האציל האנגלי

בדרך כלל אני בוחן מכוניות לבדי, נהנה מהשקט שבטיול שטח דליל משתתפים. אבל כאשר כלי הרכב מעניין, אני תמיד שמח לקפוץ לעמק, כדי לקבל את חוות דעתו של איילי. איילי הוא אחד משועלי העמק, אחד שנהג ורכב על כל מה שזז ואם זה לא זז, אז הוא בעט בזה. לאיילי תמיד יש דעות מוצקות ביותר על כלי הרכב שאני מגיש לעיונו, דעות שמהוות פידבק ישיר ולא משוחד, אותו אני משקלל היטב במסקנות המבחן שלי.

כאשר לנד רובר דיפנדר הגיע אלי למבחן, היה לי ברור שאני חייב לקבל את חוות דעתו של איילי על אייקון השטח המחודש, עקב נסיונו העשיר של ידידי השועל בדיפנדרים למיניהם. איילי העפיל אל מושב הנהג בדומיה, ליטף מתג, לחץ על כפתור, הניע וכיוון את החרטום לעבר שבילי העמק, אותם הוא מכיר כאת כפות ידיו המיובלות.

לאחר שעה ומחצה של בדיקה מדוקדקת, עדיין בדומיה, חזרנו לביתו של ידידי, ושם אגב לעיסת פלחי אבטיח קר, מסר לי איילי את הסיכום המלומד. "לא זכור לי שהדיפנדר הקודם סבל מסתימות דלק באופן מיוחד. לכן לא ברור לי למה הוסיפו הילוך – הרי הסיבה היחידה היא להוסיף תנועות בחישה למיכל הדלק, לא?"

זאת בדיוק הבעיה עם שועלי עמק למיניהם, אשר מתקבעים בדעותיהם ואינם מוכנים לקבל כל שינוי בעולמם. אז סלח לי ידידי המאובק, אבל אני יכול למנות סיבות אחרות בעטיין קיבל דיפנדר מנוע, גיר ותא נוסעים חדשים לחלוטין. כמו כל דבר שקורה היום בעולם הרכב, גם מקצה השיפורים הנ"ל התחיל משינויי תקינה, אשר גרמו ללנד רובר לשלוח את מנוע TD5, אשר שירת את הדיפנדר הקודם, אל פח האשפה, עקב אי-עמידה בתקני זיהום אוויר עדכניים. לנד רובר, הנמצאת בבעלות פורד, הורידה מהמדף מנוע דיזל מסילה משותפת (אשר הגיע מהטרנזיט) וצירפה אליו תיבת הילוכים בת שישה יחסי העברה. Et Voila – יש לנו דיפנדר חדש.

אופס, שכחתי את תא הנוסעים החדש: פלסטיקה חדשה לחלוטין וממש מעוצבת, מושבים שאשכרה מנסים להיות נוחים והחשוב מכל – סימן היכר חיצוני – תפיחה משמעותי במכסה המנוע, למען ידעו בני ישראל כי לפניהם עומד דיפנדר חדש. אכן, פעולה מבורכת, שכן באמת אין כל דרך להבחין בין חדש לישן, וטוב שכך, יגידו אוהדים מושבעים של רכב השטח האחרון, אשר מצליח לשמור על אותנטיות ועל זיקה ברורה לשטח, בעולם ההולך והופך לרכרוכי.

היות ואתר השטח הישראלי מפגין תמיד חיבה מוצהרת לתוצרי חברת לנד רובר ולדיפנדר בפרט (כולל בחירה באייקון השטח ככוכב בלוגו האתר), ביקשתי מבעלי דיפנדרים את דעתם על הכלי החדש, ומצאתי שתי דעות מנוגדות. ראשון הוא אילן אשל:

שנתיים של רעשים בלתי פוסקים ואהבה בלתי מוסברת לדיפנדר 90 שנת 1997, גרמה לי לעניין רב בנהיגה על הדיפנדר החדש. מה הם כבר שינו? כמה טוב יותר זה יהיה? ובעיקר האם כל הדברים שאני לא אוהב בצ'וצ'קה שלי נעלמו? (זה המקום לבקש את סליחת הגולשים, על כל גילוי של חיבה אינפנטילית של אילן לאוסף הברזלים שלו. העורך). רני, שרצה שאזיל ריר ללא הפסקה נתן לי את ההגה כבר בכביש 6 בואך הר חורשן.

