קורד - האימפריה שהיתה ונעלמה

ארט לובאן קורד(Erret Lobban Cord) ניהל סוכנות רכב מצליחה בשיקאגו, אי-שם בשנת 1924 כשחברת אאובורן (Auborn) אשר נקלעה לקשיים פנתה אליו בבקשה שיסייע לה לעמוד שוב על הרגליים. לאחר משא ומתן שכלל בונוסים ותמריצים רבים, הצטרף קורד לחברת אאובורן ותוך זמן קצר אכן הביא אותה חזרה לרווחיות. תוך כשנה בלבד, השתלט קורד על כל פעילויות חברת אאובורן ואף הגדיל לעשות כשרכש את חברת דואסנברג (Duesenberg) האגדית וכן את חברת התעופה אמריקאן איירליינס ואת יצרנית הרכב צ'קר (Checker) ששמה הלך לפניה כיצרנית מוניות ניו-יורקיות.

עד שנת 1928, שלט קורד על מיני-אימפריה בשווי של 11 מיליון דולר, הפרוסה ברחבי ארה"ב. בהמשך לייצור המכוניות מתורת אאובורן ודואסנברג, החליט קורד ליצור מותג חדש למכוניות מתוצרתו בשם, כמה מפתיע, קורד ואשר ייוצרו במפעליו הקיימים. השקתה של יצרנית רכב חדשה באותה תקופה הייתה לא קלה יחסית ובהתחשב בעובדה שבשנת 1929 אירעה הנפילה הגדולה של בורסת וול-סטריט, קורד היה אמיץ מאוד בהחלטתו.

המכונית הראשונה מבית קורד הייתה ה-L-29 אשר מבחינת קורד הייתה אמורה להיות מבשרת בשורות, שכן להבדיל ממתחרותיה בשוק הנעתה הייתה קדמית. בדיעבד, התגלתה ה-L-29 ככישלון ולאחר ייצור 3,468 מכוניות בלבד ייצורה הופסק. המכוניות היו לא מוצלחות ולא סחירות, עד כדי כך שמחירן כמכוניות יד שנייה לאחר שלוש שנים בלבד היה קרוב ל-150 דולר בלבד.

בשנת 1934, האימפריה של קורד נראתה כקרובה לקיצה וזה העדיף לעזוב את ארה"ב מאשר להתמודד עם חקירות מס ופתרון בעיות כלכליות. גורדון בוהריג (Gordon Buehrig) לקח את המושכות על חברת קורד הכושלת מתוך חזון להמשיך בייצור מכוניות בעלות הנעה קדמית, בשילוב עם מנוע V8 מתוצרת לייקומינג (Lycoming) ועיצוב שונה לחלוטין מהעיצוב השגרתי למדי של ה-L-29. מטרתו של גורדון הייתה להשיק את המכונית החדשה מתוצרת קורד, ה-810, עד חג-המולד של שנת 1935 ואכן, מטרתו הוגשמה. מרהיבה, עגולה, בעלת עיצוב ייחודי ובעלת חזית אשר לא נראתה כמוה מעולם, עם פנסים נפתחים, כזו הייתה הקורד החדשה.

ייצורה של הקורד החדשה היה יקר מאוד כתוצאה מעיצוב חלקה הקדמי הלא שגרתי והיותה מונעת בהנעה קדמית, נתון אשר דרש ייצור מכלולים ייחודיים רק לדגם זה ואשר גרם למשבר כלכלי נוסף בעבור קורד, עם השנים.

מנוע הקורד 810 היה V8 בנפח 4,729 סמ"ק ובעל הספק של 115 כוחות סוס. מספיק בכדי להביא את הקורד למהירות מרבית של 145 קמ"ש, מהירות מכובדת למכוניות מסוגה באותה תקופה. כתוצאה מהיותה בעלת הנעה קדמית, תיבת הילוכים ידנית בת ארבעה הילוכים מוקמה בחלקה הקדמי של המכונית, לפני המנוע. המתלים האחוריים והקדמיים היו קפיצי עלים מסיביים.

הקורד זכתה להגדרה "מכונית קומפקטית", 40 שנה לפני שחברת GM המציאו את המושג. לעומת קודמתה אשר הייתה בעלת בסיס גלגלים של לא פחות מ-345 ס"מ, לקורד החדשה היה בסיס גלגלים של 313 ס"מ בלבד. לעומת קודמתה, הקורד החדשה זכתה לעניין רב בקרב הציבור, עניין אשר לצערה של חברת קורד לא בא לידי ביטוי בכמות המכוניות אשר נמכרו. הקורד הייתה מכונית אשר זוהתה בקלות בשל קוויה העגולים והלא אופייניים לעומת המכוניות האחרות באותה התקופה והפנסים הנפתחים הייחודיים.

בשנת 1937 יצא דגם משופר של הקורד 810, ה-812, אשר היה למעשה זהה לדגם הקודם למעט אופציית מגדש-על למנוע ה-V8 אשר הקפיץ את ההספק מ-115 ל-190 כוחות סוס מכובים. חיצונית, דגם ה-812 התאפיין בצינורות פליטה מצופי כרום אשר יצאו מתא המנוע לכיוון הכנף ומשם לחלקה האחורי של המכונית, מראה אשר אפיין מכונית כגון המרצדס SSK והאובורן 851 באותה תקופה.

הקורד 812 הייתה מהירה יותר מקודמתה והגיע למהירות מרבית של 176 קמ"ש. יודעי דבר מספרים כי הנסיעה בה הייתה נוחה, שקטה ומהנה. למרבה הצער, למרות הצלחתן הטכנולוגית והרעיונית, הקורד 810 וה-812 היו כשלון מסחרי. מחירן היה זהה לזה של קאדילאק חדשה ובתור מכונית ללא תדמית ומוניטין, מחיר זה היה גבוה בהחלט. 1,174 מכוניות בלבד יוצרו מדגם ה-810 בשנת 1936, שנה בה ציפו בקורד לזינוק משמעותי במכירות. באותה שנה דגם ה-812 נמכר בכמות מאכזבת דומה, 1,146 יחידות בלבד. הקורד 810 וה-812 יוצרו עד שנת 1937 ואז הן ניגנזו.


* הכותב הנו עורך אתר הרכב הקלאסי הישראלי 'קלאסיקאר'