כשאומרים למבורגיני מיד חושבים על מכונית-על אקזוטית, מהירה, מדהימה ביופייה, יקרה וייחודית וזאת אפילו מבלי לדעת על איזה דגם ספציפי מדובר. ה-350 GT הייתה זו שהחלה את האגדה, זו שבאה ואמרה לעולם שיש עוד מכונית-על חוץ מפרארי.
פרוציו למבורגיני ייסד את חברת למבורגיני בשנת 1963 מתוך תסכול על יחסו של אנזו פרארי אליו בתור לקוח ובעל מכונית מתוצרת פרארי. ללמבורגיני היו עסקים מצליחים בתחום מיזוג האוויר והחימום והיה לו כסף, הרבה כסף. אותו תסכול הביא אותו תוך זמן קצר להוציא לשוק את המכונית הראשונה מבית למבורגיני, ה-350 GT אשר הייתה מתחרה שווה לפרארי כבר מתחילת דרכה.
אב-הטיפוס ראה אור בשנת 1963. זאת היתה מכונית בעלת מנוע V12 קדמי בנפח של 3,765 סמ"ק, מרכב עשוי אלומיניום ומתלים עצמאיים. בין אב-הטיפוס למכונית הראשונה שראתה אור בשנת 1964היו הבדלים רבים, אך התוצאה עלתה על כל הציפיות.
ה- GTV 350, גרסת ביניים לאב-הטיפוס ולתוצר הסופי הוצגה לראשונה לציבור בנובמבר 1963 בתערוכת הרכב בטורינו. עיצובה קסם לעיתונאים שכן היה שונה מעיצובי הסדנאות המוכרות ובכך זכתה המכונית לאהדה. "זו אינה הפעם הראשונה בה טוענת לכתר פרארי קורמת גידים באיטליה, וגם לא האחרונה" נאמר על ידי העיתונאים בתערוכה זו. ואז עלו השאלות. האם יש ללמבורגיני גב כלכלי מספיק גדול בכדי לעמוד מאחורי ההצהרות שאכן קמה חברה מתחרה לפרארי, האגדה? האם מישהו באמת יקנה למבורגיני במחיר של פרארי?
פרוציו למבורגיני היה בטוח במכוניתו וברעיונותיו ומעל הכול הייתה לו מטרה; בניית מכונית-על טובה יותר מפרארי. לאותו תסכול ראשוני שהביא אותו להקים את החברה, התווספו בעיות נוספות בתחילת הדרך. למבורגיני היה שם חדש בעולם הרכב ובשל כך שיווק המכונית היה בעייתי. כמו כן, המכונית לא עוצבה על ידי מעצבים כגון פינינפארינה ודומיו אלא על ידי סדנאות פחות מוכרות. סיבות אלו הקשו על למבורגיני לגרום לבעלי ממון לשלוף כסף מכיסם ולקנות מכונית-על לא מוכרת, במחיר של פרארי.
בשנת 1964 החל ייצורה המסחרי באמצעות סדנת מאראזי האיטלקית והוחלט סופית על השם GT 350. מהירות סופית של כ-245 קמ"ש והספק של 270 כוחות סוס מיצבו אותה בהיבט של ביצועים וכוח בקו אחד עם פרארי. להפתעת כל הספקנים, איכות ההרכבה של ה- 350 GT עלתה על איכות דגמי הפרארי המתחרים, דבר שהביא את פרארי להוציא לשוק בסוף שנת 1964 את דגם ה- 246 GTB אשר היה בעל עיצוב ואיכות הגבוהים מדגמי הפרארי שקדמו לו. צעד זה מכיוון פרארי הראה כי אכן ל-GT 350 היה מה להציע, ואף יותר מכך.
131 מכונית מדגם ה-GT 350 נמכרו עד שנת 1966, הדגם היחיד מבית למבורגיני עד שנה זו. באותה שנה יצאה ה- 400 GT 2+2 שהייתה דגם משופר ומתקדם יותר. ה- 400 GT השתמשה באותה שלדה ומכלולים של קודמתה, אך מנוע חזק וגדול יותר בנפח 3,929 סמ"ק בעל הספק של 320 כוחות סוס הביאו את המכונית למהירויות של מעבר ל-250 קמ"ש בקלות יתרה. עם זאת, רק 23 מכונית מדגם זה נמכרו, 20 מתוכן עם מרכב פח ולא אלומיניום. מדגם ה- 400 GT 2+2 נמכרו 224 יחידות.
בשנת 1966 ראתה אור הלמבורגיני מיורה, ששמה את למבורגיני על המפה העולמית כחברה המייצרת מכוניות-על באיכות שווה ואף טובה יותר מהאגדה, פרארי.
* הכותב הנו עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי 'קלאסיקאר'
הלמבורגיני שהתחילה את הכל
ליאור ברוך
8.10.2007 / 15:47