בשלהי שנות ה-60, התרוצצה לה במפעלי חברת פונטיאק שמועה המספרת כי חברת פורד יוקדת על פיתוח מכונית חדשה השונה בגודלה ובאופייה מהמכוניות שיצרה פורד עד עתה. ואכן, תוך זמן קצר, מכונית הפוני הראשונה ראתה אור הפורד מוסטאנג. תגובתה של GM לא איחרה לבוא, ואף באה בכפולה של שתיים השברולט קמארו (Chevrolet Camaro) והפונטיאק פיירבירד (Pontiac Firebird).
חברת שברולט הייתה האחראית על פיתוח המכוניות, אך בשל העובדה שלאנשי פונטיאק ניתן החופש לשנות במעט את העיצוב וכן לשלב במכונית מנוע מתוצרתם, השקת פיירבירד התאחרה במספר חודשים לעומת השברולט קמארו הראשונה.
את ייצור הפיירבירד לאורך השנים מחלקים ל-4 דורות, כל דור עם הייחודיות שלו וזאת בהתאם לעיצוב התקופה, מגבלות ביצועים ודלק, תחרות וכדומה. בכתבה זו נתמקד בדור השני של הפונטיאק פייבירד אשר יוצר בין השנים 1970 ל-1981.
הדור הראשון של הפיירבירד אשר החל את ייצורו בשנת 1967 יוצר במשך 3 שנים בלבד, פרק זמן קצר יחסית במונחים של דטרויט, אך לדור השני היו 11 שנות ייצור מוצלחות בהן למעלה ממיליון מכוניות נמכרו בכל העולם. החזקות והנחשקות ביותר מבין דגמי הפיירבירד היו דגמי הטראנס-אם (Trans-Am) הנקראים על שם מרוצי המכוניות אשר היו נהוגים בזמנו וזכו לפרסום וחשיפה בכל ארה"ב. לדגמי הטראנס-אם, למרות שהיו בעלי אותו מרכב וגוף כיתר דגמי הפיירבירד, שולבו מנועים חזקים, מתלים קשיחים וכן כונסי צד ומכסה מנוע וספויילרים ייחודיים.
תוך זמן קצר, דגמי הפונטיאק פיירבירד השתוו ואף עלו בביצועיהם על כל מוסטאנג אשר הוצעה למכירה על-ידי פורד ובשלהי שנות ה-70, לאחר שמנועי רוב המכוניות הוקטנו עקב משבר הדלק ותקנות זיהום האוויר, הייתה הפונטיאק פיירבירד אחת מהמכוניות האמריקניות החזקות והמהירות ביבשת.
אמריקה נגד אירופה
הדור השני של הפיירבירד נמכר בגרסאות שונות ובתצורות רבות. מנועי 6 צילינדרים בטור, מנועי V עם 6 ו-8 צילינדרים, מנועים מוגדשי טורבו, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, מספר דרגות אבזור, קופה וקבריולה וכולן מבוססות על אותה שלדה. משבר הדלק הביא לירידה חדה בביצועי הפיירבירד עקב הקטנת נפח המנועים ושינויי יחס הדחיסה, כך שהדגם החלש ביותר שהיה לפונטיאק פיירבירד היה עם 100 כוחות סוס בלבד שבקעו מנפח של 4,100 סמ"ק. מנועי ה-V8 נפגעו גם הם מתקנות זיהום אוויר ומשבר הדלק, אך עדיין שמרו על רמות כוח מכובדות.
להבדיל מחברות כגון פרארי ויגואר אשר הציעו באותן תקופות מכוניות ספורט יקרות ומורכבות, הציעה הפיירבירד ביצועים דומים ממנועים בנפח של עד 7,400 סמ"ק והספקים של עד 345 כוחות סוס, מנועים פשוטים וזולים משמעותית לאחזקה מהמתחרות האירופאיות. בשוק האירופאי, הרתיע גודל הפיירבירד רבים, אך השילוב בין המראה הספורטיבי עם תג מחיר נמוך יחסית משך בכל זאת קונים רבים.
עקב הצלחתה הרבה של הפיירבירד, הקימה פונטיאק מספר מפעלים אשר עסקו בייצורה. במשך השנים בוצעו שינויים בעיקר בחזית המכונית ובצורת הפנסים הקדמיים והאחוריים, אך המבנה הכללי ופנים המכונית היו כמעט ללא שינוי. ניתן בהחלט לקרוא לכמויות הייצור של הפיירבירד הצלחה. בתחילת שנות ה-70 יוצרו כ-53 אלף מכוניות בשנה, כ-2,000 מתוכן היו מדגם טראנס-אם. בשנת 1976 ואילך, התאזנה כמות הייצור ו-90 אלף פיירבירד'ס נבנו, מחציתם מדגם טראנס אם.
* הכותב הנו עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי 'קלאסיקאר'