30 ומשהו?

את היונדאי i30 פגשנו כבר באירופה, היבשת לה היא נועדה. האם גם השוק בישראל מתאים לה?

ירון אדרי
03/10/2007

אתם זוכרים אותה? הילדה היפה של הכיתה? מסובבת הראשים? הסנובית שכל הבנים (ואני בינהם) היו מתים שהיא תהיה שלהם אבל לצערם, רק מעטים זכו לטעום את שפתיה? בקיצור, מלכת הכיתה. לעומתה, שאר הבנות היו "רגילות" כאלה. להן לא היו היתרונות (ובגיל מסויים חלק מהיתרונות הפכו לבולטים) של מלכת הכיתה והן נאלצו להתפשר. למעשה, הן לא היו הבחירה הראשונה של הסביבה ולכן נאלצו להתאים עצמן אליה.

זהו בדיוק הסיפור של היונדאי i30 שהתברר לנו כבר אחרי מספר דקות של נהיגה ברחובות העיר. היא אינה ה"כוסית" של השכבה ולא ניתן לומר שחיצונית יש לה עיצוב מסובב ראשים. במקום זאת, היא מתאימה עצמה לסביבה תוך שהיא שואלת אלמנטים עיצוביים מהמתחרות.

מסע ההשתלטות של יונדאי על העולם אינו נעצר לרגע והדרך להיות אחת מ-5 יצרניות הרכב הגדולות בעולם עובר, איך לא, בשוק האירופאי. שם באירופה, חושבים על פונקציונליות יותר מהכל ואנשי הפיתוח מלוכסני העיניים של יונדאי ישבו ולמדו את החומר על בוריו. האם ה-i30, אותה פגשנו בחודש יוני האחרון בארוע ההשקה באוסטריה, היא התשובה גם בישראל?

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה

אירופה הקלאסית?

ההתאמה לקהל היעד האירופאי כמעט מירבית. יונדאי בחרו לצייד את ה-i30 בתצורת ההאטצ'בק – קומפקטי בדומה למה שעושות מזה עשרות שנים חברות כמו אופל (אסטרה), פולקסווגן (גולף) ואחרות. אלמנטים של מכוניות אירופאיות שונות ניתן למצוא גם בעיצוב החיצוני ובכלל זאת פנסי התאורה המוגדלים.

פונקציונליות כבר אמרנו? זאת ממשיכה גם אל פנים תא הנוסעים. זה מתחיל עם תנוחת נהיגה מצויינת, הרבה בזכות הגה בעובי הנכון שמתכוונן לגובה ולמרחק (לא מוצע בגרסת הבסיס), מושבים נוחים ותומכים והרבה מרחב מלפני ומאחור. לתא המטען 340 ליטרים פנויים להעמסה וקיפול המושבים מאחור יגדיל את הנפח ל-1,250.

בתוך לוח המחוונים הפשוט שוכנים שעוני מהירות וסל"ד גדולים ובינהם שניים קטנים המראים את כמות הדלק במיכל וחום המנוע. מחשב דרך כחלחל נמצא באמצע. יש לציין לטובה את הוויתור על המקוריות ודווקא פשטות לוח המחוונים התגלתה כטובה מאוד במהלך הנהיגה וכך גם תפעול מערכת המיזוג ומערכת השמע. פונקציונאליות אמרנו?

איכות ההרכבה והחומרים עשו גם מספר צעדים קדימה עם פלסטיקה שניראית ומרגישה איכותית ביחס לעבר. נכון, זה עדיין לא משתווה לתוצרת הגרמנית או הצרפתית אבל בהחלט מדובר בהתקדמות לא קטנה. כאן המקום לציין לרעה את התלהבות היתר. אותו חומר שמצפה את הדש בורד, נבחר גם לציפוי דיפוני הדלתות והדבר נראה קודר ומרגיש לא נעים. בחירה בחומרים אחרים, כמו בד למשל, היתה מוסיפה מעט חיים לתא הקודר.

אירופה התיכונה?