רגע האמת הגיע. התיישבתי על כסא הנהג, שהיה נוח להפליא (הכל יחסית לדיפנדר שלי), התקררתי ממזגן שעובד כמו שצריך, למרות שיש מעט מדי פתחי אוורור יעילים וממזגן אחורי שבגדול סיפק את הסחורה. משלב להילוך ראשון ואופססס, פאשלה ראשונה, ידית ההילוכים ממש לא נוחה ונותנת תחושה מעורפלת לגבי ההילוך שאתה נמצא בו. הראשון לא משתלב בטבעיות כמו בנ"נ שלי. שאר ההילוכים משתלבים טוב יותר, אבל עדיין לא חלק כמו בדיפנדר החבוט שלי, בעל ידית הילוכים ארוכה יותר.

בנסיעה על הכביש ובמהירות תלת ספרתית, פשוט תענוג. הרעשים והרעידות נעלמו, וההרגשה היא שעם נהיגה "חלקה" שכזו, ניתן לחיות עם הרכב הזה גם ביום יום. חייבים לציין שפה ושם ישנם עדין רעשים מגל ההינע וממקומות שונים - דיפנדר, בכל זאת. במהירות גבוהה ממש, התחלתי לזהות רעידות מוכרות מהדיפנדר הישן שלי. אם לומר את האמת, שמחתי לגלות שהבעיה אינה רק בדיפנדר שלי, אלא בעיית מולד אנגלית טיפוסית.

בנסיעה על שבילים לא נעימים, הדיפנדר החדש "מגהץ" נהדר, הבולמים הסטנדרטים עושים את עבודתם נאמנה מה שמאפשר נסיעה מהירה מבלי להתפרק ומבלי להזדקק להשלמות ברגים ואומים ב"קינג בורג". במעלה הראשון בחורשן גילתי חידוש נוסף – הדיפנדר מטפס לבד. שילוב ל-LOW ונטישת מצערת הגז, גורמים לדיפנדר לשמור על סל"ד קבוע, תוך כדי טיפוס ולמעשה הרכב מטפס לבד. נחמד, אבל לא לאנשי "קונטרול פריק", הקוראים במרץ "תנו להרגיש את העלייה, תנו לקבוע את כמות הגז, ותנו לעלות עצמאית".

בשורה התחתונה, אין ספק שלא הייתי מתנגד להחליף את הדיפנדר הישן והטוב שלי ב-110 חדש ולו רק בגלל הדברים הקטנים והמעצבנים החסרים בדיפנדר שלי. יחד עם זאת, עם תג מחיר של יותר מ-300,000 שקלים, הסיכויים שאחליף קלושים. אבל, לו נפל סכום שכזה בחיקי, הייתי שמח להפקידו אצל יבואנית לנד רובר, כי שמרו על מה שאני אוהב בדיפנדר.

שני להביע את דעתו היה עופר אוגש, שהוא דיפנדריסט ותיק ותר, עם מאות אלפי קילומטרים דיפנדריים ברזומה, בישראל ומחוצה לה:
פגשתי אותו בלב גבעתיים – דיפנדר 2008 "דנדש", עם הבטחה מרני ואילן, שבחנו אותו בשטח יום קודם למשהו אחר – "מיד תרצה להחליף" אמר אילן. אז חובה לציין כי הגעתי משוחד, יותר נכון לכתוב מאוהב - אני מאוהב בדיפנדר שלי עד כלות ואין לי מחשבות בכיוון החלפה, למרות שברור הוא שהמחליף של דיפנדר הוא רק דיפנדר!

