בשנות ה-70 המאוחרות, חברת רנו אשר נדחקה לתחתית הטבלה במרוצי הראלי הבינלאומיים החליטה לתכנן מכונית אשר תגרום לפורד, לאנצי'ה ופיאט הדומיננטיות על הפודיום, להחוויר לעומתה. התוצאה הייתה לידתה של הרנו 5 טורבו בעלת המנוע המרכזי.
תוכניתה של רנו היתה לשמור ככל הניתן על מראה הרנו 5 הסטנדרטית, זאת בכדי למנף את מכירותיה בעזרת דגם הטורבו. בכדי להשיג התנהגות כביש אופטימלית, להבדיל מהמנוע הקדמי של הרנו 5 הסטנדרטית, מוקם המנוע מאחורי המושבים הקדמיים.
לרנו היה ברור כי מנוע ה-5 הרגיל, ישופר ככל שישופר, לא יהווה תחרות ממשית למתחרותיה. כמו כן, ברור היה לרנו כי השלדה הנוכחית של ה-5 לא בנויה לעומסי המומנט והכוח של מנוע מרכזי חזק. מהנדסי החברה שקדו על תכנון שלדה חדשה ועל מנוע טורבו בנפח 1.4 ליטר בעל הספק של 160 כוחות סוס מכובדים. המנוע עליו התבססה רנו היה דגם הגורדיני 1,397 סמ"ק והוא מוקם מעט לפני הגלגלים האחוריים, בשילוב תיבת הילוכים ידנית בת חמישה הילוכים. ציריות ההנעה היו גדולות מאלו של ה-5 הסטנדרטית ונלקחו מהרנו 30. מתלים חדשים בשילוב ארבעה בלמי דיסק ומערכות קירור מנוע, לרבות כונסי צד, הבדילו את ה-5 החדשה באופן חד משמעי מה-5 הסטנדרטית.
לרנו היה ברור, עקב עברה כמנצחת במירוצי הראלי, שה-5 טורבו כפי שתוכננה ונבנתה תהיה נוסחה מנצחת, תרתי משמע. השאלה ששאלה את עצמה רנו, היא האם ה-5 טורבו תימכר לקהל הרחב. להבדיל מה-5 הסטנדרטית, הטורבו הייתה בעלת חלק אחורי רחב ולא סטנדרטי, המתלים היו קשיחים והטורבו שולב בסל"ד מעט גבוה לשימוש כביש רגיל. למרות כל אלו, היתה הטורבו מכונית גמישה ומהנה לנהיגה.
למרות מיקום המנוע מאחורי המושבים הקדמיים, הוא בודד היטב וחששם של קונים פוטנציאלים מרעש וחום בתא הנוסעים התבדה במהרה. הטורבו היתה מכונית קטנה ופרקטית לנסיעות בתוך העיר ועם זאת מהירה וכזו שיכולה לשייט בניחותה במהירויות של 150-160 קמ"ש בדרכים בינעירוניות ומהירות מירבית של כ-200 קמ"ש.
מיד לאחר השקתה בשנת 1980, הסבה רנו מספר מכוניות למרוצי הראלי והתוצאות לא אחרו לבוא. ג'אן ראגונטי זכה במירוץ מונטה-קרלו בשנת 1981, בדה-קורסה בשנת 1982 ושוב בשנת 1985, עם דגם המקסי אשר הושק שנה קודם לכן והיה בעל מנוע 1,434 סמ"ק ו-180 כוחות סוס. גרסת הראלי של המקסי אשר תוכננה להשתתף ב-group B האגדית, זכתה למנוע בנפח 1,527 סמ"ק והספק של 350 סוסים. רק 200 יחידות מדגם המקסי יוצרו מעולם, בהתאם לדרישות הקטגוריה.
למרות שרנו יכלה לייצר רק 400 יחידות בכדי לעמוד בסטנדרטים של מרוצי הראלי הבינלאומיים, הדרישה במגזר הפרטי הייתה כה גדולה שהחברה ייצרה אלפי יחידות אשר נמכרו בהצלחה עד שנת 1985, במקביל להצלחותיה במרוצי הראלי, ועד סוף שנות ה-80. בשנת 1987-1992 ייצרה רנו את גרסת הרנו 5 טורבוGT , אשר הייתה בעלת מנוע קדמי, בנפח 1,397 סמ"ק המפיק 120 כוחות סוס, משולב לתיבת הילוכים ידנית בת חמישה הילוכים אשר אפשרה מהירות מרבית של 193 קמ"ש.
* הכותב הנו עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי 'קלאסיקאר'
כוחה במותניה - רנו 5 טורבו
ליאור ברוך
8.10.2007 / 16:01