פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ראש השנה על שני גלגלים

      לפני שש שנים הם התחילו כחבורה קטנה. כיום, עשרות רוכבים מצטרפים למנהג הרכיבה למצדה בראש השנה

      מאז שהתחלתי לרכוב, אני מוצא עצמי מוקף בהמון רוכבים. הכרתי אנשים מכל הסוגים והמינים שאהבתם לדו גלגלי מאחדת אותם, החל ממפגשים, דרך טיולים משותפים ורכיבות ספונטאניות וכלה באירוע שאני אישית מחכה לו כל השנה, הטיול הראשון של השנה למצדה.

      זה התחיל לפני כשש שנים, החבורה המקורית החליטה ללכת על העניין. רכיבה לילית למצדה בערב ראש השנה, לקבל את השנה החדשה או יותר נכון את הזריחה הראשונה של השנה העברית החדשה במצדה וזאת לאחר רכיבת לילה דרך כביש סדום ערד. בתחילה הם היו קומץ, שמונה אופנועים אם אני לא טועה, אך הם לא נותרו לבד. אני הצטרפתי אליהם לראשונה בשנה שעברה, אז היינו כבר 70 אופנועים וקטנועים. ההתארגנות, ההתרגשות של לפני הרכיבה, חוסר השינה, רכיבה למשהו שונה, הכל מתערבב לו יחד. העמסתי את טלי על הימאהה ויצאנו לתחנת הדלק הסיירים, נקודת המפגש הראשונה.

      מה אומר לכם, רכיבה בשעות הלילה הקטנות, בואכה בוקר, עם שבעים כלים מסביב עושה משהו לבן אדם, לא משנה אם הוא רוכב או מורכב. הזריחה הייתה מדהימה יותר מתמיד והרכיבה חזרה הביתה הייתה נהדרת. טלי ואני החלטנו כי אנו מצטרפים למסורת ואכן, ראש השנה הגיע שוב. הודעת טיול בעמוד הטיולים בריידרס ושרשור "מצדה 2007" בפורום האופנועים של תפוז. המון ידיים הונפו לסימן שהם מגיעים. השנה, הצטרפנו לחבורה בצומת פלוגות- נקודת המפגש של הדרומיים, אספנו את עמית בדרך ויצאנו דרך כביש בית גוברין לכיוון קריית גת. כמות הכלים שהייתה שם העירה אותי לחלוטין ועמית שאינו רגיל למאסות כאלו נראה נפעם לגמרי. עצרנו בצד והלכנו לומר שלום לחברים, הסתבר כי יש שם המון מהם!

      המשך הרכיבה היה מנהלתי, הטייסים טסים קדימה, הבינוניים באמצע ובעלי הכלים הכבדים/קטנים מתגלגלים בסוף. עצירת תדלוק בצומת שוקת נותנת לי הזדמנות לצלם ולפגוש חבר'ה שפספסתי. ממשיכים ברכיבה, איכשהו יוצא שאני מוביל חבורה קטנה, הסיבובים בלילה בכביש סדום ערד נראים מאיימים אבל אני מוצא את עצמי מאט ומחפש את האורות של החברים מאחורי. תדלוק נוסף בערד, מפה זה רק ירידות, אני קולט שטלי מצלמת כל הדרך.

      השנה הגענו למצדה טיפה'לה יותר מאוחר, התחיל לבצבץ לו אור יום כשהחנינו את האופנועים. לאחר הרמת כוסית בחסותו של טל זוהר, פנינו לספור את הכלים, החבורה נראתה הרבה יותר גדולה משנה שעברה. מאה ועשרים, מאה ועשרים אופנועים וקטנועים מכל הסוגים והמינים, בנוסף היו כמה שהגיעו עם מכוניות.

      טיול מסורתי שהתחיל בקומץ של פחות מעשרה אנשים הפך תוך זמן קצר למסע לילי של 120 כלי רכב דו גלגליים, פשוט חוויה מדהימה. את הדרך חזרה עשינו דרך ירושלים כי זה יותר קרוב לנו, בדרך עברנו שלל רוכבים ונעקפנו על ידי חבר'ה מהירים יותר, כל הדרך אופנועים. בשנה הבאה, אין לי ספק כי אגיע שוב ונראה לי כי רבים אחרים שזו הייתה הפעם הראשונה שלהם, לא יוותרו על זה שוב...