למפגש הגעתי עם כל המשפחה, על-מנת שגם הם יחוו את דעתם. במבט ראשון הרכב לא עשה לנו את זה – נראה כמו דיפנדר ישן, רק עם מכסה מנוע תפוח כלפי מעלה ובכלל דיפנדר ערום בלי שום תוספות וצבוע בלבן אחיד זה מכוער! גם מבפנים הוא נראה רגיל ולמעט לוח השעונים לא נראה כי עבר שינוי מהותי - דבר שדי מתבקש לאור איכות החומרים וההרכבה הידועה - שלא לטובה - של לנד רובר. לא נעים לכתוב אבל איכות - זוועה!

התנעה של הרכב וברור שמדובר במשהו אחר – מנוע שקט וללא רעידות – יחסית למנוע הדיפנדר עד היום – אפשר לדבר בסלולארי, כאשר הצד השני מבין אותך ולא שואל האם אתה באמצע סופת הוריקן. שילוב לראשון, יש לשים לב כי ההילוך האחורי קרוב לראשון בגלל ששת ההילוכים הקדמיים, ויוצאים לדרך. ידית הילוכים של פורד טרנזיט לא עושה לי את זה – אבל זה כנראה עניין של הרגל. המנוע גמיש ויחסי ההעברה נמוכים מאפשר לזנק בעלייה הכי קשה שתמצאו בהילוך ראשון ללא החלקת קלאץ' וללא גז בכלל – מדהים! אני רוצה כזה גם אצלי בדיפנדר!

את המתלים ניסינו בשבילים המהירים, המוכרים היטב לילדי, לאורך הירקון ולמרות שברור לי שכיול המתלים הבסיסי של הדיפנדר הוא מעולה ובכמה רמות מעל כל רכב סטנדרטי, אמר לי יאיר בכורי – "אבא זה בכלל לא נוח כמו הדיפנדר שלנו" (טוב אצלנו יש קפיצי אולד-מן עם בולמים מיוחדים של FOX ומושבים של ריקארו).

אז לסיכום: אני לא מחליף! הבסיס של הדיפנדר החדש אולי טוב יותר מהדיפנדר הישן, אבל – וזה האבל הגדול – דיפנדר ישן ומשופר היטב טוב יותר מהדיפנדר הבסיסי והחדש – אז מי צריך אותו?

גם אני (רני פלג, אשר המקלדת חזרה לידיו) הגעתי למפגש עם רגשות עזים לדיפנדר, למרות שאין ברשותי אחד. כמי שגדל דווקא באופוזיציה והעביר את השעות היפות של ילדותו מאחורי הגה של ג'יפ CJ, לנד רובר לא היה מוכר לי, פרט להופעות בסרטים על אפריקה. רק כשגדלתי הבנתי כי "הגיפ האפריקני", כפי שכיניתי אותו, נקרא לנד רובר והוא מיוצר באנגליה. ומאז רציתי כזה. כנראה הממדים דיברו אלי, משום שתמיד חלמתי על דיפנדר ארוך (109 ומאוחר יותר 110), בו אפשר לטייל עם כל החבר'ה, או הילדים.

עם כזה מטען רגשי, קשה היה לי לבצע את תפקיד עיתונאי הרכב נאמנה. אבל ניסיתי וכאשר התיישבתי בכיסא הנהג מיהרתי לרשום בפנקס הקטן של ההערות המרושעות, שהכיסאות הם שיפור עצום, אך עדיין יש לאן לשאוף. צחקתי גם, ביני ובין פנקסי על כך שיש אמנם ארבעה פתחי אוורור, אך הם מקובצים יחדיו ואת המרכזיים ביניהן אין כל אפשרות לכוון, או לסגור – מין הומור בריטי שכזה, שאחראי גם למיקום השמאלי מדי של ההגה, שאינו מותיר מספיק מקום ליד שמאל של הנהג.

המראה והמגע של כל תא הנוסעים הוא כשל מכונית מודרנית ולא של שריד למלחמת העולם השניה, כל הכיסאות נוחים לישיבה ממושכת ואפילו צמד המושבים המתקפלים בשורה האחורית יכולים לארח מבוגרים. הבעיה היא כי דיפנדר החדש נותר כלי רכב גס מאוד באופיו, המצריך כוח רב לתפעל חלק ממכונותיו וכי עדיין נראה כי האחראי להנדסת האנוש בפרויקט היה שתוי למדי.

קחו את מפתח ההצתה למשל, זה ממוקם משמאל להגה ודורש סיבוב לכיוון הנהג – הפוך פעמיים. הנענו. הרעש הוא דיזל אופייני, אך פחות מהדור הקודם ובוודאי חלק יותר ממנו. כדי לנסוע צריך לשלב להילוך ראשון. אוווופססס, השתלב רברס בטעות – מוט ההילוכים פשוט רע, עם הילוך אחורי המופרד מהראשון בעזרת קפיץ בלבד. משבת אחר, הרמה, או הורדה למשל, היה פותר את הבעיה.

שחרור מצמד והכרכרה מתחילה להתגלגל. מרגישים שאנשי שטח בנו את האוטו הזה. הילוך ראשון נמוך ביותר עוזר לזנק מהמקום ביעילות. בשטח, בהילוך כוח ובשיפועים חריפים נרמה לנשק את גלגל השיניים של ההילוך הזה. גם בלי הילוך כוח אפשר להתרשם מהמערכת השומרת על המנוע חי ופועם גם אם תעזבו את המצערת. פשוט שחררו את המצמד, הרפו מדוושת התאוצה והדיפנדר יטרטר קדימה באדישות וייעצר רק כאשר ייגמר הדלק.

תנועה בכל כביש נוחה מספיק. מהנדסי לנד רובר עדיין יודעים לכייל מתלים, מסתבר. הוא עדיין מתנדנד כאשר הכביש מתפתל וההגה מעורפל כמו שחר באוגוסט, אבל כושר השיוט שופר פלאים.

מנוע המסילה המשותפת איבד צילינדר אחד, בהשוואה ל-TD5 קודמו והסוסים לא התרבו (יש 122), אבל יש לו מומנט של 36.7 קג"מ, יש שישה הילוכים, שהעליונים בהם ארוכים בטרוף ובידוד הרעש טוב מבעבר, מה שמאפשר לשייט בנוחות במהירויות תלת ספרתיות, מבלי לגרום נזק תמידי לשמיעה. המנוע נעים מאוד לשימוש, חזק וזורם, כאשר התלונה העיקרית היא השהיית טורבו מציקה.

דיפנדר בכביש? יאללה, לעסק. סוף סוף נופל לידינו רכב שטח אמיתי, אז השקענו את מינימום הזמן ההכרחי כדי להגיע אל בירת הרוק-קרולינג הישראלית – הר חורשן. בדרכנו לאסוף את גלעד מבת שלמה, אילן מגהץ את ציר המוביל כאילו לא היו בו אלפי בורות עצומי מידות. דיפנדר נותר מופת לכיול מתלים ומפליא מחדש להיווכח כמה מהר ניתן לנוע עימו בשטח גם במצב סטנדרטי לחלוטין.

עם גלעד בקבינה, איננו מבזבזים זמן על שטויות ומפנים את ההגה מייד לעבר הנבזיים שבשבילי האש בחורשן. המקום חרוש לאחר רבבות נסיונות טיפוס, חלקם אלימים, כושלים ומצלקים את ההר. ומה הדיפנדר מביא לחגיגה? שלדה אורכה וגמישה, שני סרנים חיים וחסונים, גחון גבוה ומוגן היטב, הילוך כוח נמוך, נעילת דיפרנציאל אורכי ומערכת בקרת משיכה, המתפקדת כשתי נעילות רוחביות. ולזאת הוסיפו את התכונה המונעת דימום המנוע גם במעלה הקשה ביותר וקבלו את מכונת החורשן האולטימטיבית הטובה ביותר בין כלי הרכב הסטנדרטיים.

מהלך המתלה הגדול גורם לגלגלים להיות בקשר טוב עם הקרקע גם בהצלבות חריפות ביותר. בקרת המשיכה מחייבת החלקה של הגלגלים כדי להיכנס פעולה, אבל ברגע שמבינים זאת ונותנים להם להחליק, אפשר לעבור בכל מקום, פשוט לשחרר קלאץ' ולהתרכז רק בכיוון ההגה – הדיזל המטרטר יעשה את השאר, בעליות עם הפטנט החביב שנותן גז במקום הנהג ובירידות עם בלימת מנוע מדהימה. אין כלי רכב סטנדרטי אחר שיכול לעשות מה שהדיפנדר עושה ולמעשה השיפור היחיד המתבקש הוא צמיגי שטח, התואמים את יכולות עז ההרים הזו.

טוב, ברור היה שאוהב את הדיפנדר הזה ואתקשה ביותר להיפרד ממנו. ואז המחיר נכנס לתמונה. כמעט 305,000 שקלים עולה התענוג, כאשר ABS ובקרת משיכה מעלים את המחיר לכמעט 330,000 שקלים. איני מתכוון להיכנס לנבכי שיטת התמחור של היבואנית, או לדמגוגיה יקרה של "מה אפשר לקנות בכסף הזה". לזכות הדיפנדר עומדת העובדה כי הוא ניצב בודד לחלוטין, בעולם ממנו נכחדו רכבי שטח של ממש. עבור מוגבלי תקציב יגיע בקרוב דיפנדר 90 פתוח, אשר מחירו יעמוד כנראה על 230,000 שקלים.

יומיים מענגים ביותר עברו עלי בחברת הדיפנדר החדש, במהלכם זנחתי את כל אמות המידה המקובלות לבחינת כלי רכב ופשוט התרכזתי בלמצות את החוויה שבנהיגת אחרון המוהיקנים, רכב השטח האחרון עלי אדמות. אז אל תדברו איתי על מחיר, הנדסת אנוש, רעש, או אסתטיקה (הוא פשוט יפהפה בעיני).

לו הכסף היה בידי, לא הייתי חושב פעמיים ורץ לרכוש את הדיפנדר, להעמיס עליו את ילדי (נועם מאוד מתגעגעת לאליפנדר) ולדהור לעבר המדבר, מבלי לעצור כדי לשפר דבר. ועשו לי טובה קטנה בבקשה, אל תשנו אותו לעולם. שמרו אותו בדיוק כפי שהוא, עם שינויים מינוריים מתבקשים (בדיוק כפי שעשיתם בעדכון הנוכחי) ותגידו לכל מי שמתלונן על הרעש, או הנדסת האנוש לקפוץ, או לקנות איזה מיצויוטה יפני עתיר פלסטיקים שבירים.

מנוע: דיזל, מסילה משותפת, 2.4 ליטר
הספק/ מומנט: 122 כ"ס / 36.7 קג"מ
תיבת הילוכים: ידנית, 6
הנעה: כפולה קבועה, יחס העברה נמוך, נעילת דיפרנציאל מרכזי, בקרת משיכה
אורך: 464 ס"מ
רוחב: 179 ס"מ
גובה: 202 ס"מ
בסיס גלגלים: 279 ס"מ
משקל עצמי: 2,041 ק"ג
מרווח גחון: 26 ס"מ
זווית גישה/נטישה/בטן: 150/35/49 מעלות
בטיחות: 2 כריות אוויר, ABS
מחיר: 327,868 שקלים