פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כאן מייצרים אקזוטיקה

      מפעל הייצור של מכוניות למבורגיני, פתח לנו את שעריו, אז כמובן שלא יכולנו לסרב לביקור ב-22 תחנות ההרכבה

      ההוראות כיצד להגיע למפעל למבורגיני פשוטות: יוצאים ממודנה צפונה, נוסעים עשר דקות בין כפרים ועיירות מנומנמות ומגיעים לסנטה אגתה. למרות זאת אפשר לפספס בקלות את הכפר השליו בצד הדרך משום שאינו מתאים לתדמית הצעקנית של למבורגיני.

      בחזית המפעל חונות עשרות אאודי ולמבורגיני גייארדו אחת. הסיבה היא שאאודי היא בעלת הבית של למבורגיני מ-1998. "אאודי חיונית לקיומה של למבורגיני", מסבירה כריסטינה גיצארדי, אשת יחסי הציבור של למבורגיני. גיצארדי לא מהללת לחינם את בעל הבית.

      פרוצ'ו למבורגיני הקים את החברה ב-1947 והתמחה בייצור טרקטורים. כחובב מכוניות ספורט מושבע היו בבעלותו כמה מכוניות פרארי והיו בהן תקלות. ב-1963 למבורגיני בא אל משרדו של אנצו פרארי, בעיירה הסמוכה מאראנלו, כדי להתלונן על בעיית מצמד במכונית שקנה. פרארי, שלא היה אדם קל במיוחד, דחה אותו. למבורגיני הזועם החליט לייצר מכונית משלו. אבל עסקים וכישרון לא תמיד הולכים ביחד ונדרשו לו 11 שנים להבין זאת. ב-1974 החברה נמכרה למשקיעים שווייצים, ואלה מכרו אותה לחברת סיטרואן, שמכרה אותה לקרייזלר. לאחר מכן עברה למבורגיני לבעלות אאודי.

      בדיקה באור ניאון

      מעל הדלת בכניסה למפעל קבוע שור ענקי, סמלו של למבורגיני. "כיום המפעל מייצר 10 למבורגיני גייארדו ושלוש למבורגיני מורצ'ילאגו בכל יום", מסבירה גיצארדי. מעבר לדלת משתרע פס הייצור של למבורגיני גייארדו. כל גייארדו מתחילה את דרכה כשלדה עירומה ועוברת 22 תחנות הרכבה. גייארדו מבלה בכל תחנה 45 דקות. פרק זמן זה כולל הפסקת קפה וסיגריה. בתחנה הראשונה מוצמדות לגוף המכונית יריעות גומי להגנה מפני שריטות. "יריעות הגומי הוכנסו אחרי שאאודי השתלטו על החברה", מדגישה גיצארדי. בהמשך שני מכונאים מניפים באוויר מנוע ומנחים אותו אל אחורי המכונית. על המנוע מודבקת מדבקה, "MANUAL". המנוע מיועד למכונית בעלת תיבת הילוכים ידנית.

      "85% מן הלקוחות בוחרים בתיבת ההילוכים הרובוטית", מעירה גיצארדי, "וחבל שכך". כל חלקי המנוע מיוצרים ביד באזור מודנה ובמפעל. הלמבורגיני הצהובה שמתחילה להיראות יותר כמו מכונית ופחות כמו ערימה של חלקי מתכת היא גרסה מיוחדת, "סופרלג'רה", כלומר משקל קל. בניגוד למכונית הרגילה, יש לה דלתות מקרבון פייבר, חומר קל במיוחד. ההזמנה למכונית זו נעשתה לפני 15 חודשים, זמן ההמתנה המקובל. במועד ההזמנה הלקוח נפרד מ-130 אלף יורו, ללא מס.

      בתחנה הבאה מותקן לוח המחוונים. כל פועל מבין 80 עובדי פס הייצור בלמבורגיני עובר שלושה חודשי הדרכה שבהם הוא לומד לעבוד בכל תחנות ההרכבה. "לפני שאאודי רכשה את החברה ייצרנו דגם אחד בלבד, דיאבלו. כיום מיוצרות בחברה מורצ'ילאגו וגייארדו. בשנה שעברה יוצרו במפעל 2,087 מכוניות, מהן 1,600 גייארדו". בסוף פס הייצור יש חדר שקירותיו מכוסים נורות ניאון. כל מכונית שיוצאת מן המפעל נכנסת לשם. "אאודי קבעו שכל מכונית תיבדק לאור ניאון על ידי מומחים לצביעת רכב", אומרת גיצארדי. "הם מחפשים בכל מכונית פגמים ושריטות בצבע. כל פגם מסומן בסרט דבק כדי שיתוקן".

      מורצ'ילאגו בלי רובוטים

      בצדו השני של האולם פועל קו הייצור של למבורגיני מורצ'ילאגו. מורצ'ילאגו עולה 230 אלף יורו לפני מס. בניגוד לגייארדו, מורצ'ילאגו מיוצרת בפס ייצור קטן יותר, 14 תחנות בלבד, חצי שעה בכל תחנה. הייצור נעשה בשיטות מסורתיות - המושבים נתפרים ביד והדלתות מעוצבות על ידי חרשי מתכת בשטח המפעל. יום לכל דלת. בפס הייצור הסמוך אפשר לראות רובוטים בין הפועלים, אך בפס הייצור של המורצ'ילאגו לא נשמע אפילו זמזום של מנוע חשמלי. בסוף המסלול ממתין המנוע. 12 בוכנות, מיוצר בעבודת יד. ההספק - 640 כ"ס. כמו שש מאזדה 3. מהירות סופית - 340 קמ"ש.

      כל מכונית מוכנה יוצאת לנסיעת מבחן שאורכת שעה בכבישים שבסביבת המפעל. "השוטרים המקומיים יודעים שאלה נהגי מבחן של למבורגיני ולא עושים בעיות", מחייכת גיצארדי.

      במפעל יש רק משמרת אחרת

      "רצפת הלבנים האדומה היא אחת המזכרות האחרונות שנותרו לנו מתקופת למבורגיני הישנה", מספרת גיצארדי, "אלא שכיום אנחנו מנקים אותה הרבה יותר". מדבריה אפשר להבין שאלמלא היתה אאודי מייעלת את המפעל ומכניסה שיטות מודרניות של ייצור ובקרת איכות, היתה למבורגיני פושטת רגל ואולי נעלמת. אבל כיום מצב החברה טוב והביקוש עולה על קצב הייצור: "במפעל למבורגיני יש רק משמרת אחת, מ-8:00 עד 17:00. באוגוסט קו הייצור נסגר כליל. אנחנו לא רוצים ולא צריכים לייצר יותר. הלקוחות שלנו לא היו רוצים לייצר יותר. זו שמירה על הייחודיות וזו התכונה שהצלחנו לשמר במשך השנים".