטיחותי חושפת שש כריות אוויר, ABS, EBD ו-ESP - מערכות בטיחותיות שעד כה קשה היה למצוא בקטגוריה.

מנגד, ובמחיר כזה, דווקא שאר האבזור לא התעלה, ומלבד מחשב דרך מציעה ה-207 אבזור בסיסי למדי, לרבות חלונות חשמל קדמיים בלבד ומזגן פשוט במקום בקרת אקלים מתבקשת. פנים ה-207 הוא אחד המרשימים מבין אלה של שאר המתמודדות עם עיצוב נאה, נקי, וחומרים שנראים ומרגישים איכותיים ואפילו מורכבים היטב. בתחום הנדסת האנוש לא מצאנו פישולים קריטיים.

ה-207 עוררה בנו רגשות מעורבים; מצד אחד יש לה מנוע 1.6 משובח עם 120 כ"ס, פרי שת"פ עם ב.מ.וו (אותו מנוע משמש גם את המיני החדשה). מנגד, מוצמדת לו תיבת ההילוכים האוטומטית העצלה והמוכרת של החברה. התיבה נוטה לעשות דווקא את מה שהיא מוצאת לנכון במקום למלא אחר פקודות ורצונות הנהג. לעיתים היא מושכת הילוכים, לעיתים היא ממהרת להעלות או להוריד הילוך ובמקרים רבים היא כלל לא טורחת להגיע לסל"ד בו מושג שיא ההספק של המנוע והדבר מקשה על עקיפות זריזות. הפתרון יכול היה להיות שימוש ידני בתיבה, אבל גם כאן לוקחת התיבה פיקוד ומתעלמת מרצונות הנהג. ולסיום, המנוע גם רועש. חבל, כי מדובר כאמור במנוע מודרני ומתקדם.

בכל הנוגע לנוחות והתנהגות, היו לנו הרבה ציפיות מה-207; כנצר לשושלת מכוניות מהנות במיוחד, וגם בנוחות הנסיעה הצרפתית המפורסמת. האם היא ממשיכה את המסורת? בכל הקשור לנוחות זכתה המכונית למרב השבחים מכל הבוחנים. נוחות נמדדת במספר פרמטרים – החל מהישיבה והמרחב העומדים לרשות הנהג, וכלה בנוחות הנסיעה עצמה על כבישי ישראל הגרועים. בפרמטרים הללו עומדת ה-207 בכבוד; זה מתחיל בנסיעה נוחה מאוד עם מתלים שסופגים את מרבית שברי הכביש היטב, זה ממשיך במושב נהג נוח הניתן לכיוון כך שתושג תנוחת נהיגה ראויה ונוחה, ובמרחב העומד לרשות הנהג והנוסעים. וזה נגמר בהשקטת והשתקת רעשים, שאומנם אינה מושלמת - אך היא לבטח הטובה מכל המתמודדות במבחן. בשורה התחתונה ה-207 היא מכונית שנעים להיות בה ונעים לנסוע בה.

באשר להנאה מנהיגה, למרות שקיווינו בלבנו ידענו שהיום כל היצרנים פונים אל הבטוח ולא אל המהנה. נאמנה למגמה זו, לא משתווה הפיג'ו שלנו לכיף שהציעו קודמותיה, אבל תחת זאת היא מעניקה שפע של אחיזת כביש (הטובה ביותר מבין הנבחנות) המאפשרת לתקוף פניות במהירות ובביטחון. לצערנו, ללא שמץ של כיף והנאה. גם אם תחליטו לנתק את ה-ESP - תמהר זו האחרונה להתחבר ברגע שתחצו את קו ה-50 קמ"ש.

הקליאו החדשה, מי שזכתה בתואר "מכונית השנה 2006", הגיעה אלינו בשנה שעברה כשהיא מציגה צמיחה בכל הממדים. את תא הנוסעים של הקליאו אפשר בהחלט לסכם כאכזבה; שילובי צבעים של אפור ושחור ופלסטיקים באיכות נמוכה ועיצוב שרחוק מלהיות נאה אפילו, הותיר רושם ראשוני צולע. גם רשימת אבזור קצרה יחסית ואבזור בטיחותי מינימלי לא הוסיף לה נקודות - בטח לא כשמדובר במכונית של חברה ששמה בראש מעיניה את הבטיחות וקיבלה 5 כוכבים במבחני הריסוק.

מנוע ה-1.6 של הקליאו משמש גם את המגאן, וכך גם התיבה האוטומטית שלה. אבל שוב, תיבת הילוכים ותיקה עם ארבע מהירויות מתגלה כפרטנר לא הכי ראוי למכונית המבקשת להציע ביצועים נאים. אבל לא הכל שחור, והתיבה מאפשרת למשוך את המנוע לסל"ד גבוה בו שוכן שיא ההספק - והיא גם נענית די ברצון לדרישות הנהג.

למרות נוקשות מה בעבודת המתלים שלה, הקליאו מתגלה כאחת המכוניות הנוחות במבחן. המצב בה יכול היה להיות טוב יותר עם מושבים נוחים יותר ומרווחים במקצת. דווקא מאחור, משתפרים המרחב והנוחות העומדים לרשות הנוסע.

מבחינת התנהגות כביש, הקליאו אינה מכונית לכביש המפותל. המרכב שלה אינו מרוסן מספיק - דבר הפוגם בהעברות משקל מהירות המתרחשות בכבישים המפותלים. גם ההגה שלה לא נוסך הרבה בטחון בגלל תחושה לא ברורה ולא מדויקת שהוא מעביר לנהג. כשתגלו זאת בעת נסיעה מהירה ותרצו לבלום, דווקא תרוו נחת; הבלמים מתפקדים בצורה טובה ויעילה - גם תחת עומס ולאורך זמן.

הסקודה רומסטר נראית בתחילה כלא שייכת למבחן הזה. מה יש למיניוואן קטן לעשות במבחן של סופר-מיני? התשובה לכך פשוטה. הרעיון היה להביא מכונית נוספת, שונה, הפונה לפלח דומה, שכן אליבא דסקודה, הרומסטר יכול לשמש כמכונית משפחתית ראשונה או שנייה במשפחה, עם יכולת להובלת חמישה אנשים, והכל - במחיר של משפחתית. חשוב רק להדגיש כי הגרסה אותה קיבלנו למבחן היא המאובזרת ביותר ונבדלת מהגרסה הבסיסית אליה אנו מתייחסים בגג שמש ענק, בריפודים שונים, במערכת בקרת אקלים ובעוד כמה פריטי אבזור.

הרומסטר היא מכונית יוצאת דופן בגודלה ובמרחב הפנים שלה, בשימושיות ובמודולאריות שהיא מציעה. בניגוד לעיצוב סביבת הנהג של הרומסטר שאינו מתעלה לשיאים חדשים, דווקא החומרים, איכות ההרכבה, הנדסת האנוש וקלות התפעול זכאים לצל"ש. מנגד, האבזור בגרסה הבסיסית הוא בגדר ממוצע והמפרט הבטיחותי כולל 4 כריות אוויר, ABS ו-ESP. כבר בהתחלה היה ברור כי בכל הקשור לתא הנוסעים, הרומסטר לוקחת את הבכורה; היא נראית מצוין, מקרינה איכות ומעניקה סביבה שכיף להיות בה. הוסיפו לכך שימושיות רבה - וקיבלתם זכייה (בינתיים).

למנוע הרומסטר הספק צנוע של 105 כ"ס והוא רועש מדי – החל מסל"ד נמוך יחסית וכלה בשאון מציק בסל"ד גבוה. בנוסף, תגובת המנוע לדרישת רגל ימין איטית במקצת, אבל מי שמצילה את המצב היא תיבת השישה הילוכים מבית פולקסווגן שבזכות חלוקה נכונה של יחסי העברה מצליח הרומסטר להציע קצב תנועה סביר. בתנועה עירונית נוטה התיבה לדלג יותר מדי בין הילוכים ולהגיע מהר מדי להילוך גבוה, דבר הדורש הורדת הילוכים במקרה של זינוק לעקיפה או קיבוע ידית ההילוכים במצב "ספורט". שקלול הנתונים, הביצועים וחוות הדעת של הבוחנים הביא למסקנה כי למרות המגרעות, יחידת הכוח של הרומסטר היא היעילה מכולן - פחות בגלל המנוע, יותר בזכות תיבת ההילוכים המצוינת.

את פרק הנסיעה ברומסטר נתחיל דווקא במושב האחורי. זה התבלט כטוב ביותר מבין אלה של כל המתחרים - הן במרחב העומד לרשות הנוסעים והן בנוחות שלו. מקדימה המצב קצת פחות מזהיר, אך עדיין טוב בפני עצמו. הדבר העיקרי הפוגע בנוחות הנסיעה ברומסטר הוא הרעש; המנוע, הדרך והרוח תורמים כל אחד את חלקו להגברת השאון בתא לרמה כזו שלא היינו מצפים ממכונית מבית פולקסווגן.

נוחות הנסיעה ברומסטר נופלת רק מזו של הפיג'ו וגם מבחינת התנהגות הכביש הפתיעה הרומסטר לטובה עם התנהגות בטוחה שלא תפתיע אתכם אבל גם לא ממש תרגש אתכם. דווקא ההגה של הרומסטר הפתיע אותנו עם דיוק ומשקל טובים שמסיעים בידי הנהג לנווט את המיניוואן הקטן בפיתולים.

הסוויפט של סוזוקי היא המתמודדת הזולה והקטנה ביותר בחבורה - אבל היא דווקא אחת המרשימות שבה. מתחת למראה המקסים והשובב ישנו תא נוסעים המתהדר בקווים נקיים ונאים לעין בעל מראה ספורטיבי בחלקו (אזור לוח המחוונים). מנגד, דווקא איכות החומרים וההרכבה זקוקה בחלקה לשיפור שכן הפלסטיקים אינם שומרים על איכות אחידה בתחושה. הנדסת האנוש טובה ברובה והאבזור סביר ותו לא. מבחינת אבזור בטיחותי מציעה הסוויפט 6 כריות אוויר ו-ABS תקני.

לסוויפט מנוע בנפח 1.5 ליטר עם הספק של 103 כ"ס. לא הכי מרשים בעולם, אבל גם לא רע בהתחשב בממדים. הבעיה היא, בדיוק כמו ב-207, תיבת ההילוכים. במקרה הזה לא מדובר בתיבה "חכמה" אלא בסתם תיבה פשוטה בעלת ארבעה הילוכים ללא אפשרות לתפעול ידני ועם יחסי העברה ארוכים במיוחד. השילוב הזה מסרס את המנוע הנמרץ שאינו מפחד לעלות בסקלת הסל"ד וגורם לסוויפט להיות אטית יחסית בכל סוגי ההאצות.

לסוזוקי הקטנה מראה נמרץ ושובב שללא ספק יקסום לצעירים וידרבן אותם להתייחס אליה כמכונית ספורטיבית. אז זהו - שהיא לא ממש נועדה לזה. בתחילה הופתענו שכן התנהגות הכביש שלה התגלתה כטובה וההגה שלה אף עולה בתחושותיו על זה של ה-207, אבל מנגד היא לא מתהדרת בשפע של אחיזה וגם הבלמים שלה טעונים שיפור.

מבחינת נוחות נסיעה הסוויפט מתמקמת במקום טוב באמצע; לא מבריקה במיוחד אבל גם לא רעה. הסוויפט מצליחה לבלוע את מרבית השברים כל אימת שהם לא גדולים מדי. רעשי רוח וצמיגים פוגמים גם הם ברושם הכללי מהקטנה היפנית.

המתמודדת האחרונה היא גם הוותיקה מכולן. הג'אז של הונדה הוצגה עוד בשנת 2001, אבל לזכותה ייאמר שהיא לא מרגישה כל כך קשישה. אם נתחיל דווקא מהסוף, אין ולו אחד מהבוחנים שלא התלהב מהרבגוניות של הג'אז ומהאפשרות לקפל (בקלילות) את המושבים במטרה להפוך את פנים המכונית למשטח הובלה. אתם יודעים מה, בהתחשב בגילה, גם על איכות החומרים ואיכות ההרכבה היינו מוכנים להתפשר, אבל אל מול האבזור הדל יחסית למתחרותיה היא בולטת בשיממונה. והכי חמור מבחינתנו - האבזור הבטיחותי שלה אינו מדגדג את המינימום שבמינימום עם שתי 2 כריות אוויר ו-ABS בלבד.

להונדה ג'אז יש את המנוע הקטן בחבורה - 1.3 ליטר בהספק של 83 כ"ס בלבד. בניגוד למתחרות, כאן המנוע משודך לתיבה אוטומטית רציפה עם אפשרות לתפעול ידני דרך שבעה יחסי העברה המקובעים בגיר. לחיצה על מתג עגול ושחור על ההגה תעביר את התיבה לתפעול אוטומטי של שבעה הילוכים או, אם תרצו, לתפעול ידני המתבצע בעזרת "אוזניים" שנמצאות מאחורי ההגה. במבחן התוצאה מתגלה הגיר הרציף כיעיל במיוחד בניצול מרבי של כל אחד מ-83 הסוסים של המנוע, אולם המחיר הוא שאון מוחשי במשך כל ההאצה. בכל מקרה, המנוע רועש וחלש, ומבין כל המנועים - הוא זה שהכי פחות הרשים אותנו.

גם בתחום הנוחות יצאה הקטנה של הונדה כשידה על התחתונה; זה מתחיל בכל האספקטים של הנוחות במושבים שמלפנים ומאחור (למעט אספקט המרחב), ממשיך בשיכוך המתלים בכבישים משובשים, בתנוחת הנהיגה ומגיע גם לרעשי הדרך. כל אלה הבליטו את העובדה כי מדובר במכונית וותיקה, אבל אם על אלה עוד היינו מוכנים לסלוח, באה התנהגות הכביש וסתמה את הגולל על המכונית.

מרבית הבוחנים ציינו שכבר מזמן לא יצא להם לנסוע על מכונית שנותנת כזו תחושה לא נוחה המדרבנת אותך להוריד את הרגל מהגז ולנסוע לאט. עבודת המתלים, ובעיקר הריסון שלהם, לא מספקת והג'אז מתנדנדת ונותנת הרגשה שהישבן קל מדי ושהיא עוד רגע מאיימת לאבד אחיזה ולהיזרק מהסיבוב. הגה מלאכותי לגמרי וחסר תחושה לחלוטין תורם אף הוא את תרומתו להרגשה הלא נעימה ולא נוחה בכבישים הללו גם בנהיגה שפויה לחלוטין.

בעצם יש לנו כאן שני סיכומים. הראשון הוא המנצחת מבין חמש המתמודדות, והשני הוא המענה לשאלה שבה פתחנו - האם שווה להגדיל? את התשובה לשאלה הראשונה סיפק שקלול טבלת הציונים די בבירור; הפיג'ו 207 היא המכונית הטובה ביותר כאן בזכות החבילה המעולה שהיא מציעה (בטיחות, אבזור, מראה ותחושה מכובדת), אולם שילוב מנוע-גיר צולע במקצת מעיב על הציון הסופי. בהפרש קטן מאחור מסיים הרומסטר כשלזכותו שימושיות מרשימה וגיר מעולה ולחובתו אבזור דל יחסית ותא נוסעים רועש. הסוויפט נמצאת במקום טוב באמצע עם מחיר אטרקטיבי וממדים צנועים, הקליאו אחריה עם תמורה נמוכה מדי למחיר והג'אז אחרונה בלי אף יתרון על המתחרות.

ובאשר להגדלה; מהצד האחד תוספת זניחה של 1,000-2000 שקל ממחיר רוב המתמודדות כאן תביא אתכם למכונית משפחתית גדולה יותר, אבל אותו סכום יביא אתכם ברוב המקרים לגרסאות הכניסה לקטגוריה המשפחתית, גרסאות "ערומות" ממרבית האבזור - ולצערנו גם מחלק מהאבזור הבטיחותי. לכן, אם אתם יכולים להסתדר עם סופר-מיני, לכו על זה. אם לא, לפחות נסו לגייס את יתרת הכסף שתאפשר לכם לרכוש את המשפחתית בגרסה המאובזרת ולא את גרסאות הבסיס השמורות לציי הרכב.


* המבחן נערך בשיתוף עם מגזין 'רכב'