רציתם אירופה? קיבלתם. הנהג האירופאי ידוע כחובב נהיגה וכזה שמבקש התנהגות כביש שתעלה גם חיוך על פניו. את העובדה הזאת הפנימו מתכנני המיתלים והתשובה מגיעה בדמותם של בולמים קשים, אולי אפילו קשים מדיי. ה-i30 אינה נוחה מספיק. שברי האספלט בעיר ומחוצה לה, דואגים לערבב היטב את ארוחת הצהריים שזה עתה אכלת. שיבושים מתמשכים אשר אינם נותנים לבולם מנוחה, מזעזעים עוד יותר את המרכב וכך גם את שוכני הרכב. נראה כי מכונית המבחן בישראל היתה נוקשה יותר מזאת שפגשנו בהשקה בכבישיה הלא מושלמים של אוסטריה. למרות זאת, את האצבע המאשימה יש להפנות שוב אל סוללי הכבישים בארץ ולא אל המכונית היות ובקטעי הכביש המעטים מאוד שבטעות יצאו איכותיים, היא התגלתה כנעימה לשהייה ומרסנת.

ואיך מתבטא כיול המתלים הנוקשה בכביש המפותל? שם, יזכה חובב הנהיגה להנות מה-i30 יותר מאשר קודמתה, האלנטרה, אולם פחות ממלכת הסגמנט, המאזדה 3. היונדאי ניחנה בהתנהגות ניטרלית ואחיזה גבוהה אולם אין לה החדות של ה-3. בסוף הקטע ההררי, ימצא הנהג חיוך קל על פניו אולם מפלס האדרנלין בדמו לא יעלה. ואם בכל זאת ינסה בכוח להוציאה משלוותה תוך ניתוק בקרת היציבות, הוא יגלה כי לא לזאת היא נועדה ותרטון בצמיגיה אבל שוב, תאי האדרנלין ישארו סגורים.

שותף נוסף לאכזבה הוא ההגה. תגבורו החשמלי (אמרת חשמלי, אמרת הכל) המשתנה הופך אותו לקליל בעיר ונוקשה מחוצה לו אולם חסר משוב.לקלילותו של ההגה החשמלי בשטח עירוני כבר התרגלנו אולם היציאה עם ה-i30 לכביש המהיר גילתה דברים נוספים. מירכוזו של ההגה במכונית המבחן לקה מאוד בחסר ולכל אורכו של הכביש המהיר,מצאנו עצמנו מתקנים את הכיוון. פעם אחת הרכב מושך ימינה ופעם אחת שמאלה וכל ניסיון לנסוע בקו ישר התגלה כעקר לאחר מספר מטרים. כשניכנסו לעיר, ברמזור הראשון עם הורדת הידיים מההגה, גילינו כמה הן התעייפו.

אירופה המודרנית?

122 סוסים ממנוע בנפח 1.6 ליטר בהחלט מכובדים אולם גיר אוטומטי עם 4 הילוכים מהדור הישן אינו עושה טוב לחבילה. כל זמן שיבקש הנהג להאיץ בחוזקה, כמו בעקיפה למשל, ה-i30 תעשה זאת בביטחה, אך כאשר זה יבקש להאיץ ורק במעט, הוא יגלה סרבנות. תוספת לחץ מתונה על דוושת התאוצה אינה עושה רושם והמהירות עולה אט אט. בכדי להתקדם, נדרש הנהג להוריד את הדוושה יותר עמוק אל עבר הרצפה ואז הרעש וצריכת הדלק (שבמהלך המבחן עמדה על קצת פחות מ-11 ק"מ לליטר) הופכים למוחשיים. ישנה התחושה כאילו מדובר במתג on/off ולא בדוושה.

מהירות שיוט נעימה עם ה-i30 נרשמת באיזור ה-100 קמ"ש עם קצת פחות מ-3,000 סל"ד על השעון. עיקר הרעש במהירות זאת (והוא מתחיל עוד הרבה קודם), מגיע מהכביש ונראה כאילו נגמר תקציב הפיתוח בדיוק עם ההגעה לסעיף הבידוד. רעשי רוח נשמעים גם הם אולם כאן המצב טוב יותר. העלאת המהירות אל מעבר ל-3,000 סל"ד (3,500 = 130 קמ"ש), אינה מפחיתה מרעשי הדרך אולם עליהם מתחיל להתגבר רעש המנוע. לא נעים. למזלו של הנהג ומשפחתו, מצויידת ה-i30 במערכת שמע איכותית בעלת חיבור אינטגרלי (בתא נפרד) לנגן iPod ושקע USB שתתמודד לא רע עם הרעש.

פרט מעניין בכל זאת מגיע מהצופר. בתחילה חשבנו שהוא אינו פועל כי פשוט לא שמענו אותו, אך רק לאחר שראינו את הנהג מלפנים מתחיל להראות סימני עצבנות, פתחנו חלון וגילינו שהוא עובד, רק חלש. האם המהנדסים התבלבלו ואת הבידוד הפנו לסביבת הצופר?

ישראל?

הצלחתה של ה-i30 באירופה עומדת בפני סימן שאלה אחד גדול. היא עדיין לא עומדת בקו אחד עם התוצרת האירופית בכל הנוגע לאיכות, אולם היא עשתה דרך כבירה לעומת האלנטרה המוחלפת. מצד שני, דווקא האחות התאומה לבית קאיה, הסיד, רושמת הצלחה לא קטנה. אל מול המובילות מיפן כמו ה-3 והקורולה, תתקשה ה-i30 לתת מענה הולם והיא תסתפק בלנגוס ממכירות האימפרזה (B3) או ה-SX4 של סוזוקי.

ומה לגבי ישראל? כבר גילינו מזמן כי השוק שלנו רחוק מאוד מהמילה פונקציונליות וכאן נכנסים לחשבון סעיפים אחרים, בעיקר כלכליים. מחיר הבסיס ל-i30 יעמוד על 114 אלף ש"ח שפרט לאבזור הסנדרטי המקובל יכלול 6 כריות אוויר, מערכת ESP, חיבורי USB ו-iPod ועוד. עבור גרסת הפרימיום הכוללת חישוקי סגסוגת, בקרת אקלים, הגה בציפוי עור מתכוונן לעומק, מחשב דרך ועוד, יתבקש הלקוח להוסיף 9 אלף ש"ח נוספים. תג המחיר התחרותי מעמיד את ה-i30 מתחת למתחרות מיפן ומאירופה האיכותיות יותר והיישר אל מול ה-B3 בעלת המנוע החלש יותר.

עוד בהיצע מנוע 2.0 ליטר בנזין המפיק 143 כוחות סוס ושני מנועי דיזל בנפח 1.6 ו-2.0 המפיקים 115 ו-140 כוחות סוס בהתאמה. לשתי גרסאות ה-2.0 ליטר אופציה לגיר ידני.

מלכה או לא?

את מלכת הכיתה רבים רצו, אך מעטים קיבלו. שאר הבנות שלא זכו לתשומת לב עודפת, קיבלו הרבה מאוד חברים וידידים. את התיאוריה הזאת ניתן להפנות גם לענף הרכב בו זוכות מכוניות מסויימות לתשומת לב רבה ומספר מכירות קטן או חוסר תשומת לב ומספר מכירות גבוה. חוסר היחס שקיבלה ה-i30 ברחוב מעידה על כך שהיא כנראה עתידה לכבוש את השוק, בערך כפי שעשו הגטס והאקסנט.

אם נסכם, ה-i30 התקדמה מאוד ביחס לעבר והיא יכולה להוות מתחרה ראויה ולגטימית בשוק ההטצ'בק הקומפקטי. תג המחיר לגרסה המאובזרת אמנם קרוב באלפים בודדים לאיכותיות בקטגוריה, אולם אלא יהיו בגרסה הבסיסית. מחירים מוזלים לשוק ציי הרכב אשר כבר התרגלו לתוצרת של יונדאי, יהפכוה בוודאי לרבת מכר בקרב אנשי המחשב. אז מה אם היא לא זכתה ב-5 כוכבי בטיחות. גם ככה החיים בישראל אינם נמדדים בכסף.

  • יונדאי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully