עכשיו באמת התחלנו לדבר. לו הייתם תופסים אותי באוזן ומכריחים לקבוע סכום שהוא רף כניסה סביר לעולם רכבי השטח, נראה לי כי אחרי סיבוב, או שניים של האוזן הייתי קובע בהחלטיות כי 150 אלפי שקלים הם הרף הנכון. כתבתי בעבר כי רכב שטח היא הגדרה כוללנית למיליון תרחישים וצרכים שונים, אבל אם מחפשים כלי רכב מיינסטרימי שידע לשרת כרכב משפחתי כל ימות השבוע וגם לקחת את המשפחה לטיולי שטח בסופי השבוע, הרי שיש מסגרת. והמסגרת הזו היא באזור בו אנו משוטטים היום, עם תקציב שייתן לנו רכב שטח לא ותיק מדי ובעל יכולות טובות מספיק.
שמיטת חובות
ישנם כמה נושאים החוזרים בכל כתבות אלה והפעם ניפטר מהם בשיטתיות, לצאת ידי חובה וכדי שנוכל להמשיך קדימה בלב שקט. אז נתחיל עם האהבה הישנה, לנד רובר. דיסקברי TD5, משנת 2000 ומעלה הוא כלי הרכב לאוהבי שטח בתקציב הנתון. יש לו מנוע שגם סוחב ולא עושה רק רעש, יש לו בקרת משיכה מצוינת, הוא מרווח ונעים למחיה. אם ג'יפון עושה לכם את זה, לכו על פרילנדר. יש מעט כאלה בשוק, מה שהופך אותם למציאה עקב מחיר שוק נמוך למדי. בתקציב האמור תוכלו למצוא פרילנדר בן שנתיים, צעיר ועם ריח של חדש.
טנדרים: מה שהיה פעם מיינסטרים של עוסקים זעירים, הפך לנישה של אנשי שטח, או אנשים שבאמת עובדים, עקב ביטול הטבות המס שפעם הושתו על המגזר. תקציב של 150 אלף יספיק כדי לקנות טנדר בן שנתיים, אך לא יספיק כדי להמציא לידכם מחזיק מפתחות של ניסן נווארה, או מיצובישי הנטר, אשר הובילו את קטגוריית הטנדרים המודרניים בשנה ומחצה האחרונות. לשימוש כללי אפשר להמליץ על איסוזו דימקס. לאנשי שטח מסוקסים הבחירה נשארת טויוטה היילקס, עם יכולות גבוהות ומוניטין אמינות, שהיה יכול לקנות עבורו כסא בבית המשפט העליון.
שטח רך: כותב שורות אלה מבוקר לעתים על אהדה מוגברת לרכבי שטח רכים, המכונים אצלנו (ולא תמיד בחיבה) ג'יפונים. אין לי בעיה עם הביקורת כי אני מאמין באמת ובתמים כי צרכי השטח של רוב הלקוחות נענים בדיוק רב על ידי כלי רכב המקריבים מעט מאוד יכולת בכביש ומרוויחים מעט יכולת בשטח. בעולם בו הבטיחות בכבישים היא טרגדיה ואיכות הסביבה דומה יותר לקומדיה פרועה, טוב להסתובב בכלי רכב בטוח ושאינו מזהם כמו קרנף שטח. בתקציב שלנו היום אפשר למצוא יונדאי טוסון בן שנה, או שנתיים ולהנות מכוכב הקטגוריה. אפשר לרדת שנה, או שנתיים בגיל ולהתענג על סובארו אאוטבק, אפילו כזה עם מנוע 3 ליטרים בריון והתנהגות כביש ושביל של אלופת ראלי.
מפלגת המרכז
נניח כי לא שעיתם להמלצותי הביזאריות (דיסקברי, אאוטבק), כי אתם, כמו כל עם ישראל בעשרים השנה האחרונות מעדיפים רכב שטח בגודל מלא ממוצא יפני. כמה אפשרויות טובות מאוד יש לפניכם בתקציב המונח לפנינו. כוכב הסקירה הקודמת, ניסן טראנו הוא אופציה טובה. טוב ממנו הוא איסוזו טרופר, אותו תמצאו ממודלים 2002 עד 2004. בטרופר התגלו לאורך השנים בעיות מכאניות שונות, אך כולן טופלו במסגרת האחריות, מה שמותיר בידכם רכב שטח מרווח, אמין ובשנותיו האחרונות גם מהודר ומאובזר.
מיצובישי פג'רו נקרא "קינג" בין השנים 2000 ל-2007, אך לא על ראשו הוצב כתר המלוכה. פג'רו הוא בחירה טובה מאוד, אך את כס המלוכה בקרב עם ישראל קיבל טויוטה פראדו ומאוחר יותר לנד קרוזר. רכב השטח של טויוטה זכה בתואר מלך השוק של שנות ה-2000 והוא נסחר כמשומש ביראת כבוד גדולה יותר משל חבריו למוצא. למרות מוניטין האמינות המושלם, הזכרנו גם בסקירה הקודמת כי סבל מבעיות מכאניות שונות וכי הוא סובל מנחיתות לעומת מתחריו בתחומים שונים. בתקציב שלנו אפשר למצוא גם פראדו עם מנוע הדיזל החזק (163 סוסים) וגם אם תתאמצו לנד קרוזר ממודל 2003, שהוא חזק, נעים, מרווח ובעל יכולת שטח טובה ביותר.
כמעט יפנים, במנטליות, באופי, באמינות ובמחיר הם רכבי השטח הקוריאנים. יונדאי טראקאן, קאיה סורנטו וסנגיונג רקסטון מסתובבים בשוק זמן מספיק כדי להוות חלופה לגיטימית לרכבי השטח היפנים ולכולם מוניטין אמינות מוכח. רקסטון מתהדר במנוע מרצדס חזק ומודרני (בדגמים ותיקים יותר יש מנוע מרצדס, אך עתיק וחלש). טראקאן היה רב המכר והוא ממשיך להיות בחירה טובה. קאיה סורנטו הוא רכב שטח טוב כמו עמיתיו, אך לא הצליח להתרומם אצלנו בגלל סיבות עלומות. כמשומש גם הוא מהווה אלטרנתיבה טובה בהשוואה גם לעמיתיו וגם ליפנים.
שוליים פרועים
הפעם נשלח את המבט הייחודי שלנו לאמריקה, משם הגיעו אלינו כלי רכב מגודלים, הנכנסים לסקירה גם בזכות רומנטיקה ואהבת הגודל וגם משיקולים כלכליים טהורים. קרנפים מגודלים מאמריקה תמיד עשו רושם עז על הבחורות בחופי הים. בתקציבנו להיום אפשר למצוא סברבן עצום, או יוקון "קטנטן", אשר עברו מסכת שיפורים בוודאי על ידי בעליהם הקודמים. לעבדכם הנאמן יחסי אהבה/שנאה לכלים אלה, אך סברבן עם צמיגי 35 אינץ', הגבהה של איזה עשרה סנטימטרים, בולמי זעזועים, כננת, שנורקל וגגון יצליח לחלץ ממני דמעה של התרגשות.
שברולט סילברדו אמנם אינו ממש מתאים לטיולי שטח ומצריך רשיון נהיגה במשאית, אבל הטנדר העצום הוא כלי הרכב שייתן לכם הכי הרבה סוסים וברזל עבור השקל שלכם. בתקציבנו להיום אפשר למצוא את הדגם כפול הגלגלים מאחור, מה שמגביל עוד יותר את השימושיות, אבל משאיר אתכם עם 300 כוחות סוס ואורך של 6.5 מטרים. ויש גם את השיקול הכלכלי: אם אתם נוסעים הרבה אז במהלך שלוש עד ארבע שנים יוצא שמדינת ישראל מימנה את כלי הרכב שלכם. ואם המדינה כבר קונה לכם מכונית, אתם יכולים לשים קצת כסף בצד ולקנות איזה רכב שטח אמיתי בתקציב מצומק ולנסוע איתו בשטח, כי עם הסילברדו זה לא יהיה כזה כיף